95
וחלוקה הב' אפר פרה ועפר סוטה — מצות עשה36.
וההדגשה ד"אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר" היא בשתיהן: בחלוקה הא' — החידוש וההדגשה שהמדובר בלאוין ולא בקיום מצות, אבל — דברים שהן הווים ותמידיים, שכ"א חורש שדהו וזורעה, וכל פעם שאדם חורש שדהו, ואינו חורשה בשור וחמור, הרי אף שאין מתאים כ"כ לומר ע"ז שהוא עושה מצוה, הרי הוא מקיים מצות "לא תחרוש בשור ובחמור"; וכן בכל פעם שהוא זורע שדהו ואינו זורע כלאים הוא מקיים הלאו ד"לא תזרע כלאים"37;
ולכן כתב רש"י "אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר", שאין כוונתו שמצות שניתנו לקיימם בעפר הם בריבוי, אלא שאין חשבון במצות שהאדם מקיים בשייכות לעפר (כיון שכ"א ממצות אלו קיומם רגיל ביותר).
ועפ"ז יובן עוד שינוי, דבמדרש הובא "לא תזרע כרמך כלאים" ורש"י העתיק "לא תזרע כלאים"38 סתם, ובפשטות הכוונה להכתוב בקדושים39 דקאי בכל זריעת כלאים ולא רק כלאי הכרם40. והטעם: במדרש שמונה המצות שבעפר, נקט הזריעה החמורה שבהם "לא תזרע כרמך כלאים" — שיש בזה כמה לאוין41, וגם כשזורע כלאים נאסר בהנאה כמ"ש42 "פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם"43, אבל ברש"י שבא להדגיש "אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר" כתב "לא תזרע כלאים" סתם, כי "לא תזרע כרמך כלאים" אינו דבר הרגיל וההוה כמו זריעת שדה שהיא דבר ההווה ורגיל יותר44.
וכן בחלוקה הב' "אפר פרה ועפר סוטה": החידוש וההדגשה במצות אלו הוא גם בזה ש"אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר". ולכן גם בזה שינה רש"י מהמדרש, שבמדרש מביא הפסוקים "ואסף איש טהור את אפר הפרה"45, "
הערות
- 36. להעיר שבדפוס ראשון דרש"י (ובכמה כת"י — נסמנו בהוצאת ברלינער מהדורא הא') ליתא "אפר פרה ועפר סוטה". וראה פסיקתא רבתי פי"א: אתה מוצא שאין ישראל עומדים בעולם אלא בזכות המצות שהם עושים בארץ אמר בלעם מי מנה עפר יעקב. . (ומונה רק לא תזרע ולא תחרוש, העמיד הכרי נותן תרומה) מי יכול למנות מצות שישראל עושים בעפר לפיכך הם מתרבים בארץ.
- 37. להעיר מלשון הפס"ר שם: זורע ומקיים לא תזרע כרמך כלאים וחורש בשור ומקיים לא תחרוש כו'. ועד"ז לשון המדרש המובא בילקוט (הנ"ל ס"ג). וראה גם באר בשדה כאן.
- 38. כ"ה בדפוס ראשון ורוב כת"י רש"י (שתח"י). בדפוס שני וכמה כת"י רש"י איתא "כרמך".
- 39. וכן משמע מכת"י רש"י (שתח"י) שהובא "שדך לא תזרע כלאים", ומוכח שהשמטת תיבת "כרמך" אינה ט"ס.
- 40. להעיר שברש"י בש"ס בכ"מ (שבת פד, ב ד"ה ואחת באמצע. בכורות נד, א ד"ה גפנים. ועוד) דרק כלאי הכרם דאורייתא וכלאי זרעים דרבנן (וראה תוד"ה ארבע שבת שם, תוד"ה דגן בכורות שם). אבל בפרש"י קידושין (לט, א ד"ה והא אנן) ועוד, מפורש שגם כלאי זרעים הוי מדאורייתא. וראה רש"י שם ד"ה והכתיב וד"ה ההוא. ואכ"מ.
- 41. שעובר בין על לא תזרע כרמך כלאים ובין על שדך לא תזרע כלאים.
- 42. תצא כב, ט.
- 43. ראה קידושין לח, א. נו, ב. ובכ"מ.
- 44. והרי לא תזרע כלאים כולל גם כלאי הכרם.
