ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ב

4

בס"ד. ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

כי

מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ¹ . הנה פסוק זה יש בו ג' פירושים. פירוש א' (כפשוטו) דקאי על ישראל, כמ"ש בהמשך הכתוב הן עם לבדד ישכון גו'. פירוש ב' דקאי על האבות והאמהות שנמשלו לצורים וגבעות ² . ופירוש ג' (בזהר ³ ) דצורים הם מדות דחכמה וגבעות הם מדות דבינה. וצריך להבין הקשר בין ג' הפירושים.

ב) ויובן

זה בהקדם מאמר רז"ל במדרש ⁴ , מראש צורים אראנו אלו האבות, מוצאים אנו מתחלה הי' המקום מבקש לכונן העולם ולא הי' מוצא עד שעמדו האבות, משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה כו' ולא היו מניחים כו', ומצא שם צור גדול אמר כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו, כך מתחלה הי' העולם מים במים, והי' האלקים מבקש לכונן עולמו ולא היו הרשעים מניחין, כיון שבאו האבות וזכו אמר הקב"ה על אלו אני מכונן את העולם. וצריך להבין ⁵ , מהו ענין שהי' המקום מבקש לכונן את העולם ולא הי' מוצא עד שעמדו האבות, הרי אמרו רז"ל ⁶ שוקיו עמודי שש ⁷ זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, והיינו שלפני שנבראו האבות הי' כבר בעולם הענין דתשוקת הקב"ה. וגם, הרי כתיב ⁸ בראשית ב' ראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית ⁹ , ומהו ענין עד שעמדו האבות דוקא.

ג) ויובן

זה בהקדם מאמר רז"ל ¹⁰ על הפסוק ¹¹ ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ואח"כ שקטה, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין. ובמסכת אבות

5

(בסוף פרק קנין תורה ¹² ) אמרו רז"ל כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר ¹³ כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דלכאורה אינו מובן מה שמביא התחלת הפסוק כל הנקרא בשמי, הרי נוגע רק הענין דלכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שבזה נכלל כל סדר השתלשלות עולמות אבי"ע, שכולם לא נבראו אלא לכבודו, ולמה מביא גם התחלת הכתוב, כל הנקרא בשמי. אך הענין הוא, דהנה, לא בראו אלא לכבודו קאי על ענין התורה, דאין כבוד אלא תורה ¹⁴ (ולכן הובא ענין זה בסוף פרק קנין תורה), דתכלית כוונת הבריאה היא להמשיך בחי' הכבוד דתורה בעולמות אבי"ע. וזהו גם מה שהתורה נקראת לבוש, כמ"ש ¹⁵ עוטה אור כשלמה דקאי על הלבוש דתורה ¹⁶ שבו נברא העולם, כדאיתא במדרש ¹⁷ . אמנם החידוש בכתוב זה הוא, שלא מספיק ענין התורה (לכבודי), אלא ישנו ענין נעלה יותר מזה, כל הנקרא בשמי, שגם ענין זה צריך להמשיך בעולם.

וביאור

הענין הוא ¹⁸ , דהנה, בענין השמות למעלה יש כמה דרגות, ובכללות, הנה גם בשם הוי' גופא יש כמה דרגות. ג' אותיות אחרונות שבו הם כנגד עולמות בי"ע ¹⁹ (בראתיו יצרתיו אף עשיתיו), והיו"ד שמורה על התמדת הפעולה, הו"ע עולם האצילות19 (לכבודי), שממשיך בהם ענין התמידיות ²⁰ והנצחיות שלמעלה מגדרי הזמן. אמנם כל זה הוא בבחי' שם הוי' השייכת לעולמות. אך יש בחי' נעלית יותר שלמעלה מגדר השתלשלות, שזהו"ע כל הנקרא בשמי, שמי המיוחד בי ²¹ , שזהו שם הוי' שלמעלה מאותיות, שעל זה אמרו רז"ל ²² עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, שזהו שמו המיוחד בו שהוא בבחי' בלבד.

