31
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. "וכל תרומה" – ביכורים?
בנוסף לדיוקים אלו, אין מובן הפירוש בכללותו, ההוכחה לכך שב"וכל תרומה" אין הכוונה כאן לתרומה כפשוטה, אלא לביכורים:
לאחר המלים "וכל תרומה" לפני "אשר יקריבו לכהן", נאמר "לכל קדשי בני ישראל", ורש"י אינו מציין משמעות מלים אלו. מכך ניכר, שרש"י רואה זאת כדבר כה פשוט, שאפילו "בן חמש (למקרא)" מבין זאת בעצמו:
בפרשה קודמת10 כבר קבע רש"י את הכלל "כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה". לכן כבר יודע התלמיד, שמילה הפותחת בלמ"ד, שאי אפשר לפרשה לפי השימוש הרגיל בהמשך למלים הקודמות – הרי זאת למ"ד יתירה. מכך מובן בפשטות גם בפסוקנו, שלמרות שנאמר "לכל קדשי בני ישראל", כיון שאי אפשר לפרש זאת כהמשך ל"וכל תרומה"11, הכרחי לומר שזוהי למ"ד יתירה. ולכן יוצא, שב"(ל)כל קדשי בני ישראל" הכוונה היא לכל שאר "קדשי בני ישראל", שאינם נכללים ב"וכל תרומה", כלומר, מתנות כהונה האחרות12.
ולפי זה אין מובן: כיצד מסיק רש"י מ"אשר יקריבו לכהן" את המסקנה שבמלים "וכל תרומה" אין הכוונה לתרומה בפשטות, מפני השאלה "וכי תרומה מקריבין לכהן", והרי אפשר להסביר, שב"וכל תרומה" הכוונה היא אכן לתרומה כפשוטה, והמלים "אשר יקריבו לכהן" אינן קשורות ל"וכל תרומה", אלא למלים "(ל)כל קדשי בני ישראל", המופיעות בסמוך להן, ורוב מתנות הכהונה אין הכהן "מחזר" אחריהן, אלא הן מובאות אל הכהן?
שאלה זו אף מתגברת: כיון שהתורה מבדילה את הפרט של "וכל תרומה", ואינה כוללת זאת ב"לכל קדשי בני ישראל" מוכח, לכאורה, שאין מקריבים לכהן את "כל תרומה"13, ולכן
הערות
- 10. בשלח יד, כח.
- 11. בספרי כאן: "בא הכתוב ולימד על התרומה שתהא נוהגת בכל". אבל [נוסף לזה שא"א לומר כן לפי פרש"י – שהרי מסיק "אלו הביכורים" ואינם "אלא משבעת המינין" (רש"י משפטים כג, יט. תשא שם. וכן מפרש רש"י גם בפ' תבא כו, ב)] (א) פשטות הלשון "לכל קדשי בנ"י" מורה על כל סוגי קדשים (ולא סוג אחד בקדשים מכל המינין); (ב) מפשטות הכתובים (קרח יח, יב. שופטים יח, ד) מוכח, שתרומה נוהגת רק בדגן תירוש ויצהר. (וראה גם רמב"ן ראה יד, כב: "המצות בתרומות ומעשרות בכל מקום הן דגן תירוש ויצהר..ואין מין אחר בכל הזרעים ובכל פירות האילן חייבין מה"ת כלל לא בתרומות ולא במעשרות. ויש ברייתות שנויות בתו"כ ובספרי לאסמכתות והן מוטעות". וראה ראב"ד הל' תרומות פ"ב. תוד"ה ושני מינין – בכורות נד, א).
- 12. וכמו "לכל קדשי בנ"י" (קרח יח, ח) שפרש"י (שם יט) שקאי על כ"ד מתנות כהונה. וגם שם, מצד רוב הפשיטות לא הוזקק רש"י לפרש זה במקומו (בפסוק ח').
- 13. וי"ל ש"כל תרומה" כולל גם תרומת מעשר וחלה שנקראים תרומה, ועד שהכתוב השווה אותם לתרומה גדולה (שלח טו, יט־כא. קרח יח, כו־כח), ולא כלל הכתוב "כל תרומה" ב"כל קדשי בנ"י אשר יקריבו לכהן" – כי גם בהם הכהן מחזר אחריהם. ואף שגם ביכורים נקראת תרומה (ראה יב, ו. שם, יא) – הרי [נוסף למה שאינה נקראת תרומה סתם כ"א בשם ליווי – "תרומת ידכם"; "תרומת ידך" (ולהעיר מנגעים פי"ד מ"ו. סוכה יג, א)], רק בחלה ותרו"מ נאמר "כתרומת גורן"; "כדגן מן הגורן גו' כן תרימו גו'".
