ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט האזינו שיחה א

205

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

וקרוב לארץ", כיצד ייתכן, שהדרגה של "קרוב לשמים⁸ ורחוק מן הארץ", כמשה⁹, נדרשת מכל יהודי¹⁰? "

מצד שני: אם כל יהודי יכול להגיע לדרגה זו, הנמצאת בו מצד בחינת משה שבו¹¹ – מדוע לא הגיע לכך ישעיהו¹²?

והקושי אף גדול יותר: דברי נבואה אלו, "שמעו שמים והאזיני ארץ", אמר " ישעיהו כהמשך ובסמיכות ל"האזינו השמים..." אשר אמר משה – כמודגש בספרי, ש"בא ישעיהו וסמך לדבר"¹³ – והיה לו קל יותר להגיע לדרגת משה?

לכן הכרחי לומר, שדברי ישעיהו "שמעו שמים...", שנאמרו לאחר – ובהמשך ל"האזינו השמים...", עוסקים בדרגה נעלית יותר מדברי משה

האזינו השמים..."¹⁴. ולכן מודגש בספרי, ש"בא ישעיהו וסמך לדבר", כי רק לאחר שישעיהו התקרב והגיע, בכוחו של משה, לדרגה של "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ", רק אז הוא יכול היה להגיע לדרגה גבוהה יותר –

רחוק מן השמים וקרוב לארץ".

ולכן, כיון שגם "שמעו שמים והאזיני ארץ" הוא פסוק בתורה – הוראה, מובן, שגם זו הוראה לכל יהודי: לאחר שמגיעים לדרגה של קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, אין להיעצר בכך, אלא יש להתעלות בכוח זה יותר

להיות קרוב לארץ ורחוק מן השמים.

וידוע, שכל פרט בתורה קשור במיוחד לזמן שבו הוא נקרא בתורה¹⁵. לפיכך מובן, שקיום שתי ההוראות שבפרשת האזינו (אשר גם ההוראה מ"קרוב לארץ" מופיעה בספרי בפרשת האזינו) מתאימות במיוחד לעשרת ימי תשובה (או לארבעת הימים שבין יום

הערות

8. ובפרט, שלפי התנחומא כאן (נעתק בהערה
9. ובפרט לפי המבואר לעיל (הערה 7) מדרי' משה.
10. ובפרט לפי מ"ש באוה"ח כאן, שגם במשה, מה שהי' קרוב לשמים הוא רק מצד נשמתו. ובבחיי כאן: כי ביום מותו הי' זה.
11. תניא רפמ"ב.
12. ובפרט לפי מ"ש בזהר שם, ששמים וארץ דנבואת ישעי' הם "שמים וארץ תתאין, ועם כל דא בעא לאענשא לי' עד דאמר כי ה' דבר"; משא"כ "השמים" ו"הארץ" שאמר משה, הם ח "שמים וארץ עילאין" ומ"מ אמר "ואדברה גו' אמרי פי" – ואיך שייך שישעי' גם מצד הבחי' דה' דבר הי' רחוק אפילו מבחי' שמים תתאין, ואעפ"כ תהי' הוראה לכאו"א מישראל, שיגיע ע"י עבודתו בכח עצמו להיות קרוב לבחי' שמים עילאין.
13. בילקוט ישעי' רמז שפז: בא ישעי' ואמר כו' (והלשון "וסמך לדבר" נאמר שם רק בהענינים הנאמרים שם לאח"ז). אבל בספרי (וכ"ה גם בילקוט האזינו רמז תתקמב) הוא כבפנים. ר
14. פשטות הלשון והענין הוא, שמה שישעי' הי' קרוב לארץ ורחוק מן השמים הוא, לפי שהי' למטה במדריגה ממשה (וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] "ב ע' 118). ומ"ש בפנים הוא ע"ד המבואר בכ"מ (תו"א לג, סע"א ואילך. לקו"ת שה"ש כח, ב ואילך) – שיש מעלה באספקלריא שאינה מאירה דישעי' על אספה"מ דמשה. וע"פ המבואר בתו"א שם שהמעלה שבאספשא"מ הוא כענין "ארץ קדמה", י"ל, שמה שישעי' הי' קרוב לארץ הוא מצד המעלה שבה – מה שקדמה לשמים. וראה לקמן סעיף יא.
15. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב. אוה"ת "פ נצבים. ועוד.
1. , ההוראה ד"האזינו השמים" לכל אחד הוא – שצ"ל בשמים (ולא רק קרוב לשמים), שאפ"ל שגם במשה הי' זה רק כשאמר את התורה (ראה הערה הנ"ל).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.