ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה וירא שיחה א

81

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בהם באופן בלתי טבעי – כי אז נפגמת שלמות המצוה.

אין הכוונה לומר, שיש לחפש קשיים. אך כאשר ישנם קשיים בדרך הטבע, אין להשתמש בדרכים בלתי טבעיות כדי להימנע מהם.

כנאמר בזהר³⁰, שהמצוות אינן צריכות להיות "בריקנייא ובמגנא" (=ריקם ובחינם), כי אז אין נמשכת על ידי המצוה "רוחא דקודשא", שזהו סדר עבודה של "מצרים", כנאמר³¹ "אשר נאכל במצרים חנם" – אלא צריך "לאשתדלה ביה כדקא יאות כפום חיליה" (=להשתדל בה כראוי כפי כוחו), ו"באגר שלים" (=בשכר מלא).

וכך מסופר על האריז"ל³², שלא התמקח על מחירה של מצוה, אלא שילם עבורה ככל שנדרש.

ז. אין להסיר קשיים, גם מגורמים צדדיים

הנהגה זו של האריז"ל נרמזת, ככל עניני פנימיות התורה, גם בנגלה שבתורה: מסופר בגמרא³³ על רבן גמליאל, אשר קנה אתרוג³⁴ באלף זוז, "להודיעך כמה חביבות מצוות³⁵ עליהן³⁶.

אכן, בסיפור שבגמרא יש חידוש נפלא יותר מאשר בהנהגתו של האריז"ל, שהוזכרה לעיל:

הרי מובן, שהדרישה מרבן גמליאל לשלם אלף זוז עבור אתרוג, היתה מסיבה צדדית³⁷, שהרי, לא ייתכן,

הערות

30. ח"ב קכח, א.
31. בהעלותך יא, ה. וראה ספרי ורש"י שם.
32. בטעהמ"צ פ' ראה מצות הצדקה. והעילוי בהנהגת האריז"ל לגבי הנהגת כאו"א בזה ע"פ הזהר – שאפילו ע"י פעולות שבטבע (משא ומתן וכיו"ב) לא רצה לבטל או למעט כו'.
33. סוכה מא, ב.
34. כ"ה בתוס' ורא"ש ב"ק ט, ריש ע"ב. סמ"ג מ"ע מד – הובא בב"י או"ח סתרנ"ו. (ולהעיר מזהח"מ לזהר שם: כשקונים אתרוג כו').
35. ומזה ראי' שזהו ענין כללי באופן קיום המצות ואינו שייך לתוכן המצוה פרטית (דנטילת ד' מינים), ולכן נלמד מזה בפשיטות לכל המצות. (ולהעיר מיש"ש (הובא במג"א או"ח שם סק"ב) לענין שליש בהידור מצוה).
36. מדברי התוס' שם משמע, שר"ג לא מצא אתרוג בזול יותר. והחידוש שקנה באלף זוז הוא – כי מצד הדין לא הי' מחוייב לבזבז כ"כ בשביל קיום המצוה* [ולפ"ז, אין מזה ראי' לענינינו]. אבל רחוק לומר שא"א הי' בשום אופן להוריד המחיר דאלף זוז, שהיא שלא בערך כלל. וגם: אם זהו מקרה יוצא מן הכלל לגמרי, הרי בכלל "אין למדין מחידוש" – ולכן י"ל, שמ"ש התוס' שם "חשיב לי' רבותא דר"ג כו'" קאי אכללות הדין ד"אין צריך לבזבז כו'", ולא א"אפילו לא ימצא בפחות".
37. כמו שני בצורת וכיו"ב – דאף שאז זהו מחירו של האתרוג, ה"ז בא מצד סיבה צדדית (בדוגמת החולי דאברהם מצד שהי' גדול וזקן – ראה לקמן הערה 39).
. לכאורה אפשר להקשות: מכיון שמצד הדין לא הי' מחוייב בזה, נמצא שלא נצטווה ע"ז, וא"כ על מה חלה החביבות שלו כשאין עליו ציווי (היינו – שאין עליו מצוה). – (ולהעיר משו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צג ור"ס קח. אתוון דאורייתא כלל יג). – וי"ל ההסברה בזה – דגם כשאין החיוב שבמצוה (שזהו רק כשנצטווה עלי'), ישנה המצוה מצד מציאות האתרוג (וכח העשי' שלו) שלולא מניעה חיצונית "ארי' דרביע עלי'" (ולא על האתרוג כו') – יכולים לעשות ענין שבו תתקיים המצוה – פעולה בהאתרוג (שבמצות שלאחרי מ"ת זהו ענין עיקרי במצות) – וזהו כמה חביבות כו'. ובפשטות יותר י"ל: כיון שלאחרי שיקנה (אף שפטור הוא) יקיים מצוה ה"ז חביבה עליו.

מצוטט ב־3 עמודים

אגרות קודש 1

כרך כז ‹ י'תמח לקו"ש ח"ה ע' 81

לקוטי שיחות 1

כרך לב ‹ הוספות ‹ שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, תשמ"ו ‹ 269 לקו"ש ח"ה ע' 81

תורת מנחם 1

כג - שנת תשח"י - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשח"י. לקו"ש ח"ה ע' 81

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.