681

מסתירות לפעמים את ההתקשרות הפנימית של בני ישראל אל התורה ומצוותי'.

היהודי

לפיכך נחוץ מפעם לפעם לעורר את ("לב ישראל ער הוא").

התורה אומרת (בפרשת השבוע): "אמור

שהוא, לאמתו של דבר ער תמיד אל הכוהנים גו' ואמרת", אמור פעם

לצוות

ופעמיים – "הזהיר גדולים על הקטנים", יותר.

הרי כל ישראל הם ככוהנים ("ממלכת

על הגדולים להשפיע על הקטנים כהנים"), ואף ש"כוהנים זריזים הם" ולא

והעיקר

רדומים, יש לעורר גם אותם תמיד, אם גם יניעו אחרים לקיים חובתם. – שיזכרו לא רק את חובתם הם, כי

הכשרון,

יש כאלה שגדולתם היא בשטח היא בשטח הממון, על כל אחד לעשות העליונה. מובן שחובתו של מי שגדול והדרישה שימלא תפקידו – גדולה יותר

* *

העמל וההשפעה, וכאלה שגדולתם

בשטח שבו העמידה אותו ההשגחה

בכל השטחים – גדולה באופן יחסי, וחזקה יותר...

בכבוד ובברכה

*

בחוקותי

ב"ה, י"ז כסלו ה'תשי"א

ברוקלין נ.י. שלום וברכה!

...ידוע המקרא אם בחוקותי תלכו ואת גשמיכם בעתם וגו', פירש"י ואת מצותי מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי

תשמרו

מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר העיקר הוא העמל את שכלו לעמול בתורת ה', ואף אם מפני

– הוו עמלים בתורה, וביאר כ"ק בתורה, היינו שמקדיש מזמנו ומייגע עניניו – מפני דוחק הפרנסה וכו' –

רוב

על פי דינה של תורה אין בידו ללמוד יתברך ויתעלה אשר עמל הוא בתורה, אזי

שעות היום, בכל זאת בראות השם נותן לו ברכתו ונתתי גשמיכם בעתם

וטוב,

וכו', ומזמן לזמן הולכת פרנסתו הלוך ובמילא מזמן לזמן יש בידו להוסיף

מחיל

בלימוד התורה וקיום המצות והולך הוא אל חיל, הן בגשמיות הן ברוחניות,