שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך ל וישב שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואף שמקומה וזמנה של שלוה כזו (יושבין ונהנין מזיו השכינה, ללא כל עבודה) הוא דוקא בעוה"ב — משא"כ בעוה"ז הרי "היום לעשותם" כתיב , והיינו שכל רגע צ"ל (לא "שלוה" אלא) עבודה
22 עירובין כב, א. וש"נ. רש"י ס"פ ואתחנן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו לך לך שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ארך אפים" והכוונה היא, כדברי רש"י, "לצדיקים ולרשעים" ?
15 שלח שם (מסנהדרין קיא, סע"א. וראה גם עירובין כב, א. ב"ק נ, רע"ב). ובפרש"י תשא שם: שמא יעשה תשובה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ומ"ש רש"י בס"פ ואתחנן "ולמחר לעוה"ב ליטול שכרם" (וראה לבוש האורה וצדה לדרך ר"פ עקב), ראה בארוכה לקו"ש חכ"ט (ע' 44 ואילך), שמדייק רש"י "ליטול שכרם" (כבע"ז ג, א) ולא "לקבל שכרם" (כהל' בעירובין כב, א) ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט ואתחנן שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
הבנה זו בדברי רש"י, תואמת את דברי הגמרא – מקורו של פירוש רש"י זה – שם מובא המאמר "היום לעשותם ...
5 עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
מדוע, אפוא, אנו מוצאים, שהקדוש־ברוך־הוא אינו משלם את שכר המצוות מיד, אלא רק "למחר (לעולם הבא)", כדברי חז"ל "היום לעשותם , למחר לקבל (ליטול) שכרם" , שהקדוש־ברוך־הוא "מאחר" שכרם , אפילו של צדיקים גמורים, עד "למחר" ?!
8 עירובין כב, א. ע"ז (ג, א. ד, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו גם דיוק הלשון מחר חודש, ע"ד מארז"ל היום לעשותם למחר לקבל שכרם .
316 עירובין כב, א. ע"ז ג, א. פרש"י ס"פ ואתחנן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכאמור, אין לדחות זאת למחר , אלא להתחיל בזה תיכף ומיד, "היום לעשותם" .
177 ס"פ ואתחנן. וראה עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וענין זה נעשה נתינת כח על כללות העבודה דקיום המצוות, שזהו אומרו היום , שמורה על כללות העבודה דהיום לעשותם .
76 ואתחנן ז, יא. וראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
הרי "היום לעשותם" – עתה הוא זמן העבודה, העסק בתורה ומצוות; "ולמחר לקבל שכרם" – השכר, הגילויים, שייכים ל"מחר", לעתיד לבוא.
70 עירובין כב, א. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואז נעשה בשלימות כללות הענין ד"לעשותו" – "היום לעשותם" , ומזה באים "לקבל שכרם" , בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
125 עירובין כב, א. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועד"ז גם במדת הגבורה, שאם מדת הגבורה לא היתה כלולה ממדת החסד, אזי הי' הצמצום והדין עד קצה האחרון, ועד ששמים לא זכו בעיניו, וגם במלאכיו ישים תהלה, וכיון שבאופן כזה אין העולם יכול לעמוד, הרי בהכרח שתהי' התכללות מדת החסד במדת הגבורה, ואז פועלת מדת החסד שלא תהי' השפעת הגבורה עד קצה האחרון, היינו, שלא יהי' הדיוק והדקדוק בדין בתכלית, ומצד זה יוכל להיות שיצא זכאי בדין, והיינו, שאף שזהו ענין של דין, מ"מ יצא זכאי.ועד שמצד התכללות החסד בגבורה יכול להיות שענין הגבורה יתלבש בלבוש הפכי ביותר, כמו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו , שענין זה הוא מצד הגבורה, אלא שמתלבש בלבוש חיצוני של חסד.
