ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז תזריע שיחה א

78

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מעלתו תושג מאוחר יותר, כאשר הוא מתייגע, כדלהלן.

לפי זה יובן מדוע הפרשה העוסקת ב"תורת האדם" נקראת "תזריע", כי המלה "תזריע", בלשון נקבה, מצביעה על יגיעה²⁶, כנאמר בלקוטי תורה²⁷, שהענין של "איש מזריע תחילה" רומז לאתערותא דלעילא, מתנה מלמעלה. ואילו "אשה כי תזריע" זוהי אתערותא דלתתא – עבודת האדם, והמעלות המושגות על ידי כך אינן נתונות במתנה, אלא מעלות שהושגו בעמל.

ו. להגיע למעלה דוקא ממקום נמוך

ביתר עומק:

לפי הכלל "סוף מעשה במחשבה תחילה"²⁸, מובן שלפי כל הטעמים (ואף לפי הטעם שהאדם נוצר באחרונה מפני "יתוש קדמך") הכרחי לומר, שהאדם נברא אחרון מפני מעלתו²⁹ – היותו תכלית הבריאה כולה.

אך ההבדל בין השיטות השונות הוא: לפי הטעם "כדי שייכנס לסעודה מיד" וכדומה, יש לאדם מצד עצמו, מיד עם בריאתו, מעלה על פני כל הנבראים, כי מעלת נשמתו קיימת בו תמיד, כדלעיל בסעיף ד'. ואילו לפי הטעם "יתוש קדמך" הרי מצד עצמו הוא נחות מכל הנבראים, מפני שגופו הוא מחומר "גס" ונחות ביותר. והעובדא שדוקא הוא (אף מצד הגוף) עלה במחשבה תחילה, היא מפני המעלה שיגיע אליה רק באמצעות יגיעתו³⁰.

הערות

26. בפשטות ג"כ מובן: בכדי שיהי' "תזריע" בשלימות, היינו שתבוא ל"וילדה", צ"ל "אמו אוכלת" בכדי שיאכל העובר וכו' (נדה ל, ב).
27. פרשתנו ד"ה שוש תשיש.
28. נוסח פיוט לכה דודי.
29. ועפ"ז יובן מה שגם ר' שמלאי אומר (ב"ר "ח, א) "כשם שקילוסו כו' כך ברייתו כו'" – אף שזה שקילוסו בא לבסוף מורה (כנ"ל הערה 25) על מעלתו – כי גם לדעת ר"ש, בריאת האדם באחרונה היא מצד מעלתו. ועפ"ז יומתק מה שבב"ר שם נאמר הלשון "כך ברייתו" – ולא "יצירתו" כהלשון בויק"ר שם (וכלשון הכתוב אחור וקדם צרתני), כי "יצירה" הוא בחי' גילוי (צורה), ובחי' "בריאה" – מחשבה והעלם. ולכן, כשמדבר אודות פחיתות האדם, שזה יש בו בגלוי (משעת ההתהוות) אומר "יצירתו"; וכשמדבר אודות מעלתו (אבל – שאינה עדיין בו בפועל עכשיו, רק תבא ע"י עבודתו) – להיותו תכלית המכוון (עלה במחשבה), אומר הלשון ברייתו.
30. ועפ"ז יובן גם הלשון "כשם שקילוסו כו' כך ברייתו כו'" – דלכאורה: אף שפירוש "כשם" (ולא "מפני") הוא, שאותו הטעם לזה שקילוס האדם היא אחר קילוס הבהמה כו' מטעם זה עצמו גם ברייתו היא באחרונה (כנ"ל ס"ב ובהערה 6), מ"מ, מכיון שהקילוס הוא אחרי הבריאה, למה תולה הבריאה בהקילוס – כי בזה מבאר, שמעלת האדם היא לא מצד תולדתו כ"א מצד עבודתו. שלמרות שנברא בחומר גס וכו' מ"מ גם הוא מקלס להקב"ה (ואז דוקא, לאחרי קילוסו, הקילוס שלו הוא נעלה יותר מהקילוס של בע"ח), ועי"ז דוקא נשלמה כוונת ברייתו. ובזה יובן גם המשך דברי המדרש (ב"ר) שם, שבתחלה מביא מאמרו של ר' שמואל "אף בקילוס כו'" [כלשון ר' יוחנן (מקור היוחסין) בויק"ר שם], דמזה שתולה קילוסו בברייתו מוכח שבברייתו מצד עצמו יש מעלה; ועל זה מביא אח"כ מאמר ר' שמלאי "כשם שקילוסו כו' כך ברייתו כו'", שהמעלה הוא מצד שמקלס, מצד עבודתו כנ"ל.
. ועפ"ז יומתק מה שהקפיד כ"כ בנוגע ליחוסו (קדושין עא, ב).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.