ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז תזריע שיחה ב

80

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

תזריע

א. "תשב – לשון עכבה"

מן הפסוק "ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא " תגע... עד מלאת ימי טהרה"¹ מצטט " רש"י את המילה "תשב", ומפרש: "אין תשב² (או "אין לשון ישיבה"³) אלא לשון עכבה, וכמו ותשבו בקדש⁴, וישב באלוני ממרא"⁵.

מבאר רמב"ן⁶, שלפי פירוש רש"י "תשב – לשון עכבה", אמורים הדברים לגבי "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא", והמשמעות של "תשב לשון עכבה" היא, שעליה להימנע מנגיעה בקודש ומביאת המקדש במשך שלושים ושלושה הימים, למרות שהם "ימי טוהר" לגבי בעלה.

לפי זה יש לבאר, שרש"י מביא כהוכחה ל"תשבו לשון עכבה" את " הפסוקים "ותשבו בקדש" ו"וישב באלוני ממרא" – כי לפי פירוש רש"י משמעות המושג "ישיבה"^* שם אינה מלשון "התיישבות", השתקעות,

– כמשמעותו ברוב המקומות, שהרי אז לא היתה מכך הוכחה לפירוש

ישיבה לשון עכבה". ולהיפך:

התיישבות" ו"עכבה" הם ביטויים מנוגדים זה לזה: כאשר אדם מתיישב במקום מסויים כתושב, הרי הוא נמצא שם בקביעות, באופן של התיישבות. ואילו כאשר אדם נמצא במקום מפני גורם המעכבו⁷, הרי הוא נמצא שם באופן הפוך מהתיישבות ומקביעות: הוא היה צריך להימצא במקום אחר, אך נשאר במקום זה מפני עיכוב כלשהו –

אלא מלשון עכבה:

כאשר יצאו ישראל ממצרים, היתה מטרת יציאתם כדי להגיע אל ארץ טובה ורחבה⁸, אל ארץ נושבת⁹. והישארותם במדבר, ובכלל זה בקדש –

ותשבו בקדש", לא היתה בקביעות ובהתיישבות, אלא להיפך¹⁰: הם נשארו רק מפני שסיבות שונות עיכבו אותם מלהגיע אל ארץ ישראל, והם הוכרחו להישאר בקדש.

הערות

1. פרשתנו יב, ד.
2. כ"ה ברוב הדפוסים.
3. כ"ה בדפוס ראשון וב"לשון רש"י" שברמב"ן ובבחיי כאן. ובמגילה כא, סע"א: אין ישיבה.
4. דברים א, מו.
5. לך יג, יח.
6. וראה גם בחיי ופי' טור הארוך כאן.
*. שהרי בכ"מ נאמר הל' "ויחנו", "ויהי" וכיו"ב.
7. ראה פרש"י בא יב, מא. ובכ"מ.
8. שמות ג, ח.
9. בשלח טז, לה.
10. ועפי"ז יומתק מה שרש"י אינו מביא גם התיבות "ימים רבים" (כבמס' מגילה שם) – כי אדרבה: מצד תיבות אלו אפשר לטעות ש"ותשבו" הוא מל' התיישבות וקביעות. (משא"כ במגילה שם, הכוונה בל' "עכבה" היא כפי' המפרשים דלהלן סעיף ב').

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.