650

עליה מן הגוף, בעת השינה, דוקא אז היא מסוגלת לשאוב את חייה הרוחניים, וכביטוי המופיע בקשר לכך – שבעת השינה כשהנשמה עולה למעלה היא "קמה לתחיה".

ולמרות שדרגה זו נעלית מאד – נאמר כלפיה: "עורו ישנים משינתכם".

משום שלא זו הכוונה העליונה. הכוונה היא קיום התורה והמצוות כאן למטה.

ז. האמור הוא דוגמת הנאמר ע"י חז"ל ביחס לאהרן הכהן, על הפסוק "ויעש כן אהרן": "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה"⁹. ונשאלת השאלה: איזה שבח ויתרון הוא לאהרן בכך שלא שינה?

אלא שהענין הוא: אהרן ידע את הכוונות שבהדלקת הנרות, שישנם ז' נרות כנגד ז' מדות שישנם בבני ישראל, יש כאלה שהם בבחינת חסד ויש כאלה שהם בבחינת גבורה וכו', ומתוך כך שאהרן הדליק את כל נשמות ישראל, "נר ה' נשמת אדם", והעלה אותם שתהיה להם אהבה לאלקות עד "תהא שלהבת עולה מאליה". כיון שאהרן ידע וכיוון את כל ה"כוונות" והיה שקוע בהן – עלולה היתה, אם כן, העשיה בפועל למטה לא להיות כפי הסדר הראוי.

בכל זאת היה הכל כראוי: הדליק את המנורה, המתין עד שהשלהבת תהא עולה מאליה, וירד מן הכבש. הכל היה לפי הסדר.

וזה שבחו של אהרן – שלא שינה: יחד עם היותו בדרגות רמות ביותר – עשה את הפועל הממשי למטה באופן הנכון, בדיוק כפי שצוהו הקב"ה.

וזה גם הציווי: עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם. ישנן דרגות בשינה: שינה, תרדמה, שמשמעותם כאן – דרגות נעלות, ועם זאת נאמר: עורו והקיצו, משום שלא זו תכלית הכוונה, כפי שאומר שם הרמב"ם: "אשר לא יועיל ולא יציל", כי אם – "זכרו בוראכם", כפי שציוה הקב"ה: קיום המצוה בפועל.

ח. זה גם הענין שביום הכפורים היה צורך לשמור על הכהן הגדול שלא תחטפנו שינה¹⁰. ענינה של השינה הוא שהנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים, לפיכך עלולה להיות שינה בכהן גדול כשר, בכל זאת שמרו עליו שלא יבוא לידי כך, משום שלא זו תכלית הכוונה.

שמיני־עצרת ושמחת־תורה הוא אותו ענין בראש השנה, אך בקו השמחה, כמוסבר לעיל. יש, איפוא, לומר גם בשמחת־תורה: עורו ישנים משינתכם וכו'. אף לא שינה סתם כי אם בדרגה נעלית מאד – אין היא הכוונה, כי אם – מצות היום בשמחה,