70 ואתחנן ז, י. וראה עירובין כב, א. פרש"י עה"פ. ביאורי הזהר פ' חוקת לאדמו"ר האמצעי (צו, ב) ולאדמו"ר הצ"צ (ח"א ע' תפז).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וע"ד מאמר רז"ל "היום לעשותם ולמחר לקבל (או ליטול ) שכרם" – "למחר" דייקא (ולא יום אחד לעשותם ויום נוסף לקבל שכרם , וכיו"ב), היינו, שזהו יום שנקרא בשם "מחר" ("אַ מאָרגן'דיקער טאָג"), שכל מציאותו שייכת רק כשישנו היום שלפניו – "היום לעשותם" , שזוהי כללות העבודה במשך ימי חיי האדם בהיותו נשמה בגוף, ולולי זאת לא שייכת המציאות ד"מחר".
710 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אע"פ שנתבאר לעיל (סכ"ג) גודל העילוי שלאחרי צאת הנשמה מן הגוף, שאז אין הגבלות הגוף על הנשמה – הרי כללות התקופה שלאחרי צאת הנשמה מן הגוף נקראת בשם "ערב" ו"לילה" לגבי הזמן שהנשמה נמצאת בגוף שנקרא בשם "יום" , כמ"ש "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב", דקאי על כללות עבודת האדם ("אתם קרויין אדם" ) וכללות עבודת בנ"י במשך כללות הזמן שנקרא "יום" – "היום לעשותם" , שצריך לנצל ולחטוף את הזמן שהנשמה מלובשת בגוף, "עדי ערב", שלאחריו בא זמן ה"לילה", לאחרי "היום לעשותם" – "למחר לקבל שכרם" .
893 עירובין כב, א. וש"נ. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
א) גרעין חי – שבא מהקב"ה, "אלקים חיים" , מקור החיים, שלכן, כאשר "אתם הדבקים בה' אלקיכם" – ע"י התורה, "תורת חיים", ומצוותי' עליהם נאמר "וחי בהם" – אזי "חיים כולכם היום" ("היום" דייקא, "היום לעשותם" , בעוה"ז הגשמי, ואפילו בזמן הגלות).
974 שם ז, יא. וראה עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכדאיתא בגמרא במסכת ב"ק , א"ר חנא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני , מאי דכתיב 3 ארך אפים , ולא כתיב ארך אף , ארך אפים לצדיקים ולרשעים .
92 וראה גם עירובין כב, א. סנהדרין קיא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
"מחר" – היינו "למחר לקבל שכרם" , שאז בודאי יקויים היעוד " כולם ידעו אותי" , אבל חסידים אינם ממתינים ל"מחר", אלא עושים זאת כבר עכשיו – " היום לעשותם" .
637 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
היום , שהציווי והנתינת כח על קיום המצוות הוא מבחי' אנכי , אנכי מי שאנכי , והציווי הוא על קיום המצוות היום דוקא, כמארז"ל היום לעשותם , בעולם המעשה, שבו מאיר אור הסובב (כמבואר בד"ה יביאו לבוש מלכות ), ולכן יכולים לפעול בו ההמשכה שע"י קיום המצוות.
3132 עירובין כב, א. ע"ז ג, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ר' זירא ור' אדא בר אהבה מדברים אודות השכר על ענין הקרבנות, אלא שר' זירא, שמביא הפסוק "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל", מדבר אודות כללות ענין השכר שעליו אמרו רז"ל "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם" , היינו, שתשלום השכר הוא "למחר" , בתקופה שלאח"ז, לאחרי הזמן ד"בשכבך" , שאז "יאכל", "מתן שכרו" ; ואילו ר' אדא בר אהבה מדבר אודות השכר דאכילת הקרבנות ("רבו אוכלי', כהנים") שבא מיד לאחרי הקרבת הקרבן .
538 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ז שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואף שנאמר "היום לעשותם" , ופירשו בגמרא "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם" , וא"כ,
1153 עירובין כב, א. וש"נ. הובא בפרש"י עה"פ (נת' בתו"מ חמ"ד ס"ע 185 ואילך). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ומ"ש אשר אנכי מצוך היום , כי , מה שאנכי מצוך , לשון צוותא והתקשרות, היינו בהיום לעשותם , בעוה"ז דוקא כו'.