והנה

בתרגום על הפסוק כל הנקרא בשמי איתא, כל דא בגין אבהתכון צדיקיא דאתקרי שמי עליהון, והיינו, שענין שמי המיוחד בי הוא

6

אצל האבות דוקא, ומהם נמשך לכל הצדיקים, כמארז"ל ²³ עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, וכיון שעמך כולם צדיקים ²⁴ , הרי זה שייך לכל ישראל (אלא שעכשיו הוא בהעלם ויתגלה לעת"ל), והו"ע המסירת נפש שמצד יחידה שבנפש שישנו בכאו"א מישראל, שהוא ירושה לנו מאבותינו, ועד שנעשה טבע בנשמות ישראל (כמבואר בתניא ²⁵ ). ועפ"ז יש בישראל גופא כל פרטי המדרגות דכל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, והיינו, ד' הדרגות נרנ"ח שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע, שזהו מה שאומרים ²⁶ נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי (לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו), ובחי' יחידה שבנפש שלמעלה מגדר השתלשלות (כל הנקרא בשמי). וכללות הענין בזה, שכל הנקרא בשמי קאי על ישראל, שמושרשים בעצמותו ית', כי, הא גופא שהם בבחי' הנקרא בשמי מורה שהם למעלה מענין השם, היינו למעלה גם משמי המיוחד בי, כי שמי המיוחד בי קאי ²⁷ על האור שהבדילו לעצמו ²⁸ , ואילו שרשם של ישראל הוא למעלה מזה. וזהו גם מ"ש ²⁹ יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה, שהשורש דישראל הוא בבחירת העצמות שלמעלה מתורה ומצוות כו'. ולכן בכחם של ישראל דוקא להמשיך ענין התורה בעולם, והיינו, שענין התורה תלוי ג"כ בישראל, שהרי כל הגילויים למעלה הרי הם ברצון, ולא בהכרח ח"ו, ועל כל ענין של גילוי אמרו רז"ל ³⁰ במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, שתלוי בנשמות ישראל, מצד שרשם בעצמות, ועד שגם ענין האור שהבדילו לעצמו, להיותו גילוי, הרי זה תלוי בנשמות ישראל. וזהו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שגם המשכת התורה (כבודי) בעולם (בראתיו יצרתיו אף עשיתיו) היא ע"י ישראל דוקא (כל הנקרא בשמי).

ד) ועפ"ז

יובן הקשר בין ג' הפירושים בענין כי מראש צורים אראנו. דהנה, אע"פ שבריאת העולם היא בשביל התורה וכו', הרי כדי שתומשך התורה בעולם, שזהו מה שרצה הקב"ה לכונן את עולמו, יש צורך בענין האבות, שאצלם הי' בגלוי בחי' הנשמה שעלי' נאמר כל

7

הנקרא בשמי, למעלה גם מבחי' שמי המיוחד לי. וזהו"ע מראש צורים לפי הפירוש שקאי על האבות. ואח"כ המשיכו האבות ענין זה בירושה לכל ישראל, שזהו כהפירוש שמראש צורים קאי על כל ישראל. וענין זה שייך גם למדות דחכמה דוקא (כפירוש הזהר), כי, ענין החכמה הוא מובדל בערך מכל סדר ההשתלשלות (בערך שאר הספירות) ³¹ , ע"ד הענין דהנקרא בשמי.

ה) וזהו

כי מראש צורים אראנו, כי, תכלית הכוונה בבריאת העולם היא בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, והיינו שלא מספיק ענין התורה, אלא צריכים לישראל שהם ימשיכו את גילוי התורה בעולם. וכח זה בישראל הוא לפי ששרשם בעצמותו ית', שהרי הנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש ³² , חלק הוי' עמו ³³ , והעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו ³⁴ , ולכן דוקא הם יכולים לעשות לו ית' דירה בתחתונים ³⁵ ולגרום תענוג ונח"ר למעלה, ועד לאמיתית התענוג שהו"ע שעשועי המלך בעצמותו ³⁶ , שרק המתענג עצמו יכול לגרום תענוג לעצמו, וכיון שישראל הם חלק הוי', לכן ביכלתם לפעול הענין דשעשועי המלך בעצמותו. וכמו"כ ממשיכים ישראל כבודו ית' למטה, ע"י לימוד התורה, אין כבוד אלא תורה (כנ"ל), שבזה נכלל גם קיום המצוות, שהרי גדול לימוד שמביא לידי מעשה ³⁷ . ועי"ז נעשים באופן דהן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, ומזה באים לענין דוישכון ישראל בטח בדד עין יעקב ³⁸ , בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

______ l ______