80
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כך גם לגבי אברהם אבינו: מיד לאחר שהקדוש־ברוך־הוא הורה לו "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" נאמר "וישב באלוני ממרא". הכרחי לומר, שהיה דבר אשר עיכבו שם, והמשמעות של "וישב" שם אינה מלשון התיישבות וקביעות11, אלא "לשון " עכבה": אברהם התעכב מללכת "בארץ לארכה ולרחבה", ונשאר באלוני ממרא.
ב. "עכבה" – אין הכוונה להתיישבות ולקביעות
יש המפרשים12 ש"עכבה" היא הישארות. כלומר, המילה "תשב" קשורה ל"בדמי טהרה", שהיולדת נשארת במשך ל"ג ימים במצב של " טהרה אף כאשר רואה דם, כאדם הנעשה תושב במקום מסויים, ונמצא שם באופן קבוע, ללא שינויים13. לפי זה פירוש המושג "ישיבה" ב"ותשבו " בקדש" וב"וישב באלוני ממרא" הוא –
מ התיישבות, השתקעות.
אך אי אפשר להסביר כך. כי אילו " היה רש"י מתכוון במילה "עכבה" להישארות באופן קבוע ובהתיישבות, הוא לא היה צריך להביא לכך הוכחות, ועל־אחת־כמה־וכמה לא היה מביא הוכחה מ"ותשבו בקדש", אשר בספר דברים: המושג "ישיבה" מלשון התיישבות מופיע פעמים רבות בפרשות הקודמות. יותר מכך: בפעם הראשונה בתורה שבה מופיע המושג
וישב" – "וישב בארץ נוד קדמת עדן"14, המשמעות היא15 שקין התיישב16 בארץ נוד17, כנאמר בהמשך הפסוק "ויהי בונה עיר".
מכך שרש"י זקוק בכל זאת להוכחות לפירושו "ישיבה לשון עכבה", מובן, שבמילה "עכבה" הוא מתכוון למשמעות הפשוטה של המילה* – עיכוב ועצירה, וכיון שפירוש זה הוא חידוש, ושונה ממשמעות המושג
ישיבה" בדרך כלל, צריך רש"י להביא
הערות
- 11. ומה שכתב רש"י וירא (כא, לד) "שנתיישב" – היינו למיעוטי "אורח חונה ונוסע והולך" שלאחריו כ"א ששהה ריבוי זמן, אבל לא הענין דקביעות (ע"ד פרש"י ר"פ וישב: "וישב" – " "לישב בשלוה").
- 12. ראה רא"ם כאן.
- 13. ראה מו"נ ח"א פי"א (הובא להלן סעיף יב).
- 14. בראשית ד, טז.
- 15. וגם לפי פי' השני שברש"י בראשית שם כל מקום שהולך היתה הארץ מזדזעת תחתיו" – "מ קין הי' שם באופן קבוע.
- 16. ולפי מש"כ רש"י שם (בפירושו הראשון) שרוח מזרחית קולטת בכ"מ את הרוצחים", י"ל שפי' "וישב" הוא [לא רק שישב שם בקביעות, אלא גם] שבא להתיישבות דשלוה, כי ע"י שהוגלה לשם סר החשש ד"כל מוצאי יהרגני". ולהעיר מפרש"י הנ"ל ר"פ וישב: "וישב – ביקר יעקב לישב בשלוה".
- 17. ראה גם סנהדרין לז, ב: מעיקרא כתיב והייתי נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. וע"פ מ"ש בהערה הקודמת, יומתק מה שמעתיק בגמרא שם "וישב בארץ נוד" – כי הוכחת הגמרא היא [לא רק ממ"ש בארץ נוד ולא כתוב גם נע" כדפרש"י שם, אלא] גם מהלשון וישב.
- *. אף שבלשון הש"ס, הל' "עכבה" נופל גם על ענין ההתיישבות, כבמס' מגילה שם. וראה גם רא"ש סוכה פ"ד סי' ג'.
רש"י על בראשית ד׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ויצא קין. יָצָא בְהַכְנָעָה כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה:
בארץ נוד. בָּאֶרֶץ שֶׁכָּל הַגּוֹלִים נָדִים שָׁם:
קדמת עדן. שָׁם גָּלָה אָבִיו כְּשֶׁגֹּרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת שְׁמִירַת דֶּרֶךְ מְבוֹא הַגָּן, שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד שֶׁהָיָה אָדָם שָׁם, וּמָצִינוּ רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת בְּכָל מָקוֹם אֶת הָרוֹצְחִים שֶׁנֶּאֱמַר אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה וְגוֹמֵר, מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דברים ד'), דָּבָר אַחֵר בְּאֶרֶץ נוֹד, כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזְעָה תַּחְתָּיו, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים סוּרוּ מֵעָלָיו, זֶהוּ שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו:
ויצא קין AND CAIN WENT AWAY — He went away in pretended humility as though he would deceive the Most High (Genesis Rabbah 22:13).
בארץ נוד IN THE LAND OF NOD — In the land where all exiles wander about.
קדמת עדן ON THE EAST OF EDEN — Thereto his father went into exile when he was driven out from the Garden of Eden. as it is said, (3:24) “And He placed in the east of the Garden of Eden” a watch on the road that leads to the entrance of the Garden, from which one may infer that Adam was there (in the East) (Genesis Rabbah 21:9). Indeed, we find, also, that the Eastern quarter always forms a place of refuge for murderers, as it is said, (Deuteronomy 4:41) “Then Moses set aside three cities of refuge towards the place of sun-rise [that a murderer might flee thither].” Another explanation of בארץ נוד IN THE LAND OF NOD — (taking נוד in the sense of “movement”) — wherever he went the earth quaked beneath him, and people said, “Turn away from him: this is the man who killed his brother” (Midrash Tanchuma, Bereshit 9).
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לג ‹ פינחס ‹ שיחה ב ‹ 173 לקו"ש ח"ז ע' 80
- כרך ו ‹ פקודי ‹ שיחה ב ‹ 239 לקו"ש ח"ז ע' 80
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.