173
אבל דבריהם צע"ג, דמאחר שרש"י כ' בפירוש שמבני קרח יצאו שמואל הנביא וכ"ד משמרות כו' לפי שעשו תשובה, הרי עכצ"ל שסוף סוף יצאו חיים מן האדמה28. ויתירה מזו — מזה שבפרשתנו — בזמן משה נמנית "משפחת הקרחי", מוכח שבזמן משה כבר חיו חיי משפחה].
אבל עדיין אין בזה ישוב לשאלה האמורה — מדוע לא הקדים וכתב הכתוב שבני קרח לא מתו במקומו בפ' קרח, שנשארה "משפחת הקרחי"?
יש מפרשים29 שזהו "מפני כבודו של משה שאמר משה30 ואם בריאה יברא ה' וירדו31 הם וכל אשר להם וגו', ואם הי' נזכר כאן שבניו לא מתו הי' גנאי למשה שלא הועילה תפלתו שהרי נשארה מהם שארית בארץ".
אבל תי' זה צ"ע, שהרי זה ש"בני קרח לא מתו" אינו בסתירה כלל לתפלת משה "אם בריאה יברא ה' וגו' וירדו גו'", היות שלפועל נתמלאה תפילתו וגם הם ירדו חיים שאולה, אלא שאח"כ "נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם", וא"כ אין כאן גנאי למשה [ואדרבה, כיון שמשה רצה והשתדל שיעשו תשובה32, הרי זה משבחו של משה, שפעל עכ"פ על בני קרח שיעשו תשובה].
ד. ויש לומר בזה, בהקדם דיוק לשון הכתוב בפ' קרח31 בעונש הבליעה — "וירדו הם גו' חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל", דלכאורה מהו הדיוק "ויאבדו מתוך הקהל", ולא סתם "ויאבדו", או "ויאבדו מן הארץ" וכיו"ב33.
וע"פ משנת"ל בחטאם ותשובתם של בני קרח יש לומר, כי עונש בני קרח הי' רק שנאבדו "מתוך הקהל" ההוא34, היינו הקהל שראו בעיניהם את השתתפותם בהמחלוקת ואילו את תשובתם לא ראו, שלכן מן ההכרח שיאבדו מתוך קהל זה; משא"כ קהל אחר (שלא היו עדים בדבר) הרי אין סיבה שיאבדו מתוכו.
וזהו הטעם שלא נאמר לעיל בפ' קרח ש"בני קרח לא מתו" — כי רק לאחרי שכבר לא הי' הקהל שהי' בזמן מחלוקת קרח, כפרש"י לעיל (בפ' חוקת35) שבעדה זו "לא הי' בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר" — היו יכולים לצאת ממקומם כו', ורק אז נגלה לבנ"י ש"בני קרח לא מתו".
ה. אבל עדיין אין הענין מיושב כל צרכו, כי פסוק זה "ובני קרח לא מתו" בא (בסיום מנין משפחות בני ראובן —) בהמשך להסיפור ע"ד דתן ואבירם בני אליאב (בן פלוא בן ראובן) — "הוא36 דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה גו' בהצותם על ה', ותפתח הארץ את פי' ותבלע אותם וגו'".
הערות
- 28. כמ"ש בנחלת יעקב. וראה גם אמרי שפר, צידה לדרך ועוד. וכ"כ רש"י בתהלים מב, א "ועלו משם" (ובדברי דוד כאן ועוד, "שאיזה זמן היו בגיהנום ואח"כ יצאו על פני הארץ"). ועפ"ז מ"ש רש"י "וישבו שם", אינו מלשון התיישבות (וקביעות) אלא מלשון עכבה (כפרש"י תזריע יב, ד. וראה רש"י שמות ב, טו. ועוד. וראה לקו"ש ח"ז ע' 80 ואילך ובהערות שם) — שנתעכבו שם משך זמן עד שיצאו.
- 29. ש"ך עה"ת קרח (טז, לב), ובפרשתנו כאן מבאר הטעם שנאמר באמצע מנין בנ"י. ע"ש.
- 30. קרח טז, ל.
- 31. שם, לג.
- 32. ראה רש"י קרח טז, ח. שם, יב. שם, כה.
- 33. ובכלל תיבות אלו לכאורה מיותרות. וראה ראב"ע, רמב"ן ועוד שם.
- 34. ואף ששאר האנשים נאבדו לגמרי, שינה הכתוב מפני עונש בני קרח.
- 35. כ, כב. וכן לפנ"ז — כ, א.
- 36. פרשתנו כו, טי.
רש"י על תהילים מ״ב:א׳ - הטקסט מספריא
לִבְנֵי קֹרַח. אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף (שמות ו:כד) הֵם הָיוּ תְּחִלָּה בַּעֲצַת אֲבִיהֶם, וּבִשְׁעַת הַמַּחֲלֹקֶת פָּרְשׁוּ. וּכְשֶׁנִּבְלְעוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם וּפָתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, נִשְׁאַר מְקוֹמָם בְּתוֹךְ פִּי הָאָרֶץ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ״ (במדבר כו:יא). וְשָׁם אָמְרוּ שִׁירָה, וְשָׁם יִסְּדוּ הַמִּזְמוֹרִים הַלָּלוּ, וְעָלוּ מִשָּׁם, וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְנִתְנַבְּאוּ עַל הַגָּלֻיּוֹת וְעַל חֻרְבַּן הַבַּיִת וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד:
רש"י על שמות ב׳:ט״ו - הטקסט מספריא
וישמע פרעה. הֵם הִלְשִׁינוּ עָלָיו (שמות רבה א'):
ויבקש להרג את משה. מְסָרוֹ לַקּוּסְטִינָר לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלְטָה בוֹ הַחֶרֶב (שם), הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה "וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות י״ח:ד׳):
(וישב בארץ מדין. נִתְעַכֵּב שָׁם; כְּמוֹ: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (בראשית ל"ז):)
וישב על הבאר. לְשׁוֹן יְשִׁיבָה. לָמַד מִיַּעֲקֹב שֶׁנִּזְדַּוֵּג לוֹ זִוּוּגוֹ מִן הַבְּאֵר (שמות רבה א'):
וישמע פרעה AND PHARAOH HEARD IT — they (Dathan and Abiram) slandered (denounced) him (Exodus Rabbah 1:31).
ויבקש להרג את משה AND HE SOUGHT TO SLAY MOSES — He handed him over to the executioner to slay him, but the sword proved powerless against him. It is to this that Moses referred when he said, (18:4) “And He delivered me from Pharaoh’s sword” (see Mechilta יתרו and Exodus Rabbah 1:31).
[וישב בארץ מדין AND HE ABODE IN THE LAND OF MIDIAN — the word וישב means he stayed there, as (Genesis 37:1) “And Jacob abode (וישב)”.]
וישב על הבאר — Here the word וישב has the meaning of sitting down. He learnt to sit at the well from Jacob whose marriage had been brought about by means of a well (Exodus Rabbah 1:32).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

