ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לא משפטים שיחה ב

121

י"ב חודש עד שימול ויטבול ואסור לקיימו יתר על כן כשהוא ערל¹⁶; ונמצא שמצב זה של עבד (שלא מל וטבל)¹⁷ הוא רק כעין הכנה שיבוא לכלל עבדי ישראל הכשרים — עבד בשלימות;

ולכן קס"ד שעשיית מלאכה שלו כ"ז שלא מל וטבל צ"ל באופן שלא יסתור ויבלבל מצב ההכנה לתכליתו — שיכנס לכלל כשרי עבדי ישראל, ובמילא מסתבר שגם במלאכה שעושה לעצמו יעשה דוקא¹⁸ בצנעא ולא בפרהסיא.

בסגנון אחר קצת: קס"ד לומר שלאחר שימול ויטבול ויתחייב במצות, כולל שמירת שבת במילואה, יש לחשוש שיאמר ד"אשתקד" אף שלא עשה מלאכה בשביל רבו בשבת, עשה בשביל עצמו בפרהסיא "עכשיו נמי אעשה כו'", כמו שמצינו כמה גזירות חכמים כיו"ב¹⁹ [וגם בנוגע לגר — כדעת ב"ה²⁰, ד"גר שנתגייר בע"פ" אינו עושה פסחו "גזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי עכשיו נמי אטבול ואוכל ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה עכשיו ישראל ומקבל טומאה"].

ומהאי טעמא מוסיף הרמב"ם ש"מותר לעשות מלאכה בפרהסיא", ואין חוששים²¹ להמצב שיבוא בעתיד²² ע"י שימול ויטבול²³.

ד. אבל בעומק יותר י"ל, שדברי הרמב"ם הם בהתאם לשיטתו בגדר שביתת "בן אמתך והגר".

ויובן כ"ז בהקדם הביאור בהמשך דברי הרמב"ם בהלכה זו (בהסברת הכתוב "וינפש בן אמתך והגר"), וז"ל: "הואיל וגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת וגר צדק הרי הוא כישראל לכל דבר, במי נאמר וינפש בן אמתך והגר, זה גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל כמו בן אמתו, שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת אבל לעצמו עושה, ואפילו הי' זה הגר עבדו הרי זה עושה לעצמו".

והנה הרשב"א²⁴ השיג על הרמב"ם שכתב שמדובר ב"לקיטו ושכירו של ישראל", וס"ל דכל גר תושב ("אפילו בשאינו שכיר אצל ישראל") אסור במלאכת ישראל, ועד"ז בעבד ערל ש"לא במלאכת רבן בלבד אסרן הכתוב אלא לכל ישראל", כי "עבד²⁵ ערל כגר תושב

הערות

16. רמב"ם הל' איסו"ב פי"ד ה"ט. הל' מילה פ"א ה"ו. ורק אם התנה עמו בתחלה מותר לקיימו (רמב"ם שם).
17. ועד"ז גר תושב — ראה בהנסמן לקמן הערה 56, 57.
18. וע"ד שמצינו שאסרו כמה ענינים לקטן (אף שלא הגיע לחינוך) דילמא אתי למסרך אחר מנהגו כשיגדיל — ראה שבת קלט, סע"א. עירובין מ, ב (וראה תוס' שבת ועירובין שם. רשב"א שבת שם). ובתרומת הדשן (פסקים סס"ב) כ' הטעם לזה שבכלל "אסרה תורה דלא ליספו לי' בידים" — "דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדיל יבקש לימודו".
19. סוכה מא, א. וש"נ. ועוד.
20. פסחים צב, א. רמב"ם הל' ק"פ פ"ו ה"ז.
21. להעיר מהשקו"ט דלא תקנו חכמים לב"נ (ראה שד"ח פאת השדה (כרך ח) כללים מערכת הג' א'תריא, א. א'תריב, א. וש"נ).
22. ואי"ז דומה לקטן (ראה הערה 18), כיון שקטן (גם כשלא הגיע לחינוך) עכ"פ הוא בגדר תומ"צ ורק הוא מחוסר זמן (ולהעיר משבת ר"פ מי שהחשיך. שו"ע אדה"ז מהד"ב סי' ד בסופו), משא"כ עבד הנ"ל, שמחוסר מעשה. וק"ל.
23. ויש לומר, שזהו גם מה שמוסיף הרמב"ם "כישראל בחול" (ראה לקמן ס"ז) — שהוא ע"ד ישראל העושה מלאכה בחול, שאין בזה שום הגבלה, אף שלאח"ז — בשבת, יאסר במלאכה.
24. בספרו עבודת הקודש בסופו (הובא במ"מ לרמב"ם כאן). וראה הנסמן בהערה הבאה.
25. שו"ת הרשב"א ח"א סי' נט. ועד"ז שם ח"ג סי' ערב. חידושי הרשב"א יבמות מח, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.