- 45. חוקת יט, ט.
שבת פ״ד ב - הטקסט מספריא
וְדִין הוּא: וּמָה פַּכִּין קְטַנִּים שֶׁטְּהוֹרִין בְּזָב — טְמֵאִים בְּמֵת, מַפָּץ שֶׁטָּמֵא בְּזָב, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָמֵא בְּמֵת?! וְאַמַּאי, הָא לֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא: שָׁאנֵי הָתָם הוֹאִיל וְאִיכָּא בְּמִינוֹ.
אֲמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא לִיצְלַן מֵהַאי דַּעְתָּא: אַדְּרַבָּה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן מִדַּעְתָּא דִידָךְ. וְטַעְמָא מַאי — תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ״, וּכְתִיב: ״וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא״. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ בְּמִינוֹ, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה. אֵין בְּמִינוֹ, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבוֹ לוֹ.
רָבָא אָמַר: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר מֵהָכָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״, הָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו — טָהוֹר הוּא. מִי לָא עָסְקִינַן דְּיַחֲדִינְהוּ לְאִשְׁתּוֹ נִדָּה, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא טָהוֹר!
מַתְנִי׳ מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ — ״זַרְעָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״זֵרוּעֶיהָ״.
גְּמָ׳ מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ״. ״תּוֹצִיא״ — חַד, ״צִמְחָהּ״ — חַד, הֲרֵי תְּרֵי. ״זֵרוּעֶיהָ״ — תְּרֵי, הָא אַרְבְּעָה. ״תַּצְמִיחַ״ — חַד, הָא חַמְשָׁה.
And it is derived through an a fortiori inference: We know that small vessels do not become ritually impure through the impurity of a zav because they are not designated for sitting, and are too small for the zav to insert his finger into their airspace. If small earthenware pitchers remain pure and are not susceptible to the impurity of a zav, but they do become ritually impure from contact with a corpse; is it not logical that a reed mat, which contracts impurity from a zav, will become ritually impure from contact with a corpse? And why should the reed mat become impure? Isn’t it true that it does not have the possibility of purification in a ritual bath? Rabbi Ḥanina said to him: There, in the case of the mat, it is different because there is purification in other vessels of its kind, i.e., other wooden vessels that are made from materials that grow from the earth can be purified in a ritual bath.
Rabbi Ila said to Rabbi Ḥanina: May the all-Merciful save us from this opinion. Rabbi Ḥanina responded: On the contrary, may the all-Merciful save us from your opinion. And what is the reason that this is relevant? What is the significance of the fact that other vessels of its kind can be purified in a ritual bath if the vessel itself cannot be purified in a ritual bath? It is because two verses are written. In one verse it is written: “And whoever touches his bed shall wash his clothes, and bathe himself in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:5). The verse juxtaposes his bed to himself. Just as he has the possibility of purification through immersion in a ritual bath, so too, his bed has the possibility of purification in a ritual bath. This teaches that his bed has the same legal status as he does; in order for a bed on which a zav lies to be subject to the impurity imparted by lying, it must be immersible in a ritual bath. And in another verse it is written: “Every bed on which the zav lies shall be impure; and every vessel on which he sits shall be impure” (Leviticus 15:4). This verse includes all beds on which a zav might lie, even one that cannot be purified in a ritual bath. How can these two verses be reconciled? If there is purification in other vessels of its kind, even though it itself does not have purification in a ritual bath, it is subject to the impurity imparted by lying. However, if there is no purification in other vessels of its kind, the verse juxtaposes his bed to himself. Any vessel that is not like him in the sense that it cannot be purified in a ritual bath, is not subject to impurity imparted by lying.
Rava said: The fact that with regard to impurity imparted by treading, an earthenware vessel is ritually pure is derived from here, as it is stated: “And any open vessel that does not have a sealed cover on it becomes impure” (Numbers 19:15). By inference, if there is a sealed cover on it, it is pure. Are we not dealing even with a case where one designated the vessel for use by his wife, when she has the status of a menstruating woman? And even so, the Torah states that it is ritually pure? Apparently, an earthenware vessel with a sealed cover is not subject to impurity from any source.
