160
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
100 לקוטי אלקים גו' מכתב אלקים" *:, ולוחות האחרונות היו רק <מכתב אלקים", אבל הלוחות עצמם היו מעשה ידי משה::. וזוהי גם הסיבה לההפרש בפעולתם בישראל ובעולם:
בלוחות הראשונות ארז"ל : ש;אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל . . אין כל אומה ולשון שולטת בהן", אמנם בנתינתם של הלוחות האחרונות נתחדש ענין היגיעה בתורה. והיינו דמ" צד לוחות הראשונות מקבלים בנ"י את התורה כמו שהיא נמשכת מלמעלה, בבחי' אור ישר, ובהגילוי מלמעלה הרי לוחות הראשונות הם נעלים מלוחות האחרונות; אבל ע"י הלוחות האחרונות נתחדש ענין העבודה ויגיעה בתורה בכח עצמה בבחי' אור חוזר, שדוקא עי"ז ממשיך ממדריגה עליונה יותר בתורה מדרגא הנמשכת מצ"ע. ולכן דוקא בשמח"ת (שהוא הסיום דמ"ת שביוהכ"פ '), הוא עיקר השמחה על התורה.
וה והנה בדרושים הג"ל ?9 מבואר עוד ביאור בטעם הקביעות של שמח'ית בשמע"צ -- מצד לוחות שניות :
לוחות הראשונות הם כנגד בח" צדיקים, דבעת נתינתם עמדו בנ"י במדרי' צדיקים דכתיב:י ,ויחן שם
\ואת הברכה ג
ישראל כו' כאיש אחד", והקדימו נעשה לנשמע:י ובעת שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן:י; אבל לוחות האחרונות הן כנגד בחי' בע"ת. כי בעת קבלתם היו בנ"י בבחי' בע"ת. ולכן נקבעה השמחה דוקא על נתינת התורה שהיתה ביוהכ"פ לבחי' בע"תי כי עיקר השמחה ויתרונה הוא דוקא מקירוב הבא אחר הריחוק.
וגם זה עולה בקנה אחד עם המבואר לעיל, דשמח"ת הוא דוקא מצד ,גמרה של תורה" באופן של לימוד ויגיעה ולא ע"י מתנה מלמעלה - ובהקדים ביאור ההפרש בין צדיק לבע"ת *י, שהוא בשתים: א) בעבודת האדם בעצמו ועם עצמו, ב) בפעולת עבודתו בעולם :
א) בעבודת עצמו: עבודת הצדיק היא, כמו שהאלקים עשה את האדם ישר יי -- ועבודה זו היא מצד טבעו, כי יהודי אינו יכול בטבעו להיות נפרד מאלקות, וצדיק שאין בו שליטת (וההעלם ע"י) היצר, עבודתו היא מצד טבעו [וגם מצד השבועה שמלמע' ,תהי צדיק" *:] ;
משא"כ בע"ת שחטא ופגם ועבר
3 שבת קמו, חיב קצג, ב.
4 ראה בזה לקו"ש ה"ט 9' 634 ע' 6. לקו"ש ח'יי ע' 84 ואילך, ובהנסמן שםי
6 ספיג דנדה (ל, סע"ב). וגם שבועה מל' שביעה, היעו שנותנים לו כחות מל" מעלה שיהי' צדיק (ראה קיצורים והערות לתגיא ס"ע גז ואילך).
הערות
- 1. זג) תשא לב, ט.
- 8. דכתיב (שם לד, א) פסל לך גו" וכתבתי.
- 9. עירובין נד, א,
- 0. אוה"ת שם. וראה גם המשך תשיו שם פל"ד ומ"ד.
- 1. יתרו יט, ב. ופרש"י שם.
- 2. משפטים כד, ז (וראה פרש"י שם, ד). שבת פח, א.
- 5. קהלת ], כט.
- 8. רע"א, וח"א גב 1
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
רש"י על שמות כ״ד:ד׳ - הטקסט מספריא
ויכתב משה. מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה, וְכָתַב מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה:
וישכם בבקר. בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן:
ויכתב משה AND MOSES WROTE [ALL THE WORDS OF THE LORD] — from בראשית up to (but not including) the account of the Giving of the Torah and he wrote down the commandments that were given to them in Marah (cf. Mekhilta on Exodus 19:10).
וישכם בבקר AND ROSE UP EARLY IN THE MORNING — on the fifth of Sivan (cf. Rashi on Exodus 19:11) (Shabbat 88a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.