1482 ואתחנן ז, יא ובפרש"י. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה, נוסף על פשטות הענין ד"היום לעשותם" , בחיי העוה"ז, ו"למחר לקבל שכרם" , בעולם הבא (כדברי הגמרא במסכת עירובין וע"ז , וכפי שמביא רש"י בפירושו על התורה59 אפילו ל"בן חמש למקרא" ), ועד ל"יום השלישי" דקאי על תחה"מ, שזוהי תכלית השלימות שלמעלה גם מהענין ד"למחר לקבל שכרם" – הרי כיון שכל זה תלוי במעשינו ועבודתינו במשך שיתא אלפי שנין דהוי עלמא , ישנם כל ג' ענינים אלו גם עתה.
2277 עירובין כב, א. ע"ז ג, א. ד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
"והי' עקב תשמעון", דקאי על שכר המצוות – "למחר לקבל שכרם" , כפירוש המדרש :
714 עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
"אשר אנכי מצוך היום לעשותם" , ודרשו רז"ל "היום לעשותם ולמחר (לעולם הבא) לקבל שכרם" .
1031 עירובין כב, א. וש"נ. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו ה'תשמ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ויש לקשר זה עם מ"ש בדרושי הצ"צ דמחר (חודש) קאי אלע"ל, ע"ד מארז"ל למחר לקבל שכרם , כי לע"ל יהי' גילוי אור חדש שלא האיר גם קודם הצמצום.
44 עירובין כב, א. ע"ז ג, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דהעבודה בבחינת אהבה בתענוגים (אמיתית בחינת פנימיות) ענינה קבלת שכר מעין עוה"ב, ועכשיו העבודה היא היום לעשותם בלבד.
86 ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובפרט ע"פ הידוע שכל הגילויים דלע"ל תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ואמרז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם .
6 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב ה'תשל"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו אשר אנכי מצוך היום , היום דוקא, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם , דשכר המצוות שבעוה"ב (למחר ) הוא רק זיו, וע"י קיום המצוות בעוה"ז, היום לעשותם , ממשיכים העצמות.
10 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ויובן זה בהקדים מ"ש (בתחלת הכתוב) ועתה ישראל, ועתה דוקא, ומבאר הצ"צ שועתה קאי על ימי שנותינו בעולם הזה, וע"ד מ"ש בסיום פרשה הקודמת אשר אנכי מצוך היום לעשותם , וארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם .
38 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו שמע ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והענין דהנה כתיב אנכי הוי' אלקי"ך וגו' פי' הוי"ה הוא כולל כל סדרי ההשתלשלות מריש כל דרגין היינו מבחי' מל' דא"ס שרש הקו והחוט שלאחר הצמצום של אור אין סוף ב"ה ועולמות העקודים נקודים וברודי' ואבי"ע כו' משא"כ אנכ"י מי שאנכי הוא בחי' עצמות אור אין סוף ב"ה שלמעלה מכל ההשתלשלות שלמעלה מש' הוי' שהוא לפני הצמצום כו' דקמי כחשיכה כאורה שוי' באין ערוך אליו כנ"ל וזהו אשר אנכ"י מצוך היו"ם דוקא וכמארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם , היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן כו' והיינו כי בעה"ב אין מתגלה רק בחי' ממכ"ע זיו השכינה