MISHNA: The Gemara continues to discuss an additional halakha based on a biblical allusion. From where is it derived that in a garden bed that is six by six handbreadths, that one may plant five different types of seeds in it? He may do so without violating the prohibition of sowing a mixture of diverse kinds of seeds in the following manner. One sows four types of plants on each of the four sides of the garden bed and one in the middle. There is an allusion to this in the text, as it is stated: “For as the earth brings forth its growth, and as a garden causes its seeds to grow, so will the Lord God cause justice and praise to spring forth before all the nations” (Isaiah 61:11). Its seed, in the singular, is not stated; rather, its seeds, written in the plural. Apparently, it is possible that several seeds may be planted in a small garden.
GEMARA: The Gemara questions this allusion: From where is it inferred that the verse refers to five types of seeds? Rav Yehuda said that it is derived as follows: “For as the earth brings forth its growth” indicates five types of seeds because “brings forth” represents one and “its vegetation” represents one, and that totals two. “Its seeds,” written in the plural, represents at least two, and that totals four. “Cause to grow” is one more. This verse includes terms connoting planting and seeds in a single garden bed that total five species of seeds.
בכורות נ״ד א - הטקסט מספריא
אַשְׁכְּחַן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן מִנַּיִן? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה — אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
וּלְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר: עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד, הֵיכִי מַיְיתֵי לַהּ?
מַיְיתֵי לַהּ הָכִי: וּמָה תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אֲפִילּוּ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן, שֶׁהֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
וּשְׁנֵי מִינִין בְּעָלְמָא, מְנָלַן? הָנֵי דְּרַבָּנַן נִינְהוּ, וְכֹל דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקִּינוּ: מָה דְּאוֹרָיְיתָא שְׁנֵי מִינִין אֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, דְּרַבָּנַן נָמֵי.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי מַעֲשַׂר בְּהֵמָה, דְּלָא כְּתִיב ״וְכׇל מַעְשַׂר בָּקָר וּמַעֲשֵׂר צֹאן״,
The Gemara asks: We found a source for the halakha that one may not separate teruma from wine and oil together; from where is it derived that one may not separate teruma from wine and grain together, or from grain of one kind and grain of a different kind together? The Gemara answers that this can be derived by an a fortiori inference: And if wine and oil, which are not prohibited due to the prohibition of diverse kinds if they are planted with each other, nevertheless may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are subject to the prohibition of diverse kinds when planted with each other, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
The Gemara challenges: But this derivation is problematic according to the opinion of Rabbi Yoshiya, who says that the verse: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9), means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape seed with a single hand motion. According to this opinion, the above a fortiori inference is not valid; consequently, how does he derive the halakha that one may not tithe grain for wine or grain for grain?
The Gemara answers that he derives it in this manner: And if wine and oil, which are not prohibited as diverse kinds with each other even by means of something else, i.e., even if one planted a different kind of grain seed with them, do not become prohibited, and yet they may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are prohibited as diverse kinds with something else, i.e., if they are planted with another type of seed, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
The Gemara asks: It can be derived in this manner that one may not separate teruma or tithes from wine for grain or vice versa; but from where do we derive the prohibition against separating teruma or tithes from two species in general that are not grain, e.g., lentils and beans, one for the other? The Gemara answers that the obligation to separate tithes from these other species, which are not mentioned in the Torah, applies by rabbinic law, and concerning all ordinances that the Sages instituted, they instituted them parallel to Torah law. Therefore, just as by Torah law two species may not be tithed from one for the other, so too, those mixtures that are prohibited by rabbinic law may not be tithed one for another.
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: If that is so, then with regard to animal tithe, where it is not written in the Torah: And all the tithe of the herd or the tithe of the flock, with the word “tithe” mentioned twice, once in reference to the herd and once in reference to the flock, but rather the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32),
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח שבת פד, ב
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה א מאותו ספר בכורות נד, א
- תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תש"ל בכורות נד, ב
- אגרות קודש כרך כו ט'תתצג קידושין לח, א
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א מאותו ספר קידושין לח, ב
- לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר קידושין לח, א
- לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר קידושין לח, א
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ב מאותו ספר קידושין לח, ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה א מאותו ספר קידושין לח, ב
- לקוטי שיחות כרך כו שמות שיחה א מאותו ספר קידושין לח, א
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג מאותו ספר קידושין לח, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ו קידושין לח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה קידושין לח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ה קידושין לח, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז קידושין לח, רע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים טו קדושין לח, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה לד קידושין לח, ב