36

ט. אף שטעם הדבר הוא משום "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות", בכל זאת כיון שהסיפור בא בקשר לשידוך ונישואין, משמע שמלבד החשיבות של "שיחתן של עבדי אבות", ישנה גם החשיבות שבענין הנישואין.

הסבר הדבר: כשבן־ישראל עומד להקים בית בישראל, הרי זה בנין עדי עד, כי הוא מקימו על־פי תורה, תורת חיים, שניתנה מאלקים חיים, וממילא נעשה הוא בבחינת "ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום"²¹ והבית המוקם על ידו גם הוא בנין נצחי – שרק אז זה נקרא חיים באמת²².

ולכן שנינו²³ שהמתנות שהביא אליעזר לרבקה "נזם זהב בקע משקלו" ו"שני צמידים עשרה זהב משקלם" – היו לשם קידושין. וכנגד מחצית השקל בקע לגולגולת, – מצוות הצדקה שהיא "כללות המצוות"²⁴ – וכנגד שני הלוחות ועשרת הדברות – שהן "כללות התורה" – שישראל קבלום עליהם בקבלת־עול באמרם "נעשה" קודם ל"נשמע"²⁵ – משום, שיסודותיו של בית בישראל, הם תורה ומצוות בקבלת־עול.

י. טעם הדבר לנתינת שני צמידים – כנגד שני הלוחות, שעליהם היו עשרת הדברות חקוקות דוקא – "חרות" – ולא כתובות:

תורה שבכתב בכלל מורכבת מ"אותיות הכתיבה" – דיו על הקלף, כלומר, הדיו הוא ענין לעצמו והקלף ענין לעצמו ומשניהם יחדיו הורכבה התורה שבכתב.

גם בתורה שבעל־פה מצויים שני ענינים שונים: דיבור התורה, והאדם הלומד. שהוא בעצם נפרד מהתורה.

ברם, עשרת הדברות שעל הלוחות היו "אותיות חקוקות", כלומר, הלוחות אינם גוף נפרד מעשרת הדברות, כי מהם עצמם נעשו האותיות.

המושג של "אותיות החקיקה" בעבודת השם הוא, בהתאם למאמר²⁶ שכשהאדם זוכה נקראת התורה "ובתורתו" – תורה שלו – הוא והתורה מתהווים לעצם אחד.

ומשום כך, נתן אליעזר צמידים כנגד הלוחות דוקא, להורות שהבית בישראל שעליו להבנות על יסודות התורה והמצוה – הרי לא די בכך שהוא מוקם לקיים את התורה בקבלת־עול ואילו האדם והתורה הם גופים נפרדים אם כי תואמים – כי עליו להיות גוף אחד עם התורה, ליצור תורה ממנו עצמו, להתיחד עם אנכי הוי' אלקיך, ועם שאר הדברות.

יא. זוהי המשמעות של "יפה שיחתן של עבדי בית אבות מתורתן של בנים", המתבטאת בענין של נישואין.