92

יד. כל יהודי – שליח להפוך את סביבתו ל"ארץ ישראל"

ההוראה הנלמדת מכל האמור לעיל לעבודתנו:

כל יהודי, בכל מקום שהוא נמצא – והרי כל מקום שאליו מגיע יהודי הוא "מהוי' מצעדי גבר כוננו"⁴⁴, הוא שליח של הקדוש־ברוך־הוא להפיכת מקום זה ל"ארץ ישראל"⁴⁵: שבסביבה שבה הוא נמצא יהיה ניכר הענין שהוא כשלעצמו מהווה את מעלתה של ארץ ישראל, ש"תמיד עיני ה' אלקיך בה"⁴⁶ – לא רק בשבת וביום טוב, אלא "מראשית השנה ועד אחרית שנה"⁴⁶.

וכיון שיהודי יודע ש"אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו"⁴⁷, ובמיוחד בראותו שרבים מחבריו הצליחו בשליחות זו והפכו את סביבתם לסביבה יהודית, "ארץ ישראל", הרי הוא מאמין שגם בכוחו להפוך את הסביבה ל"ארץ ישראל".

אך בא היצר הרע וטוען כנגדו, שאצלו יש קשיים מיוחדים, ולכן אין הוא יכול להביא הוכחות מחבריו שהצליחו בשליחותם. וכיון שהיצר הרע אומן במלאכתו⁴⁸, הוא מוצא לכל אחד טענות מיוחדות לו:

כלפי האחד הוא טוען, שסביבה זו, אשר בה הוא נמצא, גרועה מכל האחרות – "עז העם היושב בארץ...", החומריות במקום זה שולטת יותר מבכל העולם.

כלפי השני הוא טוען, שהלה, היהודי שצריך לבצע את השליחות, אינו ראוי למשימה כה נעלית.

כלפי השלישי הוא טוען, שעד שיגיע לעצם השליחות, יש עיכובים צדדיים, שאינם מאפשרים להגיע לשליחות ולהפוך את סביבתו למקום תורה.

על כך ניתנת ההוראה "קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו". אף כאשר עליו להכניע בסביבתו את עוצמת החומריות, אף כאשר היהודי שצריך לבצע את השליחות נכשל בחטא, ואף כאשר יש בנוסף לכך עיכובים צדדיים (ואפילו במקרה שהקשיים כה עצומים, עד שנדמה שמילוי השליחות, הוא, לכאורה, כ"נמנעות"⁴⁹) – תמיד נותן