ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה כב

583

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

תינוקות של בית רבן, הביא הדבר להתעוררות רחמים רבים שלמעלה, והביאה ישועה וגאולה לכל ישראל^*.

(משיחת ש"פ שלח, תשכ"א)

ו. מצוות ^* חלה היא – ליטול חתיכת עיסה, להפרישה ולתתה לכהן. כל העיסה נשארת חולין, והחלק המופרש נעשה קודש. יש לאכלו בטהרה, אך ורק ע"י כהנים.

לכאורה, יש להבין: על התורה נאמר הרי: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום⁸, יתר על כל אומר הרמב"ם⁹, שכל הענין שניתנה תורה הוא להשכין שלום בעולם, מה מקום, אם כן, בתורה, לפריוד, להפריש חלק מהעיסה, כל העיסה נשארת חולין וחלק זה נעשה קודש?

ברם, הביאור הוא:

נאמר במדרש¹⁰ שמצות חלה ניתנה לנשים כדי לתקן חטא עץ הדעת על ידי חוה, "היא קלקלה חלתו של עולם" – אדם הראשון נקרא בשם חלתו של עולם – וע"י מצות חלה מתוקן חטא זה.

ז. חטא עץ הדעת בא על ידי הנחש שקינא בכבודו של אדם. חטא זה נגרם על ידי תוספת דבר שלא צווה ע"י הקב"ה¹¹. הקב"ה ציוה לבל יאכלו מעץ הדעת, וע"י שהוסיפו "שלא לגעת בו", בא החטא.

ולכאורה בלתי מובן: התורה עצמה אומרת הרי: "עשו משמרת למשמרתי"¹², "עשו סייג לתורה"^*, שהם הגדרים והסייגים שתקנו חכמים, וכמבואר ברמב"ם¹³, שהם מן התורה, שבה נאמר "לא תסור וגו'".

– והבדלי הדינים שבין דאורייתא ודרבנן, מקורם בתורה עצמה שפסקה: מדאורייתא ספיקו לחומרא, וזה יהיה מדרבנן, וספיקו לקולא –

ומובא בשם ספרי מוסר, שיש להזהר במאה שערים של היתר, כדי לא לבא לשער אחד של איסור.

לא מובן, אם כן, מה רע בכך שהוסיפו "ולא תגעו בו", הלא כך הוא הסדר?

ח. והביאור הוא: יש להבחין מי העושה את הגזירה, והיכן עושים אותה:

כשהיה אדם הראשון בגן עדן, שגן עדן אינו סובל רע

– שלכן גרשו משם את אדם לאחר החטא משום שאינו סובל רע –

הערות

*. מדוייק בכהנ"ל ועיקר – הכתוב "יירשוה" – שאפילו מי שהוא טף בעת הכניסה לארץ ולאחרי כיבוש וחלוקה וכל ימי חייו (לא רק בעת עצת המרגלים) – יורש הוא בשלימות משא"כ בענין הכתוב וידעו את הארץ.
*. קטע משיחה זו נדפסה בח"א [המתורגם] ע' 240 אך לשלימות הענין אנו מדפיסים כאן השיחה במילואה.
8. משלי ג, יז.
9. סוף הלכות חנוכה.
10. ילקוט שמעוני בראשית רמז לב.
11. ראה סנהדרין כט, א.
12. יבמות כא, א.
*. אבות פרק א, משנה א.
13. ראה רמב"ם הלכות ממרים בתחילתו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.