רש"י על שמות כ״ג:י״ט - הטקסט מספריא
ראשית בכורי אדמתך. אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. כֵּיצַד? אָדָם נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ, וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ' (בכורים פ"א):
לא תבשל גדי. אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב גְּדִי וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו עִזִּים, כְּגוֹן אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים (בראשית ל"ח), אֶת גְּדִי הָעִזִּים (שם), שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (שם כ"ז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבְג' מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (מכילתא, חולין קט"ו):
ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] — Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: “the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]”. How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) “a land of wheat and barley etc.”, for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID — A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e. g., (Genesis 38:17) “I will send forth a גדי of the goats”; (Genesis 38: 20) “the גדי of the goats”; (Genesis 27:9) “two kids of the goats (גדיי עזים)”. This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta; Chullin 115b).
משנה תורה, הלכות תרומות ב׳ - הטקסט מספריא
כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה ומצוה עשה להפריש ממנו ראשית לכהן שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות.
הכרשינין אף על פי שאינם מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומה ומעשרות הסיאה והאזוב והקורנית שזרען מתחלה לאדם חייבין במעשר וכן כל כיוצא בהן זרען למאכל בהמה אע"פ שנמלך וחשב עליהן לאדם כשהן מחוברין פטורין שמחשבת חבור אינה כלום עלו מאליהן בחצר אם היא חצר המשמרת פירותיה הרי אלו חייבין שסתמן לאדם ואם אינה משמרת פירותיה פטורה.
זרעוני גינה שאינן נאכלים כגון זרע לפת וזרע צנון וזרע בצלים וכיוצא בהן פטורים מן התרומה ומן המעשרות מפני שאינן אוכל אדם אבל הקצח חייב בתרומה ובמעשרות.
תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושל צלף והקפריסין של צלף פטורים מפני שאינן פרי בד"א בשזרען לזרע אבל זרען לירק הרי אלו חייבים וכן האביונות של צלף חייבים מפני שהן פרי.
כסבר שזרעה לזרע ירק פטור מן התרומה ומן המעשרו' זרעה לירק מפריש תרומות ומעשרות מן הירקות ומן הזרע וכן השבת שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק ואינה מתעשרת זרין זרעה לזרין מפריש תרומה ומעשרות מן הזרע ומן הירק ומן הזרין וכן השחלים והגרגר שזרען לזרע מתעשרין זרע וירק כיצד מתעשרין לזרע ולירק שאם לקט הירק לאוכלו מפריש תרומה ומעשרות ואח"כ יאכל וכשייבש ויאסוף הזרע שלו מפריש מן הזרע.
הירקות אף על פי שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן לפי שנאמר במעשר תבואת זרעך תבואה וכיוצא בה אבל הירקות אינן בכלל התבואה וכן יראה לי שהוא הדין בתרומה שהרי נאמר בה דגנך תירושך ויצהרך כל הדומה לאלו אבל תרומת הירק מדבריהם כמעשר.
אין מפרישין תרומות ומעשרות מן הירק בחוצה לארץ ואפילו במקומות שאמרנו שמפרישין בהן מעשרות וכן ירק הבא מח"ל לארץ אע"פ שיש עפר בעקריה ה"ז פטור ולא גזרו עליו התבואה והקטנית שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל אדם והירק שלהן פטור והזרע חייב בתרומה ומעשרות.
התלתן אף על פי שאינו אוכל אדם כשיקשו הואיל ורוב האדם אוכלין אותן בתחלתן הרי הן חייבין בתרומה ומעשר.
ואלו פטורין מן התרומה ומן המעשרות:הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללות אפילו העמיד מהן כרי ואם עשה מהן גורן בשדה הוקבעו למעשרות ומפריש מהן תרומה ומעשרות אבל אם עשה הגורן בעיר פטורין שהרי קול יש להן שהכל יודעין שהן לקט או שכחה או פאה.
הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין בתרומה ומעשרות אא"כ הפקיר וכן התבואה והזיתים שלא הביאו שליש פטורין מן התרומה ומן המעשרות ומניין יודע כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש עבר והפריש מתבואה וזיתים שלא הביאו שליש אינה תרומה.
וכן ההפקר פטור מן התרומה ומן המעשרות ואפילו הפקירו העכו"ם לו אבל הזורע שדה הפקר חייב בתרומה ומעשרות.
הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שבלים וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה וכן כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינה תרומה וכן במעשרות דברים שאין דרך רוב בני אדם לזורען בגנות ובשדות אלא חזקתן מן ההפקר פטורין מן התרומה ומן המעשרות כגון השום בעל בכי ובצל של רכפה וגריס הקלקלי ועדשי' המצריות וכיוצ' בהן.
נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב כגון זיתי ניקוף שנתערבו בזיתי מסיק וענבי עוללות בענבי בציר אם יש לו פירות אחרות מוציא על החייב לפי חשבון ואם אין לו אלא אלו מפריש תרומה ותרומת מעשר על הכל וכאילו הכל חייב בתרומה ומפריש מעשר ראשון ושני לפי חשבון דבר החייב.
התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפילו נטמא הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש ה"ז חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה הטהורה נאכלת לכהנים והטמאה יהנו בשריפתה אם היה שמן מדליקין אותו ואם היה דגן וכיוצא בו מסיקין בו את התנור.
וכן תרומת מעשר אם נטמאת או נטמא המעשר מפרישין אותה בטומאה וניתנת לכהן ליהנות בשריפתה.
כל המפריש תרומה גדולה או תרומת מעשר מברך קודם שיפריש כדרך שמברכין על כל המצות כמו שביארנו בברכות.
אין מוציאין תרומה מהארץ לחוצה לארץ אפילו טמאה ואין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ ואם הביא לא תאכל מפני שהיא טמאה בארץ הכותים ולא תשרף שלא יאמרו ראינו תרומה שלא נטמאת נשרפת ולא תחזור לחוצה לארץ שמא יאמרו מוציאין תרומה לחוצה לארץ אלא מניחין אותה עד שתטמא טומאה ידועה לכל או עד שיבא ערב הפסח אם היתה חמץ ותשרף.
בכורות נ״ד א - הטקסט מספריא
אַשְׁכְּחַן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן מִנַּיִן? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה — אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
וּלְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר: עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד, הֵיכִי מַיְיתֵי לַהּ?
מַיְיתֵי לַהּ הָכִי: וּמָה תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אֲפִילּוּ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן, שֶׁהֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
וּשְׁנֵי מִינִין בְּעָלְמָא, מְנָלַן? הָנֵי דְּרַבָּנַן נִינְהוּ, וְכֹל דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקִּינוּ: מָה דְּאוֹרָיְיתָא שְׁנֵי מִינִין אֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, דְּרַבָּנַן נָמֵי.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי מַעֲשַׂר בְּהֵמָה, דְּלָא כְּתִיב ״וְכׇל מַעְשַׂר בָּקָר וּמַעֲשֵׂר צֹאן״,
The Gemara asks: We found a source for the halakha that one may not separate teruma from wine and oil together; from where is it derived that one may not separate teruma from wine and grain together, or from grain of one kind and grain of a different kind together? The Gemara answers that this can be derived by an a fortiori inference: And if wine and oil, which are not prohibited due to the prohibition of diverse kinds if they are planted with each other, nevertheless may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are subject to the prohibition of diverse kinds when planted with each other, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
The Gemara challenges: But this derivation is problematic according to the opinion of Rabbi Yoshiya, who says that the verse: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9), means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape seed with a single hand motion. According to this opinion, the above a fortiori inference is not valid; consequently, how does he derive the halakha that one may not tithe grain for wine or grain for grain?
The Gemara answers that he derives it in this manner: And if wine and oil, which are not prohibited as diverse kinds with each other even by means of something else, i.e., even if one planted a different kind of grain seed with them, do not become prohibited, and yet they may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are prohibited as diverse kinds with something else, i.e., if they are planted with another type of seed, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
The Gemara asks: It can be derived in this manner that one may not separate teruma or tithes from wine for grain or vice versa; but from where do we derive the prohibition against separating teruma or tithes from two species in general that are not grain, e.g., lentils and beans, one for the other? The Gemara answers that the obligation to separate tithes from these other species, which are not mentioned in the Torah, applies by rabbinic law, and concerning all ordinances that the Sages instituted, they instituted them parallel to Torah law. Therefore, just as by Torah law two species may not be tithed from one for the other, so too, those mixtures that are prohibited by rabbinic law may not be tithed one for another.
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: If that is so, then with regard to animal tithe, where it is not written in the Torah: And all the tithe of the herd or the tithe of the flock, with the word “tithe” mentioned twice, once in reference to the herd and once in reference to the flock, but rather the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32),
משנה נגעים י״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
מצות עץ ארז ארכו אמה. ועביו כרביע כרע המטה. אחד לשנים ושנים לארבעה. מצות אזוב. לא אזוב יון לא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברית. ולא כל אזוב שיש לו שם לווי:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לח בלק שיחה ב מאותו ספר בכורות נד, א
- תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תש"ל בכורות נד, ב
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר סוכה יג, א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז סוכה יג, א
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה סוכה יג, א
- תורת שמואל תרמ"א ומעתה כו' הוקבעו המועדים סוכה יג, א
- תורת שמואל תרמ"א את חג המצות תשמור סוכה יג, א
- תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי סוכה יג, א
- שו"ת תורת שלום שונות סימן ב סוכה יג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית סוכה יג, ב