שיוך משוער לקטע
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רסט דין הקידוש בבית הכנסת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
א חכמים הראשונים תקנו לקדש על היין בבית הכנסת כדי להוציא את האורחים שאין להם יין השובתים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים שם מיד אחר קידוש זה שהרי קידוש זה להם הוא במקום סעודה שבשעה שהשליח ציבור היה אומר קידוש זה היו האורחים כבר בחדריהם ושומעים משם את הקידוש ויוצאין בו אבל הצבור אינן יוצאים בו אף אם נתכוונו לצאת כיון שאין שומעין אותו במקום סעודה :
א גמרא פסחים קא, א כשמואל. רמב"ם פכ"ט ה"ח. טור ושו"ע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ואפילו אם התחיל לאכול ולשתות מבעוד יום צריך להפסיק (ג) כשיגיע בין השמשות ואע"פ שבשאר כל המצות אפילו של תורה אם התחיל בהיתר דהיינו קודם שהגיע המצוה אין צריך להפסיק ומטעם זה ג"כ אין צריך להפסיק לקריאת שמע ולתפלה כשיגיע זמנן מכל מקום בקידוש היום לא התירו לו לגמור סעודתו ולקדש אח"כ לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבת וקודם לה ולא לאחריה שנאמר וקראת לשבת עונג ודרשו חכמים במקום עונג דהיינו במקום שיתענג שם בסעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש מלפניה.
סח רי"ף פסחים קא, א. ר"ן שם ד"ה אף ידי קידוש בשם רב אחאי גאון. רשב"ם ותוס' פסחים שם ד"ה אף ידי קידוש (בשם המדרש). ט"ז ריש סי' רסט ורעג. וראה גם לקמן סי' רעג ס"א. וראה מ”מ וציונים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
א אין קידוש אלא במקום סעודה שאם קידש בבית זה ואכל בבית אחר בין שהיה דעתו מתחלה לאכול בבית האחר בין שקידש על דעת לאכול בבית זה ואח"כ נמלך לאכול בבית אחר לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל בבית האחר בין בקידוש של לילה ובין בקידוש של יום שנאמר וקראת לשבת עונג ודרשו חכמים במקום עונג סעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש ואין צריך לומר שאם קידש ולא סעד אחריו כלל שלא יצא ידי חובת קידוש :
א שמואל פסחים קא, א. טור ושו”ע ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
במה דברים אמורים כשמתחלה כשקידש לא היה בדעתו לאכול מיד אבל אם היה בדעתו לאכול מיד אלא שאירעו אונס שלא אכל עד לאחר זמן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש כשאוכל במקום הקידוש והוא שלא יצא ממקום זה משקידש עד שיאכל אבל אם יצא בינתיים צריך לחזור ולקדש.
כז מהרי"ל ואגור ורמ"א שם. מ"א סק"ה ממשמעות עובדא דרב הונא פסחים קא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
י אם קידש בתוך ביתו ושמע שכנו הקידוש ממנו כשהוא בתוך בית שלו ושלחנו ערוך לפניו לאכול מיד באותו מקום יוצא בו ידי חובתו שהרי הוא שומע במקום סעודתו ואע"פ שהמקדש הוא במקום אחר אין בכך כלום והוא שיתכוין המקדש להוציאו ידי חובתו ויתכוין הוא לצאת בשמיעה זו ואפילו לכתחלה יכול אדם לקדש בביתו כדי שישמעו שכניו ויצאו ידי חובתן ואפילו אם הוא אינו אוכל עדיין ואינו יוצא בקידוש זה אלא שמקדש בשביל שכניו שאינן יודעים לקדש:
נז מ"א ס"ק יג. מתוס' פסחים קא, א ד"ה דאכלו ושתו . וכפי שנתבאר לעיל סי' רסט ס"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
יב לכתחלה צריך לאכול סעודת הלילה במקום שהנרות דולקות ואף אם אוכלה מבעוד יום אין לו לאכול בחצר אף אם נהנה שם יותר מפני האויר או מפני הזבובים אבל אם הוא מצטער הרבה בבית מפני השרב או מפני הזבובים יכול לקדש ולאכול בחצר אף על פי שאינו רואה הנרות שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער רק שיזהר שיהיו הנרות ארוכים שידלקו עד הלילה כמו שנתבאר בסימן רס"ג עי"ש:
סא רא"ש פ' ערבי פסחים ס"ה בשם י"א. מרדכי שם (לה, א) מהא דאביי פסחים קא, א. שו"ע ס"ז בשם. מהרש"ל בהגהותיו לטור (שכשאינו מצטער צריך). מ"א ס"ק טו. וכדלעיל סי' רסג ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שסו דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בתוכו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואסור לאכול בבית הכנסת , אם לא הלומדים שם, כמו שנתבאר בסי' קנ"א .
