357

ג) ע'י עקירת דירתם לשכונה אחרת, הנה גם הם עצמם אינם ניצולים עי"ז מהסכנה הצפוי'

-- ידועים במה וכמה מקרים (נוסף על אלה המקרים שמכמה טעמים משתיקים אותם ואין מדברים עד'"), אשר אלו שהעתיקו משכונתם -- בה לא אירע להם מעולם -- אף מקרה אחד למוטב -- אלא שהפחידו עצמם (וגם אחרים -- וכמוזהר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו) וברחו למקומות אחרים, הנה דוקא במקום מגוריהם החדש באו גוים ושללו את רכושם ר"ל וכו" וכו'.

ולהעיר ממדה טובה שאמרו חז"ל ,דבר שאותו צדיק נצטער בו יכשל בו זרעו (בתמי) " (ב"ק נ, סע"א), ומכלל טוב והן -- אתה שומע כו. ועפ'"י הכלל דאין קטיגור כו' -- איך זה אפשר שאך ורק ע"י פעולה המזקת את הרבים -- ירויח הפועל ועושה?

ד) ועיקר בכהנ"ל. ומעשה רב:

תעמולה מתאימה שלא לברוח משכונות אלו, יש בכחה לשלול במשך זמן קצר אפשריות היזק וכו'. וכמו שראינו במוחש בכמה שכונות, שע"י שעמדו אחב"י שליט"א בכל תוקף מבלי לזוז משכונתם אלא -- השתדלו אצל שלטונות העיר להעמיד להם שמירה וכדומה, יושבים הם לבטח בשכונתם, ועוד ניתוספו שם כו"כ בתי כנסיות וספסלי בבי מדרשא, נוסף על הוספת בנינים של יחידים ושל מוסדות וכו

יו"ד, המורם מכל האמור הוא:

א) העתקות הנ"ל -- אין הן שאלת היחיד והפרט (רק הריוח -- באם ישנו -- הוא של היחיד). אבל ההיזק הוא שאלת היזק הרבים והצבור, ולא רק דעיר אחת -- כ"א גם דשאר עיירות לשם תגיע השמועה וכו'.

ב) נוסף על האיסור שבזה -- אין מקום להגירה משכונות אלו. כ"א אדרבה, להתבסס ולהבנות בהן וזוהי העצה היעוצה שראינו שהועילה בפועל (משא"כ הבריחה).

ויש להוסיף עוד וג"ז עיקר -- לכל המאמין ב,קדושי עליון" ובגדולי ישראל -- (והרי כל בנ"י הם מאמינים בני מאמינים) -- אשר

ג) ההתבססות בשכונות אלו מתן שכר רב בצדה, כי ע'י ההשתדלות בהחזקת והרחבת השכונות, תשרה בהן ברכת ה' גדולה ומרובה יותר מבמקומות אחרים.

וש לו מקור בס' החינוך מצוה רל"ו". ולפי"ז יש לדון -- אפילו באם ה,הזיקא דרבים" (הבאה ע"י ההעתקה) היתה רק בנוגע לממון, ואפילו כשההעתקה היא הצלה וזאית של המעתיקים -- אם מותר ליחירים להציל עצמם ע"י הגדלת הזיקא דרבים. ובפרט שה,הזיקא דרבים" יש בה גם משום עסקי נפשות ר"ל (כנ"ל סעיף ז), והצלת המיעוט שעי"ז -- מוטל בספק (וראה בפנים ג))