108

באופן של מתנה הבאה מצד הנותן "מעלה" ולא מצד תביעה וקשר אל המקבל ("מטה").

לעומת זאת ירושה חלה מפני שהיורש הוא קרובו של המוריש⁶³, ויש לו תביעה וקשר לירושה, עד אשר ענין הירושה האמיתי הוא כאשר היורש הוא "עצם המוריש" (ואז אין כאן שינוי רשות כלל)⁶⁴.

לפיכך הנתינה מלמעלה באופן של ירושה היתה בקדושה שניה, כאשר כניסת עם ישראל היתה בדרך של "חזקה", הן כפשוטה והן בעבודת האדם, כך שיש להם שייכות אמיתית לארץ ישראל, והם תמיד הבעלים של הארץ.

ויש לומר, שזהו הרמז הרמוז בפסוקים, כאשר בקשר לענין המתנה בקדושה הראשונה כתובים הביטויים "לזרעך" אתן" "לך אתננה" – בלשון " עתיד, ואילו בקשר לקדושה שניה נאמר "לזרעך נתתי", בלשון עבר, כדלעיל:

קדושה ראשונה קשורה לשייכות של ארץ ישראל לעם ישראל, שתתקיים רק בעתיד – כיבוש ארץ ישראל מרשות אחרת שאיננה קדושה.

לעומת זאת, הקדושה השניה היתה באופן של "חזקה", שגילתה את הבעלות של עם ישראל על הארץ מקודם לכן (עקב הנתינה לאבות).

י. בעלות עם ישראל על ארץ ישראל – מושלמת

ההבדל בין מתנה לבין ירושה לגבי ארץ ישראל, הוא רק באשר לקדושת הארץ שחלה בכניסת ישראל לארץ – שהקדושה הראשונה היתה באופן של מתנה, ובקדושה השניה נוסף ענין הירושה שאין לו הפסק.

אבל בעלות ישראל על הארץ היא תמיד מושלמת בהחלט מאז שהקדוש־ברוך־הוא נתן את הארץ לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כ"נחלת עולם", ובכריתת ברית לא ייתכן שינוי והפסק.

ולפיכך, אין הדבר תלוי במצבם של ישראל: אפילו במצב של "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", גם אז ארץ ישראל היא

ארצנו" ו"אדמתנו"⁶⁵. וכפי שאומרת הגמרא ש"ירושה היא לכם מאבותיכם", מאברהם אבינו, למרות שהיה בינתיים חטא העגל וחטא המרגלים...⁶⁶.