36 עי' מ"א רס"י רסט ס"ק ב (דאכלי
ושתי, היינו בבית הסמוך לבית הכנסת ... דבבית הכנסת אסור לאכול, כמ"ש סי'
קנ"א (תוס')). והוא בתוס' פסחים קא, א ד"ה דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא (ואם
תאמר והא אמרינן בפרק בני העיר (מגילה כח, א) בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין שותין
בהן ... ויש לומר דלאו דוקא בבי כנישתא , אלא חדרים שהיו סמוכין לבית הכנסת קרי בי
כנישתא ).
וכן הוא לעיל סי' רסט ס"א (השובתים
בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים שם), ושם נסמן (הערה ד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
סעודה של שבת , וקודם לה ולא לאחריה , שנאמר
231 פסחים קא, א (אמר שמואל
אין קידוש אלא במקום סעודה ).
וכן הוא לקמן סי' רעג ס"א (אין
קידוש אלא במקום סעודה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ו
וקראת לשבת עונג, ודרשו חכמים במקום עונג, דהיינו במקום שיתענג שם בסעודת שבת, שם
233 ישעי' נח, יג. רשב"ם פסחים קא, רע"א
(דכתיב וקראת
לשבת עונג, במקום שאתה קורא לשבת, כלומר קרייה דקידוש , שם תהא עונג, ומדרש הוא).
תוס' שם (משום דכתיב וקראת לשבת עונג, כלומר במקום קריאת קידוש שם תהא עונג). רי"ף
שם כ, א (מאי טעמא דכתיב וקראת לשבת ענג, במקום שקראת, שם תהא עונג). ר"ן שם
ד"ה אף ידי קידוש (וכתב רב אחא ז"ל, דטעמיה מדכתיב וקראת לשבת ענג,
במקום קריאה שם תהא ענג). רא"ש שם פ"י ס"ה (וה"ר יונה פירש ...
דהא דאמרינן דאין קידוש אלא במקום סעודה היינו מדרבנן, ואסמכוה רבנן אקראי וקראת
לשבת עונג). הובא בט"ז ריש סי' רסט (במקום ענג תהא קריאה), ורס"י רעג
(במקום עונג תהא הקריאה של קידוש ).
וכן הוא לקמן סי' רעג ס"א ( שנאמר וקראת לשבת
עונג, ודרשו חכמים במקום עונג סעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש ) . וראה מראי מקומות וציונים.
*
ונתבאר בהערות וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' רב, דהיינו
שעי"ז יש בסעודת שבת, לא רק מצות "ענג שבת", אלא גם מצות
"כבוד שבת" (כדלקמן ס"י "לכבוד שבת שהזכיר בקידוש" ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
קידוש אלא במקום סעודה .
653 פסחים קא, א (דאמר שמואל אין קידוש אלא
במקום סעודה ). טור ושו"ע ס"א (אין קידוש אלא במקום סעודה ).
*
דיני קידוש במקום סעודה , דומים בכמה פרטים לדיני הפסק באכילה
(כדלקמן הערות 661 - 666 ).
אלא שכל האמור לפנינו ס"א-ד, מיירי שקידש במקום אחד ואכל
במקום אחר. משא"כ אם חזר למקומו אינו צריך לחזור ולקדש, כמבואר בשיירי כנסת
הגדולה הגב"י אות ט (דכיון דקידש כאן על דעת לאכול כאן ואכל כאן, בשביל שבין
קידוש לאכילה קם מדוכתיה לאיזו סיבה, יחזור לברך, זו לא שמענו); ורק באופן שיתבאר
לקמן ס"ה (והערה 673 ), צריך לחזור ולקדש.
