83
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ט. ריפוי טבעי רק ביום השלישי
לפי האמור לעיל, יובן הנאמר בגמרא, ש"וירא אליו הוי'" היה רק ביום השלישי של המילה:
לפי המוסבר לעיל, בסעיף ח', הכרחי לומר, שהמלאך רפאל ריפא את אברהם אבינו רק ביום השלישי, כי אילו היה מרפאו לפני כן – כאשר בדרך הטבע הנימול עדיין חולה – היה יוצא, שהקדוש־ברוך־הוא שלח מלאך כדי להסיר מאברהם קשיים הנובעים מקיום המצוה,
וכיון ש"שלשה אנשים" באו לאברהם באותו יום שבו "וירא אליו הוי'", הכרחי לומר שגם "וירא אליו" היה ביום השלישי.
י. ביקורו של הקב"ה דוקא ביום השלישי
כל האמור לעיל הוא הסבר לדברי הגמרא ש"וירא אליו" היה ביום השלישי של מילת אברהם. אך עדיין קשה: מדוע דחה הקדוש־ברוך־הוא את ביקור החולים אצל אברהם עד ליום השלישי, ולא עשה זאת בשני הימים הראשונים?
בפשטות ניתן היה לומר, שגם בשני הימים הראשונים ביקר הקדוש־ברוך־הוא אצל אברהם ביקור חולים. התורה מספרת רק על הביקור של היום השלישי, מפני שהיא מספרת על ענינים נוספים שהתרחשו באותו יום, ולכן היא מספרת על "וירא אליו" של אותו יום45, ומכך כבר ילמדו על שני הימים הראשונים, שגם אז בא הקדוש־ברוך־הוא לבקרו – כי אין סיבה להבדיל בין היום השלישי לבין שני הימים הראשונים, ולהיפך: בשני הימים הראשונים הסכנה גדולה יותר וביקור החולים נחוץ יותר.
אך מדברי הגמרא "אותו היום יום שלישי... ובא הקדוש־ברוך־הוא לשאול באברהם" מובן, ש"בא הקדוש־ברוך־הוא לשאול באברהם" דוקא משום ש"אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה".
יא. ביקורו של הקב"ה מרפא לחלוטין
הדברים יובנו לפי מאמר חז"ל46, שעל ידי ביקור חולים מביאים רפואה לחולה. אמנם, לגבי ביקור חולים בכלל נאמר47 שהוא "נוטל (רק) אחד מששים בחליו", אך לגבי "וירא אליו הוי'" אומר הרמב"ן48 "שהיה לו במראה השכינה ריפוי למחלת המילה", ומשמעות הביטוי "ריפוי" היא שאברהם נרפא לחלוטין.
הערות
- 45. ובפרט שמזה למדים (שבת קכז, א. רש"י פרשתנו יח, ג) שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה.
- 46. נדרים לט, ב. ב"מ ל, ב. ואף שבגמרא שם "ובבן גילו" – הרי הקב"ה הוא "תאומתו" של ישראל (ראה שהש"ר פ"ה, ב (ב)). ולהעיר ממה שלמדו (סוטה יד, א) מ"וירא אליו" הדין דביקור חולים – וי"ל דענין פרטי ד"ביקור חולים" (שאינו נכלל בגמ"ח) הוא מה שנוטל כו' בחליו (ב"מ שם).
- 47. נדרים שם. ב"מ שם.
- 48. רמב"ן פרשתנו יח, ב – קרוב לסופו (הובא ונתבאר באוה"ת ריש פרשתנו).
רש"י על בראשית י״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
ויאמר אדני אם נא וגו'. לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם אָמַר וּקְרָאָם כֻּלָּם אֲדוֹנִים וְלַגָּדוֹל אָמַר אַל נָא תַעֲבֹר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הוּא יַעַמְדוּ חֲבֵרָיו עִמּוֹ, וּבְלָשׁוֹן זֶה הוּא חֹל (שבועות ל"ה). דָּ"אַ קֹדֶשׁ הוּא, וְהָיָה אוֹמֵר לְהַקָּבָּ"ה לְהַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיָּרוּץ וְיַכְנִיס אֶת הָאוֹרְחִים וְאַעַ"פִּ שֶׁכָּתוּב אַחַר וַיָּרָץ לִקְרָאתָם, הָאֲמִירָה קֹדֶם לָכֵן הָיְתָה, וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם, שֶׁנִּכְתַּב אַחַר וַיּוֹלֶד נֹחַ, וְאִי אֶפְשַׁר לוֹמַר אֶלָּא שֶׁהָיְתָה הַגְּזֵרָה קֹדֶם לַלֵּדָה כ' שָׁנָה, וּשְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת בִּבְ"רַ:
'ויאמר אדני אם נא וגו AND HE SAID, MY LORD, IF NOW etc. — He addressed himself to the Chief of them; calling them all “lords”, (אדני may mean “my lords”), whilst to their Chief he said “Do not I pray thee pass away”, for he knew that if he would not pass by, his companions would certainly remain with him. In this explanation the word אדני has a “profane” sense (does not refer to God, being merely a term of address, “Sirs”) . Another explanation is that the word is “holy” (referring to God): he asked God to wait for him whilst he ran and invited the travellers. For although this is written after the words “and he ran to meet them”, yet the conversation took place beforehand. It, indeed, is the way of the Scriptures to speak in this manner as I have explained in my comment on “My spirit shall not strive” (Genesis 6:3) which is written after the passage. “And Noah begot” (Genesis 5:32) whereas it is impossible to say otherwise than that the decree of a respite of 120 years made in reference to this verse “My spirit shall not strive etc.” was twenty years before the birth of Noah’s sons.) Both these explanations of אדני are to be found in Genesis Rabbah 48:10 (see also Shevuot 35b).
רמב"ן על בראשית י״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
וְטַעַם נִצָּבִים עָלָיו שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְנֶגְדּוֹ מִסְתַּכְּלִים, כִּלְשׁוֹן "הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים" (רות ב ה), "מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים" (מלכים א ה ל), וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהֵם הָיוּ עוֹמְדִים וְרוֹאִים בּוֹ אָמַר "עָלָיו", וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", כִּי כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם עוֹמְדִים נֶגְדּוֹ וְלֹא הָיוּ הוֹלְכִים לְדַרְכָּם, רָץ לִקְרָאתָם לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתוֹ. וְטַעַם "מִפֶּתַח הָאֹהֶל", לְהַגִּיד שֶׁהָיָה עֲדַיִן יוֹשֵׁב שָׁם אַחֲרֵי הִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מַרְאֶה הַשְּׁכִינָה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "עָלָיו" עַל הָאֹהֶל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֵלָיו מִן הַצַּד הָאַחֵר שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְהָיוּ שָׁם נִצָּבִים וְלֹא הָיוּ מִתְקָרְבִין אֶל אַבְרָהָם, כְּטַעַם "חוֹנִים עַל הַיָּם" (שמות יד ט):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- אגרות קודש כרך כב ח'רמ נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך לד הוספות ברכה מאותו ספר נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ה מאותו ספר נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וירא שיחה א מאותו ספר נדרים לט, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב מאותו ספר נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך כ וירא שיחה ב מאותו ספר נדרים לט, סע"ב
- תורת מנחם ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז נדרים לט, ב
- תורת שמואל תרל"ט ח"ב מזמור לתודה (ש"פ אמור) נדרים לט, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל נדרים לט, ב