ב"ה וכמארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף אף הקב"ה ממלא כל העולם והיינו כמו הנשמה הממלא את הגוף שמתחלקי' כחותי' לפי מזג תכונת הכלי' אברי הגוף שבראש שורה השכל והחושי' המעולי' ראי' שמיעה ריח ודיבור כו' וברגלים כח ההילוך ובידים המישוש והמעשה כו' שאף מצד הנפש הי' יכולה להאיר בכלי הרגליים הארת השכל רק המניעה הוא מצד הכלי' כנודע שכל כלי מקבל כח ואור הנפש הראוי לפי מזגו כו' ולזאת לאחר התחלקותה באברי הגוף אזי בלתי אפשרי להיות נעשה מהרגל ראש כדומה שהרגל יהי' לו שכל כדומה כי אין לך דבר שאין לו מקום כנ"ל וזהו למעלה בעה"ב שמתגלה בחי' ממכ"ע בחי' התלבשות מדת מלכותו ית' בתוך כ"ע ממש בכלי' מכלים שונים לפי מזגם ותכונתם בהתחלקות פרטיית, ולזאת אין לך דבר שאין לו מקום שא"א להתהפך שם ממהות למהות שבאשר הוא שם יהי' ולא יצא ממקומו בשום אופן ולזאת ארז"ל רשעים אפי' ע"פ של גהינם אינן חוזרים דלכאורה פלא מאחר שהם מכירי' שם האמת מפני מה אינם חוזרים, אך האמת שאינן יכולי' לחזור שם בתשובה
41 היום לעשותם . . ולמחר לקבל שכרן : ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א. לקו"ש חכ"ט ע' 43.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
לשעבר משמע ובנהר יעברו ברגל כו' להבא משמע הענין הוא משום דהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם דהאמונה דעכשיו היא רק לעשות לשם הוי' למעלה בהעלם הרצון להיות נמשד ביו"ד ה"א כו' ע"י צמצום והתפשטות שלמטה בסור מרע ועשה טוב כנ"ל כי באתעדל"ת אתעדל"ע כמאמר רוח אייתי רוח כו' והוא ע"י ביטול וצמצום הרצון למטה להיות מבטל א"ע ורצונו מפני רצון ה' כך למעלה מבטל א"ע ומצמצם א"ע כי להיות בחי' רצון למעלה א"א כ"א ע"י צמצום כנ"ל ואח"כ התפשטות הרצון בבחי' ה"א כו' אבל למחר לקבל שכרם שיהי' גילוי שם הוי' שברצון העליון למטה כי עכשיו אינו אלא למעלה בבחי' העלם המקיף כו' ולע"ל יתגלה למטה וזהו שם נשמחה בו ומשום שלעתיד לא יהי' בחי' הסתר כלל מצד הגוף וכמ"ש בלע המות לנצח ואת רוח הטומאה אעביר כו' וד"ל.
61 דהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם : ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ביאור הדברים ע"פ וקבל היהודים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה מבואר שם דהיום לעשותם להכניס האורות בכלים ולמחר לקבל שכרם ושכר מצוה הוא המצוה עצמה דהיינו התיישבות האור בכלי כי הטעם מה שהכלי יסבול האור הוא מפני שהכלי שרשו מבחי' המקיפים דבינה כנ"ל וזהו שהכלי יסובב האור שבתוכו וכמ"ש נקבה תסובב גבר כו' וזה אינו כ"א ע"י בחי' מס"נ בתחלה שהוא בחי' ביטול במציאות לגמרי מכל וכל אזי ישכון בו אור א"ס כי אין אור א"ס שורה גם במה שהוא קצת יש ודבר וזהו שבפורים הי' בהם התיישבות האורות בכלים מצד שהי' להם מס"נ בתחלה והיינו מ"ש ימי משתה ושמחה מפני שהי' האורות מתיישבים בכלים שלהם להיות נק' ימי משתה ושמחה משא"כ כשאין הכלי סובל האור כמו שנא' בבכי יבאו כו' וכמ"ש שם וזהו וקבל היהודים ע"י בחי' הודאה שהוא בחי' ביטול (וגם באברהם לא הי' אור אהבה אלא ע"י בחי' ביטול ולכך נק' אברהם אבר מ"ה כידוע וד"ל).