משא"כ בהפסק באכילה, כדלעיל סי' קעח ס"א (ואפילו
חוזר למקומו לאכול צריך לחזור ולברך, שכיון ששינה מקומו בינתיים הפסיק אכילתו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
סעודה , אין צריך שיגמור שם כל סעודתו , אלא אפילו אם אכל כזית , או אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס
683 טור (כתבו הגאונים הא דאמרינן אין
קידוש אלא במקום סעודה , אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו אכל דבר מועט או
שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש , וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא שאכל
לחם או שתה יין, אבל אכל פירות לא). שו"ע ס"ה (כתבו הגאונים הא דאין
קידוש אלא במקום סעודה , אפילו אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא
ידי קידוש במקום סעודה , וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם או שתה יין, אבל
אכל פירות לא).
ומה שכתבו "אפילו אכל דבר מועט" הוא כדאמרינן פסחים
קא, א (אמר לן טעימו מידי ... דאין קידוש אלא במקום סעודה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מפני הזבובים .
702 פסחים קא, א (דילמא אדאזליתו לאושפיזא
מתעקרא לכו שרגא , ולא מקדש לכו בבית אכילה ), לפירוש שהובא ברא"ש פסחים
פ"י ס"ה (יש רוצים להביא ראיה מכאן שאין מקדשין אלא לאור הנר, ומפרשי
מתעקרא לכון שרגא ולא תוכלו לקדש בלא נר). מרדכי שם לה, א (פירוש כי צריך נר
לקידוש ). שבלי הלקט סי' נט בשם ראבי"ה (מצאתי בשם ר' אליעזר ב"ר יואל
הלוי זצ"ל שאין ... לאכול בחצר ביתו בלילי שבת, אלא במקום שהדליק על שם). הגהות
הר"פ לתשב"ץ סי' ג (כבר פסקו כל גדולי צרפת שאין אוכלים מבעוד יום כל כך,
כדאמרינן ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר. ולפי זה אין לאכול אלא במקום הנר). הובא
בכל בו סי' לא כה, ג. דעה הא' בשו"ע ס"ז (יש אומרים שאין מקדשים אלא
לאור הנר).
וראה גם לעיל סי' רעא סי"ט (קודם קידוש ... בשעת אמירת
ויכולו ... כשמתחילין טוב ליתן עיניו בנרות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) עדר דיני בציעת הפת בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
כזית מחמשת המינים או שישתה עוד רביעית יין כמו שנתבאר
739 פסחים קא, א (אמר לן טעימו מידי , דילמא
אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ), לפירוש התוס' שם ד"ה ובקידושא (ומה שלא
היה מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלא נר ... היינו משום שיוכלו לעשות למחר שלש
סעודות). רא"ש שם פ"י ס"ה (ועל מה שלא היו אוכלים לא היה מקפיד, לפי
שיכולין לקיים שלש סעודות למחר). מ"א סוף סק"ב (ואם יש קצת אונס יכול
לדחות הסעודה עד למחר, ובלבד שיקדש היום ... ומכל מקום צריך לשתות יין אחר הקידוש ).
וכמבואר בב"י סי' רעג ד"ה כתבו הגאונים (שהתוספות
והרא"ש ... דלא נפקי ידי סעודה אלא בפת ... אפשר דמודו לדברי גאונים הללו,
דלענין קידוש במקום סעודה שפיר מיקרי מקום סעודה , במקום ששותה כוס יין שחייב עליו
ברכה). והיינו שהאכילה בלילה מחמשת המינים או רביעית יין אינה נחשבת לסעודה , ולכן
צריך לאכול למחר ג' סעודות. אבל ראה לעיל (הערה 726 בסופה).
וראה גם לעיל סי' רמט ס"ו (ויאכל למחר ביום שלש סעודות,
כמ"ש בסי' רע"ד).
ואף שלענין סעודה שלישית נתבאר לקמן סי' רצא ס"ב ( זמן
סעודה ג' הוא משיגיע זמן מנחה גדולה עד הערב, דהיינו משש שעות ומחצה ואילך. ואם
עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית ).
מכל מקום התירו במקום אונס לדחות את סעודת ליל שבת עד למחר
(וראה לקמן שם הערה 1869 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
להוציא בני ביתם הקטנים שלא היו בבית הכנסת.
2156 כמו לענין קידוש בבית
הכנסת, שנתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (ואעפ"כ יכול הוא לחזור ולקדש בביתו כדי
להוציא את אשתו ובניו ובני ביתו אם אינם יודעים לקדש בעצמן), וכדאמרינן בפסחים קא,
א (למה ליה לקדושי בביתיה , כדי להוציא בניו ובני ביתו ).
