10

עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם"³¹. הרשימה נכתבה בחדשי אלול ותשרי. שייכות המאמר לזמן זה מובנת בפשטות, שהרי המדובר הוא אודות עבודת התשובה, לכן גם נקבעה משנה זו של אמר ר"ע כו' בסיום מסכת יומא, בה מדובר אדות יום כפור.

כן ישנו מאמר חסידות בהתחלה כזו ("אמר ר"ע") משבת פרשת נח תרס"ז, לפני חמשים שנה. כיון שהוא נאמר בפרשת נח – הרי הוכחה מכאן שיש לו שייכות לפרשה זו, ואפשר להסבירה על־פי המבואר ב"תורה אור" שמי המבול הם דוגמת מי המקוה המטהרים (ראה לעיל סעיף א).

יא. שני ענינים בתשובה: א) כפשוטה, תשובה על חטא ועון. ב) התוכן הפנימי שבתשובה³² – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"³³. עבודת "רעותא דלבא" שלמעלה מטעם ודעת.

ומובן הדיוק שבכפל הלשון: "לפני מי אתם מטהרים", "ומי מטהר אתכם". לפני מי אתם מטהרים – תשובה שמלמטה למעלה (על חטא ועון), ומי מטהר אתכם – תשובה שמלמעלה למטה – והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה –

יש לומר ששני ענינים אלה שבתשובה אף הם רמוזים בפרשת נח, כפי פירוש הבעש"ט ע"פ "בוא אל התיבה" – אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפלה. תורה ותפלה הן "מלמעלה למטה" (תורה) ו"מלמטה למעלה" (תפלה). אותיות התורה הן בבחינת אבנים שבידי שמים ואותיות התפלה הן משולות ללבנים, שהם אבנים שבידי אדם³⁴.

יב. ענין "רעותא דלבא" ומסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת, יתכן באופנים שונים: בצורות נעלות וגבוהות וכן בצורות פשוטות ונמוכות.

– מסירות נפש משמעותה מסירת הרצון³⁵, וכביטוי הגמרא: מה לי קטלא כולה, מה לי קטלא פלגא³⁶ (=מה לי אם הרגה כולה ומה לי אם הרגה למחצה). כלומר, כל כפיה שיהודי כופה את עצמו לשם הקב"ה, אף בתנועה קלה, "קטלא פלגא", אף היא מסירות נפש. ולאידך גיסא, אף הגדול שבגדולים אין לו להסתפק בעבודת השם על־פי טעם ודעת. גם הוא צריך לכפיה של מסירות נפש שאז דוקא יקלוט בנפשו אלקות, ככתוב³⁷: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח – דוקא.

על טענתו: למה לא תספיק לגדול שבגדולים עבודה שעל־פי טעם ודעת? הרי בטעם ודעת שלו הוא מגיע להישג לא פחות מאשר אחר בכפיית מסירות הנפש?