158
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה"הפסד", כלשון הרמב"ם, במקרה של בועל ארמית, שאינו קיים בחטאים אחרים – מפני החיות שהוא מעביר ר"ל לגויים, ענין זה קיים רק בשעת מעשה, כדלעיל.
ולכן קיים הדין של "קנאין פוגעין בו" דוקא לפני שפירש, כי פגיעת הקנאין קשורה ל"הפסד" בחטא של בועל ארמית55, הקיים רק בשעת מעשה, כדלעיל.
יא. כוחו של יהודי – מעל לתורה
לפי האמור לעיל אפשר לבאר מדוע לא נמסרה חובת המיתה של הבועל ארמית לבית דין, ככל שאר חיובי מיתה, אלא לקנאין:
הבחירה שנמסרה ליהודי מצד התורה היא אפשרותו לבחור "את החיים ואת הטוב"56, או ח"ו את ההיפך – "את המות ואת הרע"56, אך לא להפוך רע לטוב או טוב לרע.
זהו ההסבר לכך שתשובה נעלית מתורה57, כי מצד התורה אין הזדונות נהפכים לטוב58, ודוקא בכוחו של יהודי, אשר ישראל קדמו לתורה59, להפוך גם זדונות לזכויות60.
וכשם שהדבר לגבי זדונות הנעשים לו כזכיות, כך גם, ובקל־וחומר61, לגבי הפיכת הטוב לרע, הנגרם על ידי חטא של בועל ארמית: בבחירה זו של יהודי מתבטא שרש הנשמות, כפי שהן מושרשות מעצמות – מעל התורה62, שמצד "מי יאמר לך מה תפעל"63, יש בכוחו של יהודי ליטול את כח האין־סוף ולהוליד באמצעותו את מי ש"מסיר אותו מלהיות אחרי ה'".
לכן גם העונש על חטא זה – שהרי עונש הוא בהתאם לפגם64 – לא נמסר לבית דין הפוסקים על־פי התורה, אלא ל"קנאין", ליהודים המוסרים נפשם על
הערות
- 55. כדלקמן סעיף יא.
- 56. לשון הכתוב (נצבים ל, טו).
- 57. שלכן, המענה "יעשה תשובה ויתכפר לו" בא דוקא מהקב"ה (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. ילקו"ש תהלים כה. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 342 ואילך).
- 58. ולכן מענה התורה היא "יביא קרבן ויתכפר לו" (מדרש), כי קרבן מכפר על השוגג (ד"ה דרשו (בסה"מ קונטרסים ח"א) תרצ"א פ"ב). וגם לפי גירסת הילקוט (שם) "יביא אשם ויתכפר לו" שאשם בא על המזיד – זהו דוקא כשעושה תשובה, וע"י תשובה זו נעשים הזדונות כשגגות ואז מהני הקרבן (אוה"ת יו"כ ס"ע א'תקנז ואילך. וראה ס' המצות להצ"צ מצות עגלה ערופה). וראה לקו"ש שם ע' 132 בהערה, שגם תשובה זו היא למעלה מהתורה ורק שמתגלית על ידה. עיי"ש. וראה לקמן הערה 65.
- 59. ב"ר פ"א, ד. לקו"ת שה"ש טז, ב. ובכ"מ.
- 60. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 23, שהכח שבתשובה להפוך זדונות לזכיות הוא – לפי שהיא באה מצד עצם הנשמה. וש"נ.
- 61. שהרי מה שזדונות נעשים כזכיות הכוונה היא – לניצוצות הקדושה שבהם (ראה לקו"ש ח"ז שם); ואילו בבועל ארמית, הרי עושה מכח הקדושה שבו – רע ועובד כוכבים גמור.
- 62. אלא שמ"מ, מכיון שגילוי כל ענין הוא ע"י "תורה אור", נאמר בתורה גם "כי יסיר את בנך". ואולי י"ל, שההפרש בין בחירה זו לכללות ענין הבחירה (שנלקחה מבחי' גבוה מאד), הוא דוגמת ההפרש דקנאין פוגעין לכללות ענין המס"נ (ראה לקמן הערה 65).
- 63. נוסח תפלת נעילה דיו"כ.
- 64. תניא פכ"ד בהגהה.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ה ‹ וישלח ‹ שיחה א ‹ 152 לקו"ש ח"ח ע' 158
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- תקס"ו ח"א ‹ למה נסמכה פ' מיתת מרים לפ' פרה ‹ קמז לקו"ש ח"ח ע' 158
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.