אלא שיש כמה חילוקים בין האמור כאן לבין
האמור לעיל שם:
(א) לעיל שם כתב "כדי להוציא את אשתו
ובניו" . ואילו כאן לא נזכרו (אלא בני ביתם, ולא) הנשים, מהטעם שיתבאר לקמן
סי"ט (שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו, שכבר יצא ידי חובתו ...
שלפי סברא הראשונה שהנשים פטורות מהבדלה הרי זה מברך לבטלה).
(ב) לעיל שם כתב "להוציא ... בניו
ובני ביתו" , שהכוונה לכלול גם את הבנים וגם את הבנות (כדלעיל שם הערה 152 ),
ואילו כאן נזכרו רק "בני ביתם" דהיינו בנים דוקא ולא בנות, מטעם
הנ"ל.
(ג) לעיל שם לא נזכרו הקטנים, אלא כתב
סתם "להוציא את אשתו ובניו ובני ביתו , אם אינם יודעים לקדש בעצמן".
ואילו כאן נתפרש יותר החילוק שבין גדולים לקטנים, ש"קטנים" יכול להוציא
בכל אופן (אף אם יכולים לברך בעצמם), ואילו גדולים אינו יכול להוציא אלא אם אינם
יכולים להבדיל בעצמם.
וכן הוא לקמן סי' רחצ ס"ז (אלא אם
כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים ... שהגיעו כבר לחינוך ברכות ... לברך בשביל
גדולים ... שאינם יודעים לברך בעצמן), ונתבאר שם (הערה 2279 ).
וכן נתבאר לעיל סי' רסט ס"ג (כיצד
יעשה שלא תהא ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך, והקטן
ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה). ולא הזכיר התנאי שיהי'
הקטן דוקא כזה שעדיין אינו יודע לברך בעצמו.
וכן נתבאר לעיל סי' קצ ס"ד (להטעים
לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין, כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא
ברכתו לבטלה, מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותה). ולא הזכיר התנאי שיהי' התינוק
דוקא כזה שעדיין אינו יודע לברך בעצמו.
וראה כנישתא דבי רב לסי' ערב ס"ק ב
הערה יב.
(ד) מכל מקום כתב כאן "בני
ביתם", שלכאורה כולל את כל הנמצאים אז בביתו , אף אם אינם בניו שחינוכם מונח
עליו, כדלעיל סי' קסז סכ"ג (לקטנים רשאי לברך כל ברכת הנהנין כדי לחנכן במצות,
ואפילו אין חינוכם מוטל עליו, כגון שאינן מבני ביתו ).
וכן נתבאר לעיל (יטעים מהכוס לקטן שהגיע
לחינוך, והקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו), ולא נתפרש שהכוונה לבנו
דווקא.
וכן הוא לעיל סי' קצ ס"ד (להטעים
לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין, כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא
ברכתו לבטלה, מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותה), ולא נתפרש שהכוונה לבנו
דווקא.
וראה קיצור הלכות, מילואים ע' קיד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסט דין הקידוש בבית הכנסת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
הראשונים תקנו לקדש על היין בבית הכנסת, כדי להוציא את האורחים , שאין להם יין,
125 גמרא פסחים קא, א (למה לי לקדושי בבי
כנישתא , לאפוקי אורחים ידי חובתן , דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא ). רמב"ם
פכ"ט ה"ח (ולמה מקדשין בבית הכנסת, מפני האורחין שאוכלין ושותין שם).
טור ושו"ע (נוהגין לקדש בבית הכנסת ... בשביל אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא ,
להוציאם ידי חובתם).
וכן הוא לקמן סי' תפז ס"ז (שתקנו לקדש בבית הכנסת, בימיהם
שהיו מצוים אורחים לשבות בבית הכנסת ולאכול שם סעודתם).
וכן תקנו לענין הבדלה, כדלקמן סי' רצה ס"ד ( נוהגים
שהש"ץ מבדיל בבית הכנסת על היין, כדי להוציא מי שאין לו יין בביתו להבדיל
עליו).
אלא שההבדלה אינה צריכה להיות במקום
סעודה, ולכן
יכולים כולם לצאת בשמיעת ההבדלה בבית הכנסת. משא"כ קידוש שצריך להיות במקום
סעודה, אין הצבור יוצאים בו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסט דין הקידוש בבית הכנסת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
קודם קידוש .
