152
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ש"וישבנו אתכם והיינו לעם אחד"18, וזאת בכוונה שלא לקיים הבטחה זו, כפי שאכן פעלו בני יעקב,
– לפיכך סבר יעקב, שאין להורגם כלל, כדי למנוע את חילול השם העלול לנבוע מכך, כפי שמוצאים19 לגבי הגבעונים, ששינו את הוראת התורה כיצד לנהוג בהם, כדי לא להפר הבטחה שניתנה להם, כי הדבר היה גורם לחילול השם.
ב) אדרבה: יעקב סבר שאכן יש להורגם, אך לא באמצעות "מרמה", העלולה לגרום לחילול השם, אלא בריש גלי, שהרי הם נחשבים לפני הקדוש־ברוך־הוא "כאיש אחד"20, ואין לחשוש מפניהם21.
אך למרות דעתו זו, ידע יעקב, ששמעון ולוי – בהתאם למהותם – לא היו מסוגלים ולא היו חייבים להתחשב בענין של "עכרתם אותי..."22. כי הענין של "הכזונה יעשה את אחותינו"23 עורר אצלם קנאות עצומה24 (של קדושה, בדומה לפינחס – "בקנאו את קנאתי" – קנאי בן קנאי – לוי25), וקנאה חודרת עד עומק הנפש, כנאמר "קשה כשאול קנאה"26, עד עצם החיים27, עד עצם הנפש, ובמיוחד קנאה כה עצומה28 – ובעצם הנפש אין מקום לחישובים הגיוניים29.
וכיון שאצל שמעון ולוי, בהיותם במצב של "קנא את קנאתי", מצב שמעל להגיון, היה מוכרח להתבצע מעשה של "ויקחו איש חרבו ויהרגו כל זכר" באופן זה, מובן, שבפעולתם התבטא כוחו של הקדוש־ברוך־הוא, ולכן נאמר על כך "הרגו איש".
הערות
- 18. פרשתנו לד, טז.
- 19. גיטין מו, א. וראה גם יבמות עט, א.
- 20. ועפ"ז יובן מה שאמר יעקב "כי באפם הרגו איש" – (דלכאורה: מה נוגע להתוכחה, שלא היו אלא כאיש אחד) – כי* זהו הטעם ע"ז ש"הרגו" (באופן שעשו הם) הוא כלי חמס גו' – כי צריך הי' להרגם בלי מרמה, כבפנים.
- 21. ומה ששמעון ולוי עשו זה במרמה – יש לומר*: א) שמצד ענותנותם, חשבו שאינם ראוים לנס** [ואף שבטוחים היו על כחו של זקן (ב"ר פ"פ, יו"ד. פרש"י לד, כה) – הרי זהו דוקא "בהיותם כואבים", כי אז מלובש זה בטבע]. ב) לפי שהיו בכעס, ולכן באו לכלל טעות (ראה פסחים סו, ב. ספרי ורש"י מטות לא, כא). ועפ"ז יומתק מה שהדגיש יעקב "כי באפם הרגו איש גו' ארור אפם גו'".
- 22. ומה שאמר להם "עכרתם אותי גו'" הוא לפני ששמע את המענה "הכזונה יעשה את אחותינו". ומה שגם לאח"ז הוכיחם על "כי באפם הרגו איש" – ראה לקמן הערה 71.
- 23. לד, לא.
- 24. פדר"א פל"ח.
- 25. סנה' פב, ב. ובפרש"י שם: שקינא במעשה דינה דכתיב הכזונה יעשה את אחותינו.
- 26. שה"ש ח, ו.
- 27. וכמש"נ ותקנא רחל גו' ותאמר גו' מתה אנכי (ויצא ל, א. ולהעיר מאוה"ת שם).
- 28. ראה זכרי' א, יד. שם ח, ב.
- 29. ועפ"ז מתורצת קושיית אוה"ח (לד, לא). ולהעיר שגם המס"נ ד"קנאין פוגעין" שהיתה בפנחס [קנאי בן קנאי – ראה לעיל] היא למעלה מהמדידה דתורה (ראה לקו"ש ח"ח ע' 158 ובהערה 65).
