8

ברכו בתורה תחלה" – היינו גם כשלמדו תורה שכחו ח"ו על נותן התורה.

כך גם בתפלה: אפשר להתפלל מבלי שהתפלה תהיה מורגשת ותשפיע על עניני כל היום שיהיו כדבעי.

הרי הכוונה העיקרית של "בוא אל התיבה", היא לא להשאר בתיבה, אלא לצאת לאחר מכן לעולם ולהפכו לדירה לו יתברך.

וכדי שהתפלה תשפיע על כל היום, צריכה התפלה להיות בצורה כזו, שבשעת התפלה לא תהיה ידועה מציאות ה"עולם", המתפלל – מופשט מן העולם, הוא יודע רק אלקות, ובחזרו אח"כ ל"עולם" – "עולם חדש ראה" – כמו אצל נח –

וכפי המסופר על הבעש"ט^* שהיה רגיל להתבונן לפני התפלה אם ישאר בחיים בגופו אחרי התפלה, הוא לא היה בטוח בזה, בגלל "כלות הנפש" שבתפלה.

– וכדי שהתורה והתפלה יהיו כדבעי, יש צורך בעזר וסיוע שמלמעלה – "ויסגור ה' בעדו".

והזכות לעזר ולסיוע זה באה, על־ידי התמסרות אל הזולת. שאז, כמאמר רז"ל²⁵ על הכתוב מאיר עיני שניהם הוי'²⁶, גם לו באה ההארה, וה"בא אל התיבה" הוא בשלימות הראויה.

ט. יתר על כן: הקב"ה אמר לנח להכניס אל התיבה את כל עניני העולם העלולים להכלות – "מכל החי" גו'.

ההוראה מכאן לכל אחד, היא:

כל חפץ שבעולם שידוע לו עליו שבלי השתדלותו הוא עלול ללכת לאיבוד ולכליון – מוטל עליו להכניסו לתיבה שלו, להצילו ולהעלותו לאלקות. המחשבה שאין זה נוגע לו – נוגדת את תוכן ההשגחה הפרטית: מכיון שהזמין לו הקב"ה את הידיעה על קיום מציאות כזו בעולם ונוסף על כך יודע גם שבלי השתדלותו עלול החפץ ללכת לאיבוד ולכליון – הרי זה ודאי כדי שהוא יעלה אותו.

ואז זוכה הוא לקבלת עזר וסיוע מלמעלה ל"בוא אל התיבה", עד שמגיע ל"ואל אמה תכלנה מלמעלה", אמה – ר"ת אלקינו מלך העולם, על ידי אלקינו (של ישראל) נהיה מלך־העולם²⁷, בבחינת תכלנה מלמעלה – נותנים לו גם כלים (לפרנסה) מלמעלה²⁸, כדוגמת "והוא יכלכלך"²⁹ – ועד ל"את קשתי נתתי בענן" – מוקש לי³⁰ – הקשת משול כביכול להקב"ה – שעושה את כל העולם לדירה לעצמותו יתברך.

(משיחת ש"פ בראשית, תשי"ז)

* * *

י. ישנה רשימה של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" על הנושא: "אמר רבי