74 דהיום לעשותם . . ולמחר לקבל שכרם : ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ועתה יגדל נא כח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
הנה אמרו ז"ל ע"פ היום לעשותם לא המדרש עיקר אלא המעשה וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ובזוהר איתא דמצות אינון לבושין לנפש וכשחסר לו אפי' מצוה אחת חסרא לבושא חד כו' וע"כ לפ"ז צריך האדם לבא בגלגולי' רבים עד שיקיים כל התרי"ג מצות וכמו גם אם אינו כהן או לוי צריך שיתגלגל ויתלבש אור נשמתו בגוף עוד להיות כהן ולברך ברכת כהנים או לאכול תרומות וכיוצא כי כמה מצות יש שתלוית בכהנים ולוים וכיוצא בזה יש כמה מצות שא"א שיתקיימו בלתי שימצא בכמה גופים ע"י כמה גלגולים רבים וכו'.
3 היום לעשותם . . תלמוד שמביא לידי מעשה : ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו וידעת היום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בחי' גילוי זיו בלבד כמ"ש בי"ה צור עולמי' ביו"ד נברא העוה"ב כו' והיו"ד הוא רק בחי' אות א' משמו ית' משא"כ בחי' עצמו' אלקו' דאנכי כו' שאינו אלא במעשה המצות דוקא כנ"ל וע"כ יפה שעה א' במע"ט בעוה"ז גם מכל חיי העוה"ב וד"ל וזהו אשר אנכי מצוך היום דוקא היום כי היום לעשותם ולמחר כו' וידוע דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום כו' ואח"כ אמר ושננתם לבניך ודברת בם כו' פי' שבא לפרש באיזה דבר הוא שמתגלה בחי' אנכי שאמר קודם ואומר שע"י הדיבור בד"ת דוקא הוא בא בגילוי והטעם הוא כי הנה האהבה בלתי יראה אתערותא דלעילא ג"כ כמים הפנים באהבה כזאת והוא מ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני פי' תחבקיני הוא ענין הארת המקיף בלבד שחופף מלמעלה עד"מ החיבוק שמחבק ביד שאין האהבה הזאת מגעת בתוך האדם בפנימיותו ותוך תוכו וע"כ מיד אחר התפלה חולפת ועוברת.
48 היום לעשותם ולמחר כו' : ואתחנן ז, יא. וראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דהנה אנכי הוא בחי' כתר עליון שנק' אנכי כלומר מי שאנכי וידוע דשרש המצות מבחי' הכתר הם באי' ונמשכי' כי תרי"ג ארחי' דגלגלתא דא"א משם שרש המצות כידוע וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום דוקא היום ולא לע"ל משום דהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והנה השכר הוא מה שנהנין מזיו השכינה בעוה"ב וזה הזיו אינו אלא בחי' הארה בעלמא בלבד שמאיר ובא מבחי' הכתר ונק' זיווא עילא' דע"י והוא טלא דנטיף מעתיקא להחיו' בו המתים כמ"ש כי טל אורו' טלך כו' כידוע אבל המצות עצמם שנעשי' בפועל היום הרי הם באים ונמשכי' מבחי' עצמו' הכתר והוא בחי' גילוי אנכי ממש וזהו אשר אנכי מצוך היום דוקא ולא לע"ל להיו' כי היום במעשה מתגלה בחי' אנכי ממש ולמחר בקבלת שכר לא יגלה רק בחי' הזיו בלבד דמאחר שמושג בנבראי' בהכרח שהוא בא רק מבחי' זיו בלבד והיינו שאמרו דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כו' וגם זהו מ"ש בשמחה וטוב לבב מרוב כל כנ"ל ואמנם הנה שמחה זו של מצוה להיותה מבחי' אור הכתר ע"כ בכחה להיו' בבחי' השלום בין ב' הפכי' <שכא>
46 דהיום לעשותם : ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו כי תשמע בקול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ולכאורה יש להבין מהיכן קיבלו המלאכי' שפע ואור לעצמותם אחר שאו' איה מקום כבודו כו' אך הנה ידוע דהמלאכי' מקבלי' שרש שפעם מבחי' זיו והארה בעלמא של שם הוי' כו' וכמ"ש יהללו את שם הוי' בחי' שם בעלמא כו' אבל לעצמו' אור המאציל אין להם שום השגה ותפיס' כלל וע"כ או' איה כו' שאינו מושג ואח"כ חוזרי' ואו' מלא כה"כ שאותו האור שאינו מושג להם נגלה ונראה למטה והוא בכלים של מעשה המצות שהם בחי' כלים לאור זה דוקא וכנ"ל וזהו שארז"ל דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב משום דהעוה"ב שאינו אלא בחי' זיו והארה בעלמא לא נמשך רק מבחי' חיצוניו' דמעשה המצו' כמאמר היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם אבל במעשה המצות מצד עצמם שהם בחי' כלים לקבל האור וכמ"ש כי נר מצו' כו' ע"ז נא' עין לא ראתה כו' שהוא גבוה מהעוה"ב הרבה מטעם הנ"ל וד"ל.
