ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ח שלח שיחה א

91

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ב) כאשר אמרו יהושע וכלב שיוכלו להיכנס לארץ ישראל, רצו "כל העדה", אף אלו שלא הושפעו כל כך מטענות המרגלים³⁵, "לרגום אותם באבנים"³⁶. ואילו כאשר "ויהס כלב", השתיק את כולם, האזינו לו כל בני ישראל, אף המרגלים עצמם, כדלעיל בסעיף ח'.

ג) כאשר אמרו יהושע וכלב "ואתם אל תיראו את עם הארץ", הם הסבירו זאת לפי ההגיון – "סר צלם – כשרים שבהם מתו"³⁷. ואילו כלב, בנוסף לטענותיו ההגיוניות "והלא קרע לנו...", שסתרו את טענות המרגלים, הוא הוסיף ואמר "עלה נעלה אפילו בשמים", שאפילו כאשר משה יאמר דבר שנחשב ל"נמנעות", אשר אינו הגיוני כלל, "נצליח בכל דבריו".

ויש לומר, ששלושה ענינים אלו כרוכים זה בזה, כפי שיוסבר להלן.

יג. כלב – העלאה מלמטה למעלה

מהמעלות של "העלאה מלמטה למעלה" על פני "המשכה מלמעלה למטה": א) "המשכה מלמעלה למטה", כיון שהיא באה מלמעלה, היא אינה חודרת כל כך אל ה"מטה". ואילו ב"העלאה מלמטה למעלה", הרי ה"מטה" עצמו מתעלה³⁸. ב) על ידי זיכוך והעלאת המטה משלימים, כביכול, את הכוסף והתשוקה שלמעלה, אשר "למעשה ידיך תכסוף"³⁹, ועל ידי כך נמשך אור נעלה הרבה יותר מהאור שנמשך מלמעלה מצד עצמו⁴⁰.

ולכן, דוקא כלב, שניצול מהמרגלים בתפילתו שלו – העלאה מלמטה למעלה⁴¹, דוקא בכוחו היה להשתיק את כולם: לגרום להתבטלות ולעליה גם במטה, ואף למרגלים. ועל ידי שהוא רומם גם את ה"מטה", הוא המשיך לעולם אור בלתי מוגבל כלל⁴², שאין בו אף ההגבלה של "נמנעות"⁴³ – "עלה נעלה אפילו בשמים".

הערות

35. כמובן בפשטות, שא"א אשר ששים רבוא מישראל ויותר יהיו כולם מושפעים מטענות המרגלים באותה המדה. וי"ל, שאלו שהעפילו (אח"כ) לעלות אל ראש ההר (יד, מד), גם מקודם לא היו בעצת מרגלים כ"כ. וראה לקו"ש ח"ח ע' 178 ואילך.
36. פרשתנו יד, יו"ד.
37. שם, ט ופרש"י שם.
38. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 73. וש"נ.
39. איוב יד, טו. וראה בדרושים (ד"ה ועבדתם את ה"א אוה"ת פ' משפטים. צאינה וראינה עזר"ת. לא תהי' משכלה תשי"ב. ועוד) המבארים הענין דעבודה צורך גבוה.
40. ראה עד"ז לקו"ת (שה"ש כב, ג. ובכ"מ) שההשפעה הבאה ע"י אתעדל"ת, היא מבחי' פנימיות יותר מההשפעה הנמשכת מצד כי חפץ חסד הוא. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 19 ואילך.
41. ובפרט לפי המבואר באוה"ח הנ"ל (הערה
42. בפרטיות – ב' ענינים בזה: א) מצד תנועת ההעלאה עצמה, הרי ענינה היא – היציאה מגדרי העולם ולהתעלות (בלי גבול). וראה תו"א יז, ג: "ממטה למעלה אשר בחי' זו אין קץ ותכלית כו'". ב) מכיון שלמעשה ידיך תכסוף, נמשך עי"ז מבחי' אור הבל"ג, כבפנים.
43. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 128, שמצד האומד למעשרות דיצחק – ענין ההעלאה, נתרבתה התבואה מאה פעמים ככה לאחרי הצמיחה ולאחרי המדידה למעשרות. ע"ש.
34. , שמה שהלך להשתטח כו' הוא לפי "שנכנס בגדר סכנת יצה"ר וחברתו הרשעה".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.