- . ראה לקמן ע' 256 ובהערה 31.
- . הביאור ע"ז בפנימיות הענינים – ראה בשוה"ג להערה 71.
- . ואולי י"ל, שזה תלוי בחילוקי הלשונות שבב"ר ותנחומא: לפי הב"ר "לפני הקב"ה" – כבפנים ההערה. משא"כ לפי התנחומא "לפני הקב"ה ולפניהם".
בראשית רבה פ׳:י׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (בראשית לד, כה), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, יָדַעְנוּ שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב הֵם, אֶלָּא בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁלֹא נָטְלוּ עֵצָה מִיַּעֲקֹב. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, שֶׁלֹא שֶׁנָטְלוּ עֵצָה זֶה מִזֶּה. אֲחֵי דִינָה, וְכִי אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנוּ אֵלּוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ נִקְרֵאת עַל שְׁמָם, וְדִכְוָתָהּ (שמות טו, כ): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, וְכִי אֲחוֹת אַהֲרֹן הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן אַהֲרֹן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ לְפִיכָךְ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתָהּ (במדבר כה, יח): וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם, וְכִי אֲחוֹתָם הָיְתָה וַהֲלוֹא בַּת אֻמָּתָן הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנָה נַפְשָׁהּ עַל אֻמָּתָהּ נִקְרֵאת אֻמָּתָהּ לִשְׁמָהּ. (בראשית לד, כה): אִישׁ חַרְבּוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְלֵוִי בַּר סִיסִי אָמַר לוֹ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב (בראשית לד, כה): וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, אָמַר לוֹ בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן, וְלֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מֶה עָשָׂה נָטַל חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ וְעָמַד לוֹ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל שְׁכֶם וְאָמַר אִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם לְבָנַי אֲנִי נִלְחַם כְּנֶגְדָן, הוּא דְּהוּא אוֹמֵר לוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מח, כב): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ וגו', וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנָּטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ בִּשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כב): אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ.
רש"י על במדבר ל״א:כ״א - הטקסט מספריא
ויאמר אלעזר הכהן וגו'. לְפִי שֶׁבָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת גִּעוּלֵי גּוֹיִם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י') — בָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל טָעוּת, וְכֵן בְּשִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ') "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע" — עַל יְדֵי הַכַּעַס טָעָה (ספרי; פסחים ס"ו):
אשר צוה ה' וגו'. תָּלָה הַהוֹרָאָה בְּרַבּוֹ (עי' ספרי):
ויאמר אלעזר הכהן וגו׳ AND ELEAZAR THE PRIEST SAID etc. — Because Moses fell into anger (Numbers 31:14) he fell into error: there escaped him the laws concerning the removal of uncleanness absorbed by vessels which have contained the food of heathens. This, too, do you find was the case on the eighth day of the installing of the priests, as it is said, (Leviticus 10:16) “And Moses was angry with Eleazar and Ithamar”, — he fell into anger, he fell into error (cf. 10:16 that he made an error regarding the שעיר החטאת which Aaron refused to eat). Similarly, also, when he said, (Numbers 20:10, Numbers 20:11) “Hear, now, ye rebels”, … “he smote the rock”; it was through his anger that he made the mistake (Sifrei Bamidbar 157:9; cf. Pesachim 66b).
אשר צוה ה׳ וגו׳ [AND ELEAZAR SAID … THIS IS THE ORDINANCE OF THE LAW] WHICH THE LORD HATH COMMANDED [MOSES] — he associated the decision with his teacher (cf. Sifrei Bamidbar 157:9).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- אגרות קודש כרך ד א'קסו גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך יד תצא שיחה א מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך יח שלח שיחה ג מאותו ספר גטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה ב מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כט ראה שיחה ב מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ב מאותו ספר גיטין מו, רע"ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה גיטין מו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שס דין היקף מחיצות לשבת ב גיטין מו, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפג הקדמה גיטין מו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שס דין היקף מחיצות לשבת גיטין מו, א