37

עבדי אבות – קבלת־עול, וגם נישואין מהווים בנין על יסודות התורה והמצוה בקבלת־עול בצורה של אותיות החקיקה – ואלה מהווים יסוד ל"תורתן של בנים".

כשישנו הענין של קבלת־עול בהנחת היסודות – והיא באה באריכות ובפירוט, וחוזרת ונשנית פעם ופעמים – אפשרית אז "תורתן של בנים" – פרטי ההלכות – בקיצור וברמז.

שנינו: "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא" וכן "בר נש אסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא"²⁷. יסוד העולם הוא התורה. וממילא גם בעולמו הפרטי של כל אחד, כשהוא מסתכל בתורה – יסודות התורה והמצוה בקבלת־עול באופן של בנין נצחי – נברא אז ומתקיים העולם, שהבית שהוא בונה הוא נצחי, ולא תשכח מפי זרעו ומפי זרע זרעו עד עולם בדור ישרים יבורך.

(משיחת ב' דר"ח כסלו תשי"ג)

יב. בפרשת השבוע כתוב שאברהם אבינו אמר לאליעזר: "שים נא ידך תחת ירכי". הגמרא²⁸ דורשת מכאן ששבועה צריכה להיות בנקיטת חפץ דוקא. רב פפא מפרש שנקיטת חפץ צריך להיות בספר תורה, זאת אומרת שיש להשביע בספר תורה דוקא, ודיין שהשביע בלי ספר תורה יש לו דין של "טועה בדבר משנה" וחוזר.

הגמרא מסיקה שם שלא כרב פפא, וההלכה היא שאמנם לכתחילה יש צורך בספר תורה ובדיעבד די גם בתפילין. ותלמיד־חכם משום כבודו רשאי גם לכתחילה להשבע בתפילין ולאו דוקא בספר תורה.

דיון הסוגיא שם הוא לגבי שבועת מודה במקצת הטענה, ולא מובנים שני דברים:

א) קושית התוס' שם: כיון שכל הענין נלמד מאברהם אבינו, שם לא היה ענין של מודה במקצת – מדוע נלמדת מכאן ההלכה לגבי מודה במקצת דוקא? לכאורה יש ללמוד מכאן גם על שבועת הביטוי ושבועת הפקדון? – התוס' משאירים את הדבר בקושיא.

ב) אצל אברהם לא היו, לא ספר תורה ולא תפילין, כי אם מצוה אחרת, מהיכן, איפוא נלמדת ההלכה שיש צורך בספר תורה או בתפילין דוקא?

יג. תוכן ענין השבועה מתבאר במאמר של רבנו הזקן, וביתר אריכות במאמר של ה"צמח צדק"²⁹, ששבועה היא מלשון שובע, כלומר ששבועה יש בה משום נתינת כוח מלמעלה. משום כך הדין הוא שנשבעין לקיים את המצוות³⁰ (מותר להשבע לקיים מצוות), למרות שהאדם מושבע על־כך כבר מסיני – מפני שעל־ידי השבועה ניתנת לו כוח עליון יותר,