488

דרך אחת לוותר במקצת כדי שהמנגד יסתלק.

דרך שניה – לא לוותר כחוט השערה.

מפרשתנו אנו רואים שכשצועדים בדרך של ויתור, נגררים עוד ועוד והבלבול מתחיל בענינים נוספים,

בא

א. לפסוק "החודש הזה לכם ראש חדשים" נאמר בשל"ה¹ שכל החודש (ניסן), כל יום ממנו, הוא כראש־חודש. כשם שראש־חודש אינו יום המעשה כך כל חודש ניסן. והשל"ה מבאר: בשנים־עשר הימים הראשונים היו קרבנות הנשיאים, "וכל נשיא היה עושה יום־טוב באותו היום". י"ג ניסן הוא "אסרו־חג" של י"ב הימים. בי"ד ניסן מדליקים את נר הוי' נשמת אדם ובודקין את החמץ. לאחר מכן באים שבעת ימי חג הפסח, שבעת ימי ההיקף.

הסבר הדברים הוא:

תוכנו של ראש־חודש הוא ענין המולד, הכולל שתי נקודות: נקודה אחת – תכלית ההעלם שלפני המולד, ונקודת המולד. ואף, יתר על כן, ע"י כך נעשה שיעבוד גם בגשמיות.

לאידך גיסא – כשצועדים בדרך השניה של אי ויתור כלשהו נפטרים מכל הענין ומצליחים לא רק ברוחניות כי אם גם בגשמיות.

(משיחת ש"פ שמות, תשט"ז)

ב. גם ב"עבודת" בני ישראל, שנמשלו ללבנה², ישנן שתי נקודות אלו:

כשאדם מתבונן במעמדו ומצבו, שאף אם למד וקיים מצוות ובאהבה רבה, הריהו, עם זאת, עומד לפני המלך "ומאן דמחוי במחוג קדם מלכא" וכו'³, ואם כן הרי לא זו בלבד שאין זו עבודה כפי הנדרש, אלא אף ההיפך מזה –

נולדות אז בקרבו שתי נקודות: נקודה של התבטלות בתכלית – והתחלה של "עבודה" חדשה, וזה ענינו של ראש־חודש בעבודת ה' שבכללות הוא עבודת התשובה: "אסורה מכאן – אתקרב לשם"⁴.

על ידי עבודת התשובה מביאים הרי