142 ברכות מהר"ם (ואותם בני אדם
שמקדשין בבית הכנסת, כמו שנוהגין בכל קהלות אשכנז, אין לו למקדש לטעום, דכיון שאין
קידוש אלא במקום סעודה הרי הוא טועם קודם קידוש ). הובא בהגהות מיימוניות פכ"ט
אות מ (והמקדש בבית הכנסת אין לו לטעום, דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה הרי הוא
טועם קודם קידוש ... בהלכות ברכות של מהר"ם). שו"ת רשב"א שם (שאם
ידי קדוש לא יצא, אסור לשתות). רא"ש פסחים פ"י ס"ה (והמקדש כיון
שדעתו לקדש בביתו אין לו לשתות, כי אסור לו לטעום עד שיקדש). טור ושו"ע (ואין
למקדש לטעום מיין הקידוש ... דאין קידוש אלא במקום סעודה ).
ואף שבשעה שהי' הש"ץ מוציא את
האורחים בקידוש (כדלעיל ס"א), הי' הש"ץ טועם מהכוס בעצמו, כדאמרינן
בפסחים קא, א (שמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו ... ור' יוחנן אמר אף ידי יין נמי
יצאו), ותוס' שם ד"ה ור' יוחנן (ומיירי ששתו בבית הכנסת), ונתפרש במ"א
סי' רעג ס"ק ח (וכן משמע בפסחים דף ק"א, שכתבו התוס' בד"ה
ור"י, ששתו בבית הכנסת, ואפילו הכי לא יצאו ידי קידוש ).
התם התירו לו לשתות מהכוס, כדי להוציא
את האורחים ידי קידוש . וכדלקמן סי' רעא סכ"ד-ה (המקדש צריך שיטעום מהכוס כמלא
לוגמיו).
משא"כ עתה שאין לנו אורחים השובתים
בבית הכנסת (כדלעיל ס"ב), ואינו מקדש בבית הכנסת אלא כדי לקיים תקנת חכמים,
שוב לא התירו לו לטעום מהיין כשאינו יוצא בקידוש זה, וכדלקמן סי' רעא ס"ט (אסרו
חכמים לטעום כלום, אפילו מים, משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש).
ויתירה מזו, שאחרי שנתקנה תקנה זו שלא
לטעום קודם הקידוש , אפילו מי שמקדש לאחרים אסור לו לשתות, כלקמן סי' רעג ס"ו
(יכול אדם לקדש לאחרים ... אינם יודעים לקדש בעצמם. וכשעדיין לא קידש לעצמו צריך
ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסט דין הקידוש בבית הכנסת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
יכול הוא לחזור ולקדש בביתו כדי להוציא את אשתו ובניו ובני ביתו , אם אינם יודעים לקדש בעצמן , כמו שיתבאר שם :
153 פסחים קא, א (למה ליה לקדושי בביתיה , כדי להוציא בניו ובני
ביתו ).
ומה שכפלו וכתבו "בניו ובני
ביתו" . כנראה הכוונה לכלול גם את הבנות, וכדלעיל (הערה הקודמת), שיכול לחזור
ולקדש גם בשביל האשה והבנות. משא"כ לקמן סי' רצו סי"ז לענין בהבדלה כתב
רק "להוציא בני ביתם", דהיינו בנים דוקא ולא בנות (ראה לקמן שם
הערה 2155 ).
*
ומיירי כאן בבניו ובני ביתו הגדולים,
שאז אינו יכול לחזור ולקדש בביתו אלא אם כן "אינם יודעים לקדש בעצמם".
משא"כ בקטנים וקטנות, יכול לחזור ולקדש בשבילם בכל אופן (כדלעיל הערה 144 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע י
מקור מפורש
בדף זה
י ואפילו אחר שטעם המברך אם שח אחד מהמסובין קודם שיטעום צריך המשיח לחזור ולברך לעצמו אם שח בדבר שאינו מענין צרכי סעודה כי לא תהא שמיעתו הברכה מהמברך גדולה מהמברך עצמו והיה משיח בין ברכה לאכילה שהיה צריך לחזור ולברך משום שהפסיק בין ברכה לאכילה ואף זה הפסיק בין שמיעה לאכילה שהשומע כמברך.
