167
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מהי ההגדרה של בנין קבוע? – הדבר קשור וכרוך בהבדל זה בין שתי האפשרויות בפירוש המושג "יתדות", כפי שמשמיענו רש"י בפירושו לפרשתנו:
אם נקבל את האפשרות, שהיתדות חיזקו את היריעות ואת הקלעים על ידי כובדן, מובן מכך – כיון שכל מלאכות השבת נלמדות ממלאכת המשכן24 – שאף כאשר בונים אהל שאינו מחוזק באופן של "תקועין", על ידי יתדות וכדומה, אלא שהוא חזק דיו כך שאינו "נע ונד ברוח מצויה"25, הרי זה כבר בנין קבוע שאסור מן התורה. אך אם נקבל את הפירוש, שהיתדות היו נעוצות באדמה, יוצא, שהאיסור של בונה בשבת מן התורה חל דוקא לגבי בניית אהל באופן של "תקועין".
ו. הקדושה בדומם במשכן ובמקדש
כאמור לעיל, מכיל פירוש רש"י גם "יינה של תורה". מהענינים של פנימיות התורה הנרמזים בפירוש רש"י זה:
מוסבר בתורת החסידות26, שבית המקדש נבנה בעיקר מדומם, והמשכן – מצומח ומחי. אמנם ברור, שהשראת השכינה – "ושכנתי בתוכם"27 – היתה גם על העפר, הדומם, שבקרקע המשכן28, אך בכל זאת אינה דומה קדושת קרקע המשכן לקדושת היריעות והקרשים: היריעות והקרשים היו קדושים מצד עצמם, ואילו קדושתו של עפר קרקע המשכן נבעה רק מהמשכן, מהיריעות ומהקרשים, אשר עמד עליו. ולאחר שפירקו את המשכן לא נותרה קדושה בקרקע שעליה עמד לפני כן המשכן29.
וזוהי מעלת בית המקדש לעומת המשכן. בבית המקדש היתה הקדושה בדומם – אפילו בקרקע בית המקדש – קדושה מצד עצמו. ואף לאחר החורבן – לאחר חורבן הבית הראשון30, או לאחר חורבן הבית השני, שהיה באופן של "ערו ערו עד היסוד בה"31, החריבו עד היסודות32, או גם33 את היסודות34
הערות
- 24. שבת מט, ב. שו"ע אדה"ז ר"ס ש"א.
- 25. ראה שו"ע אדה"ז סשט"ו סעיף ז'.
- 26. תו"א ר"פ ויגש. לקו"ת ברכה צט, ד' ואילך. וראה לעיל ע' 17, 20־21.
- 27. פרשתנו כה, ח.
- 28. וכדמוכח גם מהדין (נשא ה, יז) ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יקח הכהן גו'.
- 29. ולהעיר מהר סיני דבתחלה "כל הנוגע בהר מות יומת" ולאחר מ"ת (שהגילוי הי' מלמעלה (ראה לקו"ת ראה כח, ב)), "המה יעלו בהר" (יתרו יט, יב־יג).
- 30. החריבו רק את התקרה – ירושלמי יומא פ"א ה"א. וראה גם גיטין נז, ב. שמו"ר פל"ה, ה.
- 31. תהלים קלז, ז.
- 32. לפי דיעה א' באיכ"ר רפ"ה.
- 33. לפי דיעה הב' באיכ"ר שם. שמו"ר שם. זח"ג פט, א. וראה גם ירושלמי שם (עפ"י קה"ע).
- 34. ועפ"י מ"ש בתוספתא ברכות ספ"א: "שאין שכינה חוזרת עד שתעשה הר .. מאימתי משנעקרו יסודותי' ממנה", י"ל – שאדרבה: דוקא עי"ז שהחורבן הי' באופן ד"ערו ערו עד היסוד בה" – יותר מבבית ראשון – "נשאר המקום בקדושתו" (צפנת פענח להרגוצובי – הובא ב"מפענח צפונות" ע' קמא). ובזה יובן גם מה שאמר ר"ע (סוף מס' מכות) "תלה הכתוב נבואתו של זכרי' בנבואתו של אורי', באורי' כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' בזכרי' כתיב כו'" – דלכאורה, הרי כו"כ פסוקים מדברים אודות החורבן, ולמה בחר בפסוק זה דוקא – כי ב"ציון שדה תחרש" מרומזים ב' הענינים: (א) גודל החורבן ואופנו – שלא נשאר מאומה, וכמו שדה שאין בה שום בנין גם לא היסודות. (ב) שעי"ז דוקא תהי' הגאולה, כי חרישת השדה היא הכנה להצמיחה (ראה חדא"ג מהרש"א שבת קלט, א), ולכן קיום הנבואה "ציון שדה תחרש" מעידה על קיום היעוד (זכרי' ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (משיחת יו"ד שבט – יום ההילולא – תשכ"ה. עיי"ש בארוכה. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 72 ואילך).
שמות רבה ל״ה:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שמות כה, ג): וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת. זָהָב זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב. וְכֶסֶף זוֹ מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, לב): חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִי כְסַף. נְחשֶׁת זוֹ יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, לב): מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ. אֲבָל בַּרְזֶל אֵין כְּתִיב כָּאן, לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמִּשְׁכָּן, לָמָּה, שֶׁנִּמְשַׁל בּוֹ אֱדוֹם, שֶׁהֶחֱרִיבָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת יְקַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרוֹן לֶעָתִיד לָבוֹא חוּץ מֵאֱדוֹם, וַהֲרֵי בָּבֶל אַף הִיא הֶחֱרִיבָה אוֹתוֹ, אֶלָּא עַל שֶׁלֹא קִעַקְעָה אוֹתוֹ, אֲבָל אֱדוֹם מַה כְּתִיב בָּהּ (תהלים קלז, ז): הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ, עַד עַכְשָׁיו הַיְסוֹד בָּהּ, לְפִיכָךְ לֹא נִכְתַּב בַּרְזֶל בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ, שֶׁמְשׁוּלִין בּוֹ אֱדוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת עֲתִידִין לְהָבִיא דוֹרוֹן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּמִצְרַיִם מְבִיאָה תְּחִלָּה וּכְסָבוּר שֶׁלֹא לְקַבֵּל מֵהֶם, וְאוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַכְסַנְיָא נַעֲשׂוּ לְבָנַי בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לב): יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים, מִיָּד מְקַבֵּל מֵהֶן. נָשְׂאָה כּוּשׁ קַל וָחֹמֶר וּמַה מִּצְרַיִם שֶׁשִּׁעְבְּדוּ בָּהֶן קִבֵּל מֵהֶם אָנוּ שֶׁלֹא נִשְׁתַּעְבַּדְנוּ בָּהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים, מִיָּד כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת שׁוֹמְעוֹת וְהֵן מְבִיאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לג): מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם נוֹשֵׂאת קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָהּ וְאוֹמֶרֶת וּמַה הַלָּלוּ שֶׁאֵינָן אֲחֵיהֶם קִבְּלוּ מֵהֶם אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַף הִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהָבִיא דּוֹרוֹן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים סח, לא): גְּעַר חַיַּת קָנֶה, שֶׁכֻּלָּה חַיָּה מִן הַקָּנֶה. דָּבָר אַחֵר, גְּעֹר חַיָּה הַדָּרָה בֵּין הַקָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. (תהלים סח, לב): עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, אוֹתָהּ שֶׁאוֹכֶלֶת שַׁמְּנָן שֶׁל עַמִּים וּבָאָה בְּכֹחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְאוֹמֵר מֵהֶם אֲנִי, עֵשָׂו בֶּן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, (תהלים סח, לב): מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף, אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא אָדָם וְכוֹעֶסֶת עָלָיו מַתֶּרֶת אֶת הַפַּס וְנוֹטֶלֶת אֶת הַכֶּסֶף וְהִיא מִתְרַצָּה לוֹ. וּמַהוּ (תהלים סח, לב): בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, שֶׁהִיא מְפַזֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל מִתַּלְמוּדָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמְכַנֶּסֶת אוֹתָן בַּמֶּה שֶׁיֵּצֶר הָרַע חָפֵץ בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, שֶׁפִּזְּרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, בִּזַּר עַמִּים, שֶׁעָשׂוּ אֶת יִשְׂרָאֵל זָרִים לִי, וְהֵם מְבִיאִין קָרְבָּנוֹת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.