82
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שללא סיבות צדדיות, יידרש עבור אתרוג תשלום של אלף זוז38. מכך שגם במקרה כזה שילם רבן גמליאל את מלוא הסכום שנדרש לשלם עבור האתרוג, רואים, שאף כאשר הקשיים בקיום המצוה נובעים מסיבות צדדיות – גם אז אין להשתדל להסירם39.
ח. הריפוי על ידי המלאך רפאל הוא טבעי
לכאורה, יש לשאול על כך: כיון שבקיום המצוות אין להסיר את הקשיים הכרוכים לפי הטבע בקיומן, וכך היה צריך להיות במצות המילה על ידי אברהם אבינו, כדלעיל בסעיף ד'40, כיצד ייתכן שהמלאך רפאל בא לאברהם אבינו כדי לרפאו41: רפואה על ידי מלאך אינה, לכאורה, דרך טבעית – ומדוע ישלח הקדוש־ברוך־הוא מלאך להסיר מאברהם קשיים הכרוכים לפי הטבע במצות מילה?
הדבר יובן לפי דברי הרמב"ם42, שגם כוחות טבעיים נקראים לפעמים בשם "מלאכים".
ההסבר לכך הוא: לכל ענין למטה יש שורש למעלה, כדברי חז"ל43 "אין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה, המכה בו ואומר לו גדל". וכיון שהכוחות הטבעיים משתלשלים מהמלאכים, הם נקראים לפעמים על שם שורשם – מלאכים.
לפי זה מובן, שכל רפואה בדרך הטבע נובעת מהמלאך רפאל, הממונה על הרפואות44, אך היא משתלשלת בהשתלשלויות רבות, עד שהיא "מתלבשת" בלבוש טבעי, בפרט זה. בדרך כלל ניכר רק הלבוש הטבעי, ואילו אצל אברהם האיר השורש בגלוי, הוא ראה את המלאך רפאל – "וירא והנה שלשה...".
לפי זה מובן, שכאשר המלאך רפאל בא "לרפאות את אברהם" הוא לא עשה דבר שמעל לטבע – כי אברהם אבינו היה מתרפא כך, גם לפי הטבע.
הערות
- 38. גם י"ל, שגם מצד סיבה צדדית לא הי' האתרוג יקר כ"כ, ורק שהמוכרים רצו עבורו יותר – ובכ"ז קנה ר"ג בהמחיר שבקשו, ע"ד (קדושין לא, סע"א) "אם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי". – וזוהי הנהגה הב' דהאריז"ל (מובא בטעהמ"צ שם): "ולפעמים הי' מניח לפניהם הכיס עם המעות, והי' אומר להם שיקחו (המוכרים) מה שירצו".
- 39. השייכות שב"חידוש" זה לנדו"ד (שאין להביא מלאך רפאל לרפאות את אברהם קודם בוא הזמן בטבע – ראה לקמן סעיף ח'): החולי דאברהם הי' לא רק מצד סכנת המילה עצמה, אלא גם מצד שהי' גדול ["דלא סליק בשרא" – שבת קלד, ב] וזקן [שלכן הוצרך להיות "וכרות עמו הברית" – מקומות שבהערה 2] – ובכ"ז, אין לרפאותו גם מחולי זה קודם בוא הזמן בטבע.
- 40. להעיר מב"ר פמ"ז, ט: הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו. וע"פ מ"ש לעיל בפנים, יומתק מה שבמדרש שם מקשה כ"כ בחריפות על המ"ד שלא נצטער – כי זהו יסוד עיקרי במצות מילה דאברהם, שהוצרכה להיות דוגמת המצות שלאחרי מ"ת. ועפ"ז תתורץ בפשיטות גם קושיית המהרש"א (בחדא"ג) ב"ב טז, ב – מה שאברהם לא ריפא את עצמו באבן טובה שהיתה תלוי' בצוארו.
- 41. ב"מ פז, ב. פרש"י פרשתנו יח, ב.
- 42. מו"נ ח"ב פ"י.
- 43. ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א.
- 44. מדרש כונן. י"ר בראשית. ולהעיר מזח"א כו, ב.
