331

אלא גם הבנת התורה "אינה משתמרת" אצלו.

ז. דיבור הוא "ירידת" " האדם ממעלתו

ההסבר לכך: יובן אף הוא ע"י הדברים שלעיל: העיקר בתורה הוא ההתקשרות באמצעותה עם נותן התורה, וגם לימוד התורה צריך להיות באופן של הבנת הענין, לא לפי שכלו של הנברא, אלא כפי שהוא מצד " הקב"ה ("תורתו" – של הקב"ה).

מובן איפוא שאין להסתפק בהתבטלות כהקדמה ללימוד התורה, " אלא על הלימוד עצמו להיות באופן " של התבטלות²⁶, ולכן על הלימוד להיות באופן של "למוציאיהם בפה" ועד ל"ערוכה ברמ"ח אברים":

כאשר יהודי לומד תורה בכוח שכלו, מעלתו הנשגבה ביותר של האדם, הוא נשאר ב"מציאותו" כאדם, ואינו יכול לקלוט את תורתו של הקב"ה.

ניתן ללמוד זאת כקל־וחומר מ"פילא דעייל בקופא דמחטא"²⁷ – מה"פיל", שלמרות שהוא מוגבל, בכל זאת, אין מתקבלת על הדעת השחלתו ב"קופא " דמחטא", עד שאפילו בחלום אין רואים זאת, וכל זאת מפני ש"קופא דמחטא" קטן ממנו. על־אחת־כמה־וכמה ודאי הוא שאין התורה, הקשורה בקב"ה (שעשועי המלך בעצמותו), שהוא

בלי־גבול" אמיתי, יכולה להתפס בשכלו של אדם מוגבל.

ולכן "אינה משתמרת" אצלו, בהגבלותיו, כפי שמספרת שם הגמרא²² על "תלמיד אחד... שהיה שונה בלחש... שכח תלמודו".

לא כך כאשר קושרים את הלימוד עם "פה", ועם דרגה נמוכה יותר,

רמ"ח אברים", שהם נמוכים מן השכל, מעלת האדם.

כלומר, האדם לומד באופן של

ירידה" ממעלתו, ומבטל את

מציאותו"²⁸, ודוקא אז יכולה "תורתו של הקב"ה", הבלתי־מוגבלת, להקלט אצלו בעומק – "תורתו משתמרת".

ח. "מים אין בו" מביא בדרך ממילא ל"נחשים ועקרבים" כפירושו לעיל

לפי זה יובן המאמר חז"ל "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (כפירושו לעיל שבאם "מים אין בו", בדרך ממילא מגיעים למצב של

נחשים ועקרבים יש בו"):

כיוון שעיקר התורה הוא התקשרות עם נותן התורה, המתבצעת באמצעות