680

והלזה טוען שאינו מאמין הרי אין גם פתח להכנס עמו בדברים, ולזה בא הציווי

שאין

לגדולים על הקטנים בענין הטומאה אף הכתוב וכמ"ש הרמב"ם (סוף הל' מקואות) גזה"כ הן ואינן מדברים שדעתו של אדם

והציווי גופא נותן כח לפעול בהמחונך תלכו (בקצור בהיום יום ע' נו).

ואיך יועיל חנוך בענינים כאלו יש ספ"ב.

לזה מבוא בשכל ואינה אלא גזרת

דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות

מכרעתו וה"ה מכלל החוקים עיי"ש.

והמודרך ועדמ"ש לענין אם בחוקותי להסביר עפמ"ש הרמב"ם בהל' גרושין

לאלתר

החותם בברכת

* *

[תרגום ב"ה, עש"ק פ' אמור ה' תשי"ט

ברוקלין נ.י. שלום וברכה!

לתשובה לאלתר לגאולה

* חפשי]

לאחינו בני ישראל

ה' עליהם יחיו

שבמשמעותם

אנו עומדים עתה בימי הספירה, לקבלת התורה. לפי רז"ל – מחזירים אותנו כאשר בני ישראל מנו בגעגועים עזים

העמוקה יותר הם ימי הכנה

ימי הספירה לתקופת יציאת מצרים, פנימיים את הימים והשבועות, החל

שחרורם

מלאחר שחרורם הגופני, עד לשעת בבירור מה היא התורה, ומה משמעותה של שכל מטרת יציאת מצרים היתה לקבל התנוצץ רעיון אהבת השם, אהבת התורה

הרוחני בהר סיני. עדיין לא ידעו

התורה ליחיד ולכלל. די היה בידיעה את התורה, שכן במעמקי הלב כבר

ואהבת ישראל, אותו זרעו אבותינו

מישראל.

אברהם יצחק ויעקב בלב כל אחד געגועים פנימיים עזים אלו,

שבמשך

שהתבטאה בחיי יום יום, הביאו לכך לדרגת "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

במשך תקופת 3271 השנים מאז יציאת בילו בני ישראל בגלות אחר גלות, נוכחו

זמן קצר מאד הגיעו בני ישראל

מצרים ומעמד הר סיני, שמרביתם בני ישראל בצורה יסודית שהתורה היא

הביטוי

תורת חיים במשמעותו הפשוטה של מאליו עד כמה צריכים להיות גדולים

– חיינו, הן כיחידים והן כעם. מובן געגועינו לתורה. אלא שסיבות שונות