195
(אַזוי ווי די מדריגה פון תשובה עילאה, און אפילו בנוגע תשובה תתאה, זאָגט דאָך דער אַלטער רבי ווייטער אין פ"ז אַז "דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה הם ב' דברים", וואָס די "ב' דברים" זיינען לכאורה ניט בנקל כ"כ)
איז דורכן לימוד פון "אגרת התשובה" — די "הלכות תשובה" ווי זיי ווערן נתבאר אין "תורה שבכתב" פון פּנימיות התורה — איז "כאילו", ווי מען וואָלט געטאָן די תשובה בכל המדריגות המבוארים באגה"ת.
ונוסף לזה: ס'איז דאָך אַ פּסק דין אין תורה (קדושין מ, ב. הל' ת"ת לאדמוה"ז פ"ד ה"ב) "תלמוד מביא לידי מעשה", וועט דער לימוד ברענגען צו די אַלע מדריגות פון תשובה בפועל.
ועוד בזה דבנוגע ללימוד — הרי אין חילוק בדורותנו אלה להקודמים (ואדרבה שהרי ניתוסף מה שתלמיד ותיק חידש) וא"כ פּעולתו בתקפו עומד להחליף גם כהחיוב דדורות ההם. וק"ל.
און דורך דעם, איז — כפסק רז"ל (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה. אגה"ת פי"א) אַז "מיד [און ווי דער אַלטער רבי איז מוסיף (אגה"ת שם בנוגע צו מחילה וסליחה, וואָס פון דעם איז מובן אויך בנוגע צו די גאולה, און ווי דער אַלטער רבי זאָגט דאָרטן אַז גלייך נאָך די ברכה "חנון המרבה לסלוח" איז מען מברך "גואל ישראל") "תיכף ומיד"50] הן נגאלין", דורך משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
לתקן נפשו:
מג. בכ"מ בכיו"ב מובא השם נפש דוקא — וי"ל שהוא עפ"י זח"ג (כד, ב) ובס' הגלגולים ובכ"מ "שדוקא הנפש היא החוטאת".
ויכול לדחותן לימים הקצרים כו':
מד. עס שטייט אין שו"ע (או"ח סתקס"ח ס"ד) אַז אַ תענית "שני ימים ושני לילות רצופים" איז גלייך צו ארבעים תעניות. (און אויך לדעת הרמ"א שם, איז אַן אדם חלוש (וואָס וועגן דעם רעדט זיך אין אגה"ת כאן) "סגי לי' בב' ימים רצופים").
איז ניט מובן: דער אַלטער רבי זוכט דאָך דאָ אַלערליי אופנים אויף לייכטער מאַכן משלים זיין די תעניתים ["ויכול לדחותן לימים הקצרים כו'" (ראה או"ח שם סעיף ג' ובמג"א שם סקי"ג); "וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ"ה כו'" (ראה הערות וביאורים לאגה"ת — הוצאת קה"ת תשכ"ח*
); ביז צו דעם אופן (בנוגע צו תשלום רנ"ב צומות) צו פאַסטן האַלבע טעג, אע"ג דרק "לענין זה" נחשב ליום א' —
הערות
- 50. תוספות תיכף על מיד — עיין תענית (יט, ב) איזהו מיד שלהן כו'. רש"י ד"ה מיד שבת פט, א. משא"כ "תיכף" — עפמש"כ זבחים לג, א. תוד"ה כל (סוטה לט, א). שו"ע או"ח סקס"ו.
- *. נדפס לקמן ס"ע 223 ואילך. המו"ל.
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
שולחן ערוך, אורח חיים קס״ו - הטקסט מספריא
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלְּהַפְסִיק בֵּין נְטִילָה לְהַמּוֹצִיא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר, וְטוֹב לִזָּהֵר. וְאִם שָׁהָה כְּדֵי הִלּוּךְ כ"ב אַמָּה, מִקְרֵי הֶפְסֵק (תוס' פ' אֵלּוּ נֶאֱמָרִים).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך א וישלח שיחה א מאותו ספר זבחים לג, א
- לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב מאותו ספר זבחים לג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשח"י זבחים לג, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקי (ב) זבחים לג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט זבחים לג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו זבחים לג, א