קלא תוס' פסחים קא, א ד"ה ורבי יוחנן . רא"ש שם פ"י סי' ה. מרדכי שם לה, א. מ"א סקי"ט. ט"ז סק"ח. וראה לקמן סי"ח. וראה העו"ב תשסה ע' 49.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעח איזה דברים קרויים הפסק בסעודה א
מקור מפורש
בדף זה
א היה אוכל בחדר זה (א) ונטל המאכל בידו והלך לחדר אחר לאכול צריך לחזור ולברך שכיון שעמד והלך למקום אחר עמידתו זו היא גמר אכילתו וזו אכילה אחרת היא וטעונה ברכה בתחלה אע"פ שלא הסיח דעתו בינתיים ואפילו חוזר למקומו לאכול צריך לחזור ולברך שכיון ששינה מקומו בינתיים הפסיק אכילתו אבל בחדר אחד מזוית לזוית אינו נקרא שינוי מקום אפילו הוא טרקלין גדול.
ו תוס' פסחים קא, א ד"ה אבל. רמב"ם שם. רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ב. מ"א סק"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת עדר דיני בציעת הפת בשבת ה
מקור מפורש
בדף זה
ה אפילו אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה אע"פ שהם מחמשת המינים אינו יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא וברכת המזון (ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם) לפי שלגבי אכילת המן שממנה למדו ג' סעודות נאמר בה לחם שנאמר ויאמר אליהם משה הוא הלחם אשר נתן וגו':
כט תוס' ברכות מט, ב ד"ה אי בעי אכיל. פסחים קא, א ד"ה טעימו. רא"ש ברכות פ"ז סי' כג. פסחים פ"י ס"ה. טור ושו”ע ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת עדר דיני בציעת הפת בשבת
מקור מפורש
בדף זה
ח אם יש קצת אונס שלא יוכל לסעוד בלילה יכול לדחות הסעודה עד למחר שיאכל ג' סעודות ביום ובלבד שיקדש בלילה ויאכל מיד אחר הקידוש כזית מחמשת המינים או שישתה עוד רביעית יין כמו שנתבאר בסימן רע"ג אבל אם אין שם אונס אין לעשות כן שהרי אפילו מבעוד יום מצוה למנוע מלאכול כדי שיאכל בלילה לתיאבון כמו שנתבאר בסימן רמ"ט:
מג תוס' פסחים קא, א ד"ה ובקידושא. רא"ש שם פ"י ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) עדר דיני בציעת הפת בשבת
מקור מפורש
בדף זה
עד שיאכל לחם שמברכין
727 תוס' פסחים קא, א ד"ה טעימו (אם
מועיל מיני תרגימא להשלים ג' סעודות שבת ... היינו דוקא בסעודה שלישית, אבל לא
בסעודת ערבית ושחרית, שהם עיקר כבוד שבת). יראים סי' צב (בכל מילי לא נפיק ידי
חובתיה בסעודתא דשבתא, כי אם בנהמא). אור זרוע הל' ערב שבת סי' כא (דלא חשיב
סעודות שבת אלא ... הלחם). רא"ש פסחים פ"י ס"ה (אפילו אם יועיל
מיני תרגימא להשלים סעודה שלישית, מסתברא דלענין עיקר סעודת שחרית וערבית אינו
מועיל). טור ושו"ע ס"ד (סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא פת).
ועל זה מביא כאן את ג' הטעמים שנתבארו בראשונים:
(א) שמברכים עליו המוציא וברכת המזון.
(ב) שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחי' האדם.
(ג) שלגבי אכילת המן נאמר לחם.
הלכה זו הובאה גם לעיל סי' קפח ס"י (בשבתות וימים טובים
של שלש רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון ... שהלחם הוא עיקר
הסעודה, שכל סעודה נקרא על שם הלחם).
סי' רמט ס"י (סעודת שבת דהיינו מלחם שמברכים עליו המוציא,
שהוא עיקר סעודת שבת).
סי' רנד ס"ח (בלא פת אי אפשר לקיים מצות ג' סעודות בשבת).
סי' רסג ס"ג (הפת ... שהיא עיקר מצות הסעודה, כמו שיתבאר
בסי' רע"ד).
סי' רעא ס"ח (שהפת הוא עיקר מצות סעודת השבת, שאי אפשר
לקיימן כלל בלא פת כמ"ש בסי' רע"ד).
סי' תקכט ס"ד (ועיקר הסעודה הוא
הלחם אשר הוא אוכל, לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת).
