649

בהן הפסוק הראשון הוא: אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים, אין עוד מלבדו. כ"ק מו"ח אדמו"ר פירש בשם אדמו"ר הזקן⁶: אתה, עצמות אין־סוף ברוך־הוא, הראת, התגלית, לדעת, כדי שתהיה אפשרות לדעת אותך, שהוי' הוא האלקים ואין עוד מלבדו, שכל העולם אינו אלא אלקות.

דבר זה נדרש מכל איש ישראל: לדעת שכל העולם אינו מהוה כל מציאות, הוא אין ואפס, ומציאותו אינה אלא העובדה שהקב"ה מהוה אותה תמיד מאין ליש, וממילא – כל מציאותו אינה אלא האלקות.

משום כך גם בשעת ההימצאות בעניני עולם יש להיות בה בשעה בשעבוד לאלקות, וגם את הענינים גופם לשעבד להקב"ה.

כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר על חסיד אחד, שהיה סוחר גדול, שערך חשבון מסוים במסחר, ובסיום החשבון נכתב על־ידו בסיכום: אין עוד מלבדו.

אם מבינים את הדבר אם לאו, אך למעשה יש להתנהג כן. "בכל דרכיך דעהו", לעשות את העולם לכלי לאלקות. הכלי לפרנסה צריך להיות כלי טהור, על פי התורה. צדקה יש לתת כפי היכולת, ויותר מן היכולת, מתוך ידיעה ודאית שאת העולם מנהיג הקב"ה וכיון שכתב בתורה שלצדקה יש לתת חומש "וארבעת הידות יהיו לכם" הרי בשעה שיהודי נותן צדקה – נותן לו הקב"ה את ארבעת הידות.

ופירוש הדברים כפשוטם: כשיהודי מנדב סכום מסוים לצדקה ואינו רואה בינתיים צנורות, לקבל באמצעותם את הסכום, פותח לו הקב"ה צנורות לא רק כדי לקבל את הסכום שנדב, אלא אף להשיג את "ארבעת הידות שיהיו לכם". ולכן, סוחר שיודע פרק בחשבון, יבין שכדאי לתת חומש גדול יותר, כדי שארבע הידות יהיו גדולים יותר.

כל זה בא משום הידיעה שאין עוד מלבדו והוי' הוא האלקים, הטבע הוא למעלה מהטבע, העולם מהוה כלי לאלקות.

(משיחת ליל שמח"ת –

קודם הקפות – תשט"ז)

ו. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר ששמיני־עצרת ושמחת־תורה הוא אותו ענין כשל ראש־השנה, אלא שבראש־השנה – בקו המרירות, ובשמע"צ ושמח"ת – בקו השמחה.

בראש השנה הרי מצות היום בשופר. על כך אומר הרמב"ם⁷: "רמז יש בו: עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם".

אין הכוונה דוקא לשינה רוחנית כפשוטה, כי אם אף לשינה בבחינה נעלית יותר. ידוע שבשעת השינה עולה הנשמה למעלה "ושואבת לה חיים"⁸, דבר שהוא דרגה נעלית ביותר. דוקא כשהנשמה היא בבחינת