204
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
האזינו
א. "קרוב לארץ" לאחר "קרוב לשמים"
נאמר בספרי, שמשה רבינו היה "קרוב לשמים"1 ו"רחוק מן הארץ". ולכן הוא אמר2 "האזינו השמים... ותשמע הארץ": לגבי השמים מופיע הביטוי "האזנה" המצביע על קירוב, ולגבי הארץ מופיע הביטוי "שמיעה" המביע ריחוק.
כך גם מוסבר בספרי מדוע אמר זאת ישעיהו בסדר הפוך: "שמעו שמים והאזיני ארץ"3 – שמיעה לגבי השמים והאזנה לגבי הארץ – כי ישעיהו היה "רחוק מן השמים" ו"קרוב לארץ"4.
יש להבין: "האזינו השמים... ותשמע הארץ" הוא פסוק בתורה (מלשון הוראה5), כלומר, יש בו הוראה לכל אחד ממקבלי התורה, שכל יהודי6 צריך להיות "קרוב לשמים" ו"רחוק מן הארץ", ותמוה: אם ישעיהו, "הגדול שבנביאים"7 היה "רחוק מן השמים
הערות
- 1. כ"ה בספרי כאן. ובתיב"ע ות"י כאן. וראה גם זהר פרשתנו רפו, ב. בתנחומא כאן: "כיון שאמר משה את התורה בשמים הי'" (וגם בנוגע לישעי', הל' בתנחומא הוא "שהי' בארץ", ולא "קרוב לארץ" כבספרי וכו'). וי"ל, שמשה מצד עצמו הי' "קרוב לשמים", וכשאמר את התורה – הי' בשמים. –
- 2. ריש פרשתנו.
- 3. ישעי' א, ב.
- 4. באוה"ח כאן, וכ"ה באברבנאל כאן (סד"ה והדרך הב'), שהאזנה מורה על ריחוק יותר משמיעה. ומה שמשה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ וישעי' אמר שמעו שמים והאזיני ארץ – אף שבודאי הי' משה נעלה מישעי' – כי בנבואת ישעי' שם נאמר "כי ה' דבר", משא"כ במשה נאמר: "ואדברה"; "אמרי פי". אבל בזהר שבהערה 1 (וראה להלן הערה 12), ש"אדברה גו' אמרי פי" דמשה הוא נעלה יותר מבחי' "כי ה' דבר" דישעי'. עיי"ש. וראה לקו"ת שה"ש (כ, ג), ש"מפי עצמו" דמשה "הוא מז"א דאצילות .. שמשם הי' שרש נבואתו והשגתו", וא"כ מובן שזהו למעלה מ"כי ה' דבר" דישעי' שנבואתו היתה מבריאה (סדור עט, א. ביאוה"ז וכו' שבהערה 7. ועוד).
- 5. זח"ג נג, ב.
- 6. ובפרט ע"פ הידוע בענין לימוד האזינו ע"י כאו"א כו' (ראה סה"ש תש"א ס"ע 56. ס' התולדות מהר"ש ע' 74. ס' הזכרונות פכ"ט* ממהר"ל מפראג בזה).
- 7. ילקוט ישעי' רמז שפה. ואי"ז סותר ל"ולא קם עוד נביא בישראל כמשה" (ברכה לד, י. וראה בארוכה רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ז ה"ו. פיה"מ ריש פרק חלק יסוד הז'. מו"נ ח"ב פל"ה) – כי הכוונה ב"גדול שבנביאים" הוא, להנביאים ש"כולן אין רואין .. אלא בחלום וכו'" (רמב"ם שם ה"ב ואילך), שגם ישעי' הוא מסוג זה ורק שהוא ה"גדול" שבהם. משא"כ משה אינו מסוג זה כלל. ועפ"ז מובן לשון הרמב"ם שם: "וכולן כו'" – כי נבואת משה היא מסוג אחר. ולהעיר מהידוע (שעה"ק להרח"ו ח"ג ש"ו – הובא בתו"א ס, ב. לקו"ת במדבר ב, ב. שה"ש כח, ג. וראה אגה"ק סי"ט) שנבואת משה היא מאצילות, משא"כ ישעי' גדול שבנביאים נבואתו מבריאה, בן כרך (ביאוה"ז לאדמוה"א לט, סע"ד. עט"ר מא, א. אוה"ת תרומה ע' א'שעא. ועוד) – והרי אצילות "מרומם ונשגב מבי"ע" (לקו"ת שה"ש ד, ד. ובכ"מ), ועד ש"המציאות דכללות כל העולמות נבחן (רק) בג' בחינות" (ראה אוה"ת בלק ע' תתקסב. ע' תתקעט ואילך).
- . וכן צ"ל בהערה בסה"ש שם.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה א ‹ 20 לקו"ש ח"ט ע' 204
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