75 היום לעשותם ומחר לקבל שכר : ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: תורה צוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אשר אנכי מצוך היום וארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם , היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן כו', והיינו כי לע"ל ובעוה"ב א"א להיות התשובה לאתהפכא מרע לטוב הרחוקים שם בתכלית הריחוק ובאשר הוא שם שם הוא כו', כמארז"ל באחר מוטב דלידייני' כו', אכן בעוה"ז.
30 היום לעשותם . . ולמחר לקבל שכרן : ואתחנן ז, יא. וראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט והתהלכתי בתוככם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו ג"כ משארז"ל על מ"ש אנכי מצוך היום היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם כו' וכמשארז"ל דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כו'.
35 אנכי מצוך היום היום לעשותן : דברים ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואמנם בעוה"ז א' היום לעשותם בלבד שהאור בבחי' ההעלם ולמחר לקבל שכרם בבחי' הגילוי מפני שעכשיו בעוה"ז לא נתברר עדיין בשלימות עד זמן העוה"ב כו', וע"כ כל עיקר העוה"ב תלוי במצות דווקא ולזה אמרו ז"ל דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כולם צדיקים כו' שאפי' פושעי ישראל מלאי' מצות כו' וד"ל, אך הנה שרש בחי' שמחה של מצוה הוא בחי' גילוי אור המקיף ממש כמו שהוא ולא ע"י אמצעות בחי' אותיות ע"כ השמחה באה בלתי מוגבלת בהשגה כלל כמו בשמחת בית השואבה שהי' החסידים ממשיכים רוה"ק ממש כמו הלל הזקן כשהי' שמח הי' אומר אם אני כאן כו' ורשב"ג הי' זורק ח' אבוקות כו' ועיקר גילוי השמחה מכל המצות שעשו כל השנה הוא בשמחת תורה שמקיפי' בס"ת ז' הקפות כו' והענין הוא כי כל השנה הגם דעשו מצות אבל מפני
97 היום לעשותם . . ולמחר לקבל שכרם : עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב האזינו השמים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובזה יובן ג"כ כח נה"ב החיוני' שבאדם שנלקחה מבחי' פני שור שבאופנים כנ"ל שיש לה ג"כ בחי' רעש גדול, כי הנה נודע תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז להתלבש בגוף ונה"ב הוא בשביל קיום המצות מעשיות בפו"מ המתקיימות ע"י נה"ב דוקא, כי היום לעשותם כתיב , והוא כדי להמשיך אוא"ס ב"ה על נפשו וגופו דווקא.