וכן הוא בפסקי דינים צמח צדק שנז, ג (שתי סעודות הראשון
דלילי שבת וסעודת שחרית, פשיטא שאין יוצאין במיני תרגימא).
ולמעשה – ראה הערה הבאה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצא דין שלש סעודות
מקור מפורש
בדף זה
מיני מזונות , שהוא נקרא
1913 תוס' פסחים קא, א ד"ה טעימו (אם
מועיל מיני תרגימא להשלים ג' סעודות שבת ... היינו דוקא בסעודה שלישית). ספר הישר
חלק התשובות סי' ע (סתם שלש סעודות בפת, אבל הבא להשלים במיני תרגימא יצא). רא"ש
פסחים פ"י ס"ה (אם יועיל מיני תרגימא להשלים סעודה שלישית). רא"ש
סוכה פ"ב סוף סי"ג. הגהות מיימוניות פ"ל אות ו (כתבו בתוספות בפרק
בתרא דיומא בשם רבינו שלמה ורבינו יעקב, דאם השלים במיני תרגימא בסעודה שלישית יצא).
אחת הדעות בטור (ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא, פירוש מאכל
העשוי מחמשת מיני דגן), ובשו"ע ס"ה (ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל
העשוי מאחד מחמשת מיני דגן). מ"א סק"י (נראה לי דוקא כשמברכין עליהם בורא
מיני מזונות).
וראה גם לעיל סי' קפח סט"ו (שיש אומרים שסעודה ג' אין צריך
פת). סי' עדר ס"ו (ויש אומרים
שבסעודה שלישית אין צריך לחם כלל).
ואילו בשתי הסעודות הראשונות נתבאר לעיל סי' עדר ס"ה ( אפילו
אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו
יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת, עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא
וברכת המזון).
אבל ראה לעיל שם (הערה 727 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסט דין הקידוש בבית הכנסת
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ו
קודם קידוש .
142 ברכות מהר"ם (ואותם בני אדם
שמקדשין בבית הכנסת, כמו שנוהגין בכל קהלות אשכנז, אין לו למקדש לטעום, דכיון שאין
קידוש אלא במקום סעודה הרי הוא טועם קודם קידוש ). הובא בהגהות מיימוניות פכ"ט
אות מ (והמקדש בבית הכנסת אין לו לטעום, דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה הרי הוא
טועם קודם קידוש ... בהלכות ברכות של מהר"ם). שו"ת רשב"א שם (שאם
ידי קדוש לא יצא, אסור לשתות). רא"ש פסחים פ"י ס"ה (והמקדש כיון
שדעתו לקדש בביתו אין לו לשתות, כי אסור לו לטעום עד שיקדש). טור ושו"ע (ואין
למקדש לטעום מיין הקידוש ... דאין קידוש אלא במקום סעודה ).
ואף שבשעה שהי' הש"ץ מוציא את
האורחים בקידוש (כדלעיל ס"א), הי' הש"ץ טועם מהכוס בעצמו, כדאמרינן
בפסחים קא, א (שמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו ... ור' יוחנן אמר אף ידי יין נמי
יצאו), ותוס' שם ד"ה ור' יוחנן (ומיירי ששתו בבית הכנסת), ונתפרש במ"א
סי' רעג ס"ק ח (וכן משמע בפסחים דף ק"א, שכתבו התוס' בד"ה
ור"י, ששתו בבית הכנסת, ואפילו הכי לא יצאו ידי קידוש ).
התם התירו לו לשתות מהכוס, כדי להוציא
את האורחים ידי קידוש . וכדלקמן סי' רעא סכ"ד-ה (המקדש צריך שיטעום מהכוס כמלא
לוגמיו).
משא"כ עתה שאין לנו אורחים השובתים
בבית הכנסת (כדלעיל ס"ב), ואינו מקדש בבית הכנסת אלא כדי לקיים תקנת חכמים,
שוב לא התירו לו לטעום מהיין כשאינו יוצא בקידוש זה, וכדלקמן סי' רעא ס"ט (אסרו
חכמים לטעום כלום, אפילו מים, משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש).
ויתירה מזו, שאחרי שנתקנה תקנה זו שלא
לטעום קודם הקידוש , אפילו מי שמקדש לאחרים אסור לו לשתות, כלקמן סי' רעג ס"ו
(יכול אדם לקדש לאחרים ... אינם יודעים לקדש בעצמם. וכשעדיין לא קידש לעצמו צריך
ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר