81
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
דוגמא והוכחה לפירוש זה – מ"ותשבו בקדש" ומ"וישב באלוני ממרא"18.
ג. שתי הוכחות ל"תשב – " לשון עכבה"
אך יש להבין:
א) מדוע זקוק רש"י לשתי הוכחות – "ותשבו בקדש" ו"וישב באלוני ממרא" – ואינו מסתפק באחת מהן?
ב) מדוע מצטט רש"י את הפסוק " "ותשבו בקדש", המופיע בפרשת דברים, לפני הפסוק "וישב באלוני ממרא", המופיע בתורה לפני כן, בפרשת לך לך?
ההסבר לכך הוא: "
אברהם לא נשאר באלוני ממרא מפני גורם מחוצה לו שהכריחו לא ללכת בארץ לארכה ולרחבה, אלא מצד עצמו, ולכן אין זו הוכחה מספקת לכך שישיבה היא עכבה, שהרי ייתכן להסביר כאן את "וישב" גם מלשון התיישבות וקביעות, שהוא התיישב באלוני ממרא, שהרי העיכוב היה מצד עצמו.
לפיכך צריך רש"י להביא גם את
ותשבו בקדש", ששם הכרחי לבאר את המושג "ישיבה" מלשון "עכבה", שהרי הישארותם בקדש היתה ההיפך מרצונם ללכת לארץ ישראל*, ולכן אי אפשר לבאר שהם התיישבו בקדש בקביעות, והכרחי להסביר זאת רק באופן של עיכוב – שכיון שלא היה
בהעלות הענן", היה בלתי אפשרי שיהיה "יסעו בני ישראל", כי "לא יסעו עד יום העלותו"19.
רק לאחר שכבר יש הוכחה מ"ותשבו בקדש", שישיבה היא מלשון עכבה, אפשר להבין זאת מ"וישב" שבפסוק
וישב באלוני ממרא".
זהו ההסבר לכך שרש"י אינו מסתפק
הערות
- 18. להעיר (א) מפירש"י שמות ב, טו (בכמה דפוסים): "וישב בארץ מדין – נתעכב שם כמו וישב יעקב"; משפטים כד, יד (וראה רא"ם שם): "שבו לנו בזה – התעכבו כו'" (אבל בכמה דפוסים: "והתעכבו"); בלק כב, ח: "וישבו – לשון עכבה". (ב) מלשון ישיבה בכמה פסוקים (שלפני ותשבו בקדש) שלכאורה הפירוש שם הוא לשון עכבה (וכמו: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור גו'" (ח"ש כד, נה); "שבי אלמנה בית אביך עד יגדל גו'" (וישב לח, יא); ועוד). ואכ"מ.
- *. ואין להקשות מ"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" – תזריע יג, מו (שמקום קביעותו הוא מחוץ למחנה, אף שזהו היפך רצונו) – כי מכיון שאפשר שכל ימיו ישאר בטומאתו, שייך ע"ז לשון קביעות (משא"כ ב"ותשבו בקדש" – שהי' ברור שיכנסו לארץ). ומה שאין רש"י מביא הוכחה מ"וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים" (מצורע יד, ח) – כי כיון שמלכתחילה קבעה התורה* היותו מחוץ לאהלו זמן קבוע (לא פחות משבעת ימים), אפשר לומר שהו"ע של קביעות. משא"כ "ותשבו בקדש" – שזמן היותם שם הי' תלוי ב"בהעלות הענן", הרי אין זה קביעות.
- 19. ס"פ פקודי.
- . להעיר (ע"ד ההלכה) מהשקו"ט בדין מזוזה בסוכה (יומא י, א).
מזרחי, שמות כ״ד:י״ד - הטקסט מספריא
ואל הזקנים אמר בצאתו מן המחנה. דאל"כ היאך היו הזקנים כאן הרי לא יצא מן המחנה אלא משה ויהושע כדכתיב ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה לבדו אל ההר ויהושע נטה שם אהלו כדלעיל:
שבו לנו בזה התעכבו כאן עם שאר העם במחנה להיות נכונים לשפוט לכל איש ריבו. תקן בזה שהישיבה הזאת אינה כמשמעה אלא מלשון עכוב כמו ותשבו בקדש ימים רבים ושמלת בזה מורה על מקום לא על דבר רמוז ואמר עם שאר העם במחנה מפני שהמובן מזה הוא שישבו הם לבדם במקום מיוחד דומיא דשבו לכם פה עם החמור ואין הדבר כן שהרי לא יצאו הזקנים מתוך המחנה ואמר להיות נכונים לשפוט להודיע ההמתנה הזאת לזקנים על אי זה עניין היא כי בזולת זה כל ישראל משותפים בה:
מי בעל דברים מי שיש לו דין. תקן בזה שני ענינים האחד שצריך להוסיף מלת שהוא בעל דברים כאילו אמר מי שהוא בעל דברים והוא הנרמז במאמר מי שיש לו מפני שלולא זה נראה שהוא לשון שאלה מי הוא בעל דברים והשני שיהיה פירוש בעל דברי ריבות והוא אמרו שיש לו דין במקו' שיש לו דברים לא בעל לשון כמשמעו כי מה טעם יגש אליהם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.