48 כי היום לעשותם כתיב : עקב ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אך הנה עיקר ענין קבלת התו' אז הי' רק בבחי' המשכת אא"ס בחכ"ע וחכ"ת בשביל בחי' המעשה דוקא והוא תו' הנגלי' לנו בענין קיום המצות מעשיות בפ"מ היום לעשותם דוקא ות"ת כנגד כולם הכל בבחי' הנגלה הבא למטה בעוה"ז בחי' עלמא דאתגלייא בהתלבשות בדברים גשמיי' דוקא כי אורייתא סתים וגליא כו' כידוע וחלק הנגלה הוא ענין החכ' שבה שבאה בהתלבשות חיצוני' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בגשמיות כידוע אבל חלק הנסתר שבה הוא הנקרא פנימי' התו' כו' שעל זה א' ולמחר לקבל שכרם למחר דוקא בעוה"ב שיומשך לכנ"י בחי' פנימיות התו' שזהו ענין התגלות טעמי מצות וסודות שעכשיו הם כמוסים ונעלמים למעלה מעלה גם באצי' כי גם למשה א' ופני לא יראו בחי' פנימית התורה כמו שהוא כמוס עמדי בעצמיו' אא"ס שלמעלה מהחכ' והוא בחי' תענוג הנעלם שבעצמותו שהוא בבחי' ההעלם גנוז בתורה בלתי נגלה בבחי' החכ' גם לא בבחי' ח"ס והוא הנק' עדן סתימאה שנאמר בו עין לא ראתה אלקים זולתך כו' וכדפירש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תו' כו' שלא יתגלו לישראל רק לעתיד בימוהמ"ש דוקא דכתיב בו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו' שזהו בחי' גילוי עצמי' אא"ס שמאיר במלכא משיחא שעל ידו יומשך בחי' טעמי תו' לישראל וזהו ישכיל עבדי להשכיל לישראל מבחי' טוב טעם ותענוג הנעלם שבמצות שלא נתגלו עד כאן גם למשה והאבות וכה"ג וזהו ירום כו' למעלה מן האבות עד וגבה מאד היפך אותיות דאדם שהוא למעלה מבחי' אדם שנק' אדם קדמאה בחי' אור החכ' כי אדם בגי' מ"ה וכתיב מה שמו כו' והוא למעלה מבחי' משה שע"י משה ניתנה תו' הנגלית לנו וע"י משיח יומשך ויושפע לישראל בחי' פנימי' התו' שארוכה מארץ מדה בעליות רבות במדריגות הפנימיות שבעולם הא"ס עד אין קץ ושיעור להיותה למעלה מן החכ' כו' וזהו שכתוב עין לא ראתה רק אלקים זולתך בבחי' הא"ס ממש, וגם פירוש הפשוט מורה כך שהרי בימוהמ"ש ותחה"מ יקומו הכל ויהי' לאלפי אלפים רבבות כו' ואיך ילמוד עם
52 היום לעשותם : ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: להבין ענין קי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה ענין מ"ת הוא בחי' היום לעשותם בעוה"ז בקיום המצות במעשה ומצות ת"ת כנגד כולם ולמחר לקבל שכרם היינו לע"ל, וענין קיבול השכר ההוא הוא ענין השפעת פנימית התורה לישראל שהוא ענין התגלות טעמי המצות שכעת הם כמוסים ונעלמים מעין כל חי ולע"ל יתגלו לישראל וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו וגו' כנודע וזהו ענין משיח שנאמר בו הנה ישכיל עבדי מאברהם ונשא מיצחק כו' וגבה מאד אותיו' אדם, שיהי' למעלה מבחי' אדה"ר ומבחי' מרע"ה והוא ילמד דעת לכל העם בהשגת פנימי' התורה, כי אם לפי פשוטו שילמד תורה הנגלית לנו ולבנינו אינו מובן איך יוכל הא' לשאת אלפי' רבבות בנ"א שיקומו בתח"ה, ועוד והלא אז יקומו בתח"ה כל הגדולי' אשר היו בארץ כמשה שכבר יודעי' כל התורה כו', אלא הענין כי אז יהי' הלימוד בפנימי' התורה שארוכה מארץ מדה ויש בה עליות רבות לאין קץ ותכלית, והנה בכדי שיוכלו לעלות ולהגיע למדרגת קבלת פנימית התורה הנ"ל יצטרכו ג"כ לעבור דרך הנהר פרת הנ"ל כמו שלצורך קבלת התורה בסיני הוצרכו לעבור דרך ים סוף כו'.
20 היום לעשותם . . ולמחר לקבל שכרם : ואתחנן ז, א. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין והתהלכתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה בחי' תורה ומצות יש בהם ב' בחי' העלאה והמשכה, כי במצות יש ב' בחי' קדשים וקרבנות תרומות ומעשרות הם בחי' העלאות בחי' ריח ניחוח כו', ושארי