בראשית רבה מ״ז:ט׳ - הטקסט מספריא
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם (בראשית יז, כו), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה מח, טז): לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, [אלא] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ מָל אַבְרָהָם בַּלַּיְלָה הָיוּ כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים בְּכָךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִמּוֹל, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דִּרְגַשׁ לֵיהּ יְמַלֵּל. נִמּוֹל אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּהַהִיא עִתָּא אֲקֵיל רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לְרַבִּי לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ שַׁקְּרָנָא כַּזְבָּנָא אַתְּ, אֶלָּא הִרְגִּישׁ וְנִצְטָעֵר כְּדֵי שֶׁיִּכְפֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ.
רש"י על בראשית י״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
והנה שלשה אנשים. אֶחָד לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה וְאֶחָד לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם וְאֶחָד לְרַפְּאוֹת אֶת אַבְרָהָם, שֶׁאֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחֻיּוֹת (בראשית רבה). תֵּדַע לְךָ, שֶׁכֵּן כָּל הַפָּרָשָׁה הוּא מַזְכִּירָן בִּלְשׁוֹן רַבִּים וַיֹּאכֵלוּ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, וּבַבְּשׂוֹרָה נֶאֱמַר וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ, וּבַהֲפִיכַת סְדוֹם הוּא אוֹמֵר כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר לְבִלְתִּי הָפְכִּי, וּרְפָאֵל שֶׁרִפֵּא אֶת אַבְרָהָם הָלַךְ מִשָּׁם לְהַצִּיל אֶת לוֹט; הוּא שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, לָמַדְתָּ שֶׁהָאֶחָד הָיָה מַצִּיל (בראשית רבה):
נצבים עליו. לְפָנָיו, אֲבָל לָשׁוֹן נְקִיָּה הוּא כְּלַפֵּי הַמַּלְאָכִים:
וירא. מַהוּ וַיַּרְא וַיַּרְא שְׁתֵּי פְעָמִים? הָרִאשׁוֹן כְּמַשְׁמָעוֹ וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן הֲבָנָה, נִסְתַּכֵּל שֶׁהָיוּ נִצָּבִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְהֵבִין שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לְהַטְרִיחוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים הָיוּ שֶׁיֵּצֵא לִקְרָאתָם עָמְדוּ בִמְקוֹמָם לְכְבוֹדוֹ, לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַטְרִיחוֹ, וְקָדַם הוּא וְרָץ לִקְרָאתָם, בְּבָבָא מְצִיעָא, כְתִיב נִצָּבִים עָלָיו, וּכְתִיב וַיָּרָץ לִקְרָאתָם? כַּד חַזְיוּהוּ דַּהֲוָה שָׁרֵי וְאָסַר פֵּרְשׁוּ הֵימֶנּוּ, מִיָּד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם:
והנה שלשה אנשים AND BEHOLD THREE MEN — one to announce to Sarah the birth of a son, one to overthrow Sodom, and one to cure Abraham, for one angel does not carry out two commissions (Genesis Rabbah 50:2). You may know that this is so because throughout this section it (Scripture) mentions them in the plural — “and they ate” (Genesis 18:8), “and they said unto him” (Genesis 18:9) — whilst in the case of the announcement it states, (Genesis 18:10) “And he said, I will certainly return unto thee”, and with regard to the overthrow of Sodom it says (Genesis 19:22) “For “I” cannot do anything” and (Genesis 19:21) “that “I” will not overthrow [the city]”. Raphael who healed Abraham went thence to rescue Lot; that explains what is stated (Genesis 19:17) “And it came to pass when they had brought them forth, that he said, Escape for thy life”, for you learn from this that only one of these acted as Deliverer
נצבים עליו STOOD BY, or OVER HIM — before him; only this is a more fitting expression to use of angels
וירא AND HE SAW — What does the repetition of this word וירא imply? The first time it has its ordinary meaning (“he looked”), the second that of understanding: he saw that they were standing in one spot, and so understood that they had no desire to cause him any trouble. Although they knew that he would go to meet them they nevertheless remained where they were out of respect to him and to show him that they wished to spare him trouble; he, therefore, took the initiative and ran towards them. In the Treatise Bava Metzia 86b we have the following: It is written, “they were standing by him” and it is also written “He ran towards them” — how can these apparently contradictory statements be reconciled? But the explanation is, that at first they stood by him and when they perceived that he was loosening and re-binding his bandages, they retired from him; he therefore immediately ran towards them.
בראשית רבה י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.