20

דיבורו, ואם לאו בר הכי הוא הכי נמי אויל מחריש חכם יחשב36 והחרש יחריש באולתו ולא ישאל בענינים אלו שידע שאינו כדאי שישיבו לו שום מענה".

אבל גם עפ"ז צ"ב, מהי התועלת בקריאת הענין בצבור, שכוונת הקריאה אינה רק עבור יחידי סגולה שחננם ה' תבונה המבינים במרכבה, אלא עבור כאו"א הנמצא בבית הכנסת ושומע הקריאה וההפטרה, שרובם אינם בדרגא דחכם ומבין מדעתו כו' — הבנת מעשה מרכבה.

ועכצ"ל שיש במרכבת יחזקאל ענין מיוחד שבו מודגש החידוש דמ"ת (שלכן הי' גילוי המרכבה בעת מ"ת), ולכן הפטרה זו היא "מעין המאורע", החידוש הכללי דמ"ת (ואפילו יותר מהנבואה דמרכבת ישעי') — וענין מיוחד זה שבמרכבת יחזקאל (שבזה היא "מעין המאורע" דמ"ת) ניתן לכאו"א מישראל להבין37 (אף שפרטי הדברים שבמרכבת יחזקאל סתומים הם, ואינם בהבנת סתם בני אדם, ד"עומק מעשה מרכבה. . רחוק מדעת ההמון"38).

ב. ויש לומר הביאור בזה:

מבואר בגמ'39 החילוק בין מרכבה שראה ישעי' ומרכבה שראה יחזקאל — "כל שראה יחזקאל ראה ישעי' למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעי' דומה לבן כרך שראה את המלך".

והנה לפי פשוטו נראה שהחילוק ביניהם הוא לא במה שראו אלא במה שסיפרו, דישעי' "לא40 חש לפרש את הכל, שהי' בן מלכים וגדל בפלטין ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר". אבל מזה גופא שישעי' מתואר כ"בן כרך" שהי' בן מלכים וגדל בפלטין ויחזקאל כ"בן כפר", שאין מקומו בפלטין של מלך41 — מובן שנבואת ישעי' עליונה ושלימה יותר42, וכמחז"ל43 שישעי' נק' "גדול שבנביאים"44 ומדריגת נבואתו והשגתו היתה למעלה מהשגת יחזקאל.

ויש לומר, שהחילוק מודגש בזה גופא, שבדברי יחזקאל באים ומפורטים כל פרטי עניני המרכבה ואילו אצל ישעי' מודגש בעיקר ענין ראיית המלך עצמו (ולא פרטי המרכבה) — והרי זה מתאים להחילוק בפשטות בין בן כפר שראה את המלך ובן כרך שראה את המלך: בן כרך שרואה את המלך, הרי מכיון שגדל בפלטין של מלך יש לו איזו השגה בגדלות המלך, ולכן אין ראיית (ריבוי פרטי הענינים ד)מרכבת

הערות

  1. 36. משלי יז, כח.
  2. 37. ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ד סי"א: לא יתחיל המפטיר להפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הס"ת כדי שגם הגולל יוכל להבין ולשמוע ממנו שחובה הוא על הכל לשמוע ההפטרה כמו הפרשה שבס"ת. . ויש נוהגים. . שלא לסמוך על שמיעה בלבדה אלא הם בעצמם קורין ההפטרה כו'.
  3. 38. ל' הרמב"ם מו"נ ח"ג בהקדמה.
  4. 39. חגיגה יג, ב.
  5. 40. פרש"י חגיגה שם.
  6. 41. להעיר מתוד"ה לבן כפר — חגיגה שם.
  7. 42. ראה מו"נ ח"ג ספ"ו ובמפרשים שם.
  8. 43. ילקוט ישעי' רמז שפה.
  9. 44. והיינו, בערך לשאר הנביאים חוץ ממשה — ראה לקו"ש ח"ט ע' 204 הערה 7.
  10. . בפרש"י סוטה (לט, ב ד"ה שתגלל) שלא יהיו טרודים מלשמוע. ועד"ז בטושו"ע שם סקמ"ז (ס"ז). ובזה הי' אפשר לפרש שהמצוה היא עצם השמיעה, וכן הי' אפ"ל בלשון הב"י או"ח סרפ"ד שם (בשם המרדכי) "כדי שגם הגולל יבין אל המפטיר". אבל מהכפל בשו"ע אדה"ז "להבין ולשמוע" משמע שמפרש גם להבין, כפשוטו. ועצ"ע.

מצוטט ב־3 עמודים

תורת מנחם 1
  1. נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ ר"ד בעת הסעודות דחג השבועות, ה'תשכ"ח לקו"ש חל"ג ע' 20
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
  1. אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ רפד דין ההפטרה וברכותיה ובו י"ד סעיפים: ‹ יא לקו"ש חל"ג ע' 20
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
  1. הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ‹ רפד דין ההפטרה וברכותיה לקוטי שיחות חל"ג ע' 20

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.