168
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
– נותרה, לפי מספר דעות, קדושה במקום המקדש35.
ז. עומק קדושת הקרקע – תלוי במשמעות ה"יתדות"
אך השאלה היא: עד כמה עמוקה ותקפה היתה קדושת קרקע המשכן כאשר עמד עליה המשכן. והדבר תלוי בשתי האפשרויות לביאור המלה "יתדות", כפי שמציין כאן רש"י:
לפי ההסבר שהיתדות חיזקו את המשכן רק על ידי כובדן, יוצא, שהקדושה שמשפיע המשכן בקרקע המשכן היא תוצאה בלבד, וחודרת לעפר רק בחיצוניות, ואינה קשורה לקרקע כפרט, אלא באופן סתמי וחיצוני, כי גם כאשר המשכן עמד, לא היה חיבור ונעיצה בקרקע, אלא הוא הוחזק מעל הקרקע על ידי גורם אחר – כובד היתדות36.
ואילו לפי הפירוש שהיתדות היו "תחובין בארץ", הרי קדושת המשכן חדרה אל תוך שטח הקרקע בפנימיות. יותר מכך – קביעותו של המשכן במקומו, "אהל בל יצען", נבעה מקרקע המשכן. השטח המסויים, קרקע המשכן, הוא הגורם לקביעות המשכן, שאז קדושתו רבה יותר, מאשר כשהמשכן נודד. ויש לכך השלכה לגבי מספר הלכות37.
ח. קדושת בית המקדש – בכל העולם
ידוע, שקדושת (המשכן ו)בית המקדש האירה לכל העולם38. מכך מובן, שעל ידי בנין בית המקדש ניתן לכל יהודי הכוח, (ב"ועשו לי מקדש" בנפשם39), להשפיע קדושה לכל העולם
הערות
- 35. מגילה י, א. וש"נ. רמב"ם שם ספ"ו.
- 36. ואולי י"ל דנפק"מ האם במשכן אסורה חציצה בין רגלי הכהנים לקרקע.
- 37. לב' הסברות דגדר קדושת קרקע המשכן – יש להעיר מב' הדעות בהקדים עפר (קרקע המשכן) למים (דסוטה) – סוטה טז, ב. ואף דשם גם במקדש כן הוא – הרי קרא קאי במשכן. ולסברא הא' דכאן פסול בהקדים עפר ובמילא ידעינן דהסדר בקרא הוא לעכב. ואכ"מ.
- 38. להעיר מתנחומא בהעלותך ב. ויק"ר פל"א, ז. במדב"ר פט"ו, ב. וראה גם מנחות פו, ב וברש"י שם ד"ה שקופים. רש"י כת"י שם ד"ה ואטומים.
- 39. וכמרז"ל (נסמן בלקו"ש המתורגם ח"ג ע'
ויקרא רבה ל״א:ז׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא חַלּוֹנוֹת הָיוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵהֶם הָיְתָה אוֹרָה יוֹצְאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א, ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים, שְׁקוּפוֹת אֲטוּמוֹת, הָיוּ מַקְטִינוֹת מִבִּפְנִים וּמַרְחִיבוֹת מִבַּחוּץ כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹרָה לָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה לוֹ טְרַקְלִין וְעָשָׂה חַלּוֹנוֹתָיו מַקְטִינוֹת מִבַּחוּץ וּמַרְחִיבוֹת מִבִּפְנִים כְּדֵי לְהַכְנִיס אוֹרָה לְתוֹכָהּ, אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיוּ כֵן אֶלָּא מַקְטִינוֹת מִבִּפְנִים וּמַרְחִיבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹרָה גְדוֹלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק שָׁאַל לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה מֵהֵיכָן אוֹרָה יָצְאָה לָעוֹלָם, אָמַר לוֹ נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּשִּׂמְלָה וְהִבְהִיק כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִזִּיו הֲדָרוֹ אָמַר לוֹ בִּלְחִישָׁה. אָמַר לוֹ מִקְרָא מָלֵא הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, וְאַתְּ אוֹמֵר לִי בִּלְחִישָׁה, אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאֲמָרוּהָ בִּלְחִישָׁה כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ בִּלְחִישָׁה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִלּוּלֵי שֶׁדְּרָשָׁהּ רַבִּי יִצְחָק בָּרַבִּים לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְאָמְרָהּ. וְקַמֵּי מִן כֵּן מָה הֲווֹן אָמְרִין, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מִמָּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִשָּׁם אוֹרָה יוֹצֵאת לָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מג, ב): וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ, וְאֵין כְּבוֹדוֹ אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ.
במדבר רבה ט״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת הִזְהַרְתִּיךָ עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא לְזַכּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, וּכְתִיב (תהלים קלט, יב): גַּם חשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. תֵּדַע כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים, וּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא עָשָׂה כָּךְ אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵין צָרִיךְ לְאוֹרָם, וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם, לְזַכּוֹתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, הֱוֵי ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם אַתֶּם זְהִירִים לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לְפָנַי, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם אוֹרָה גְדוֹלָה לֶעָתִיד לָבוֹא, לְכָךְ נֶאֱמַר (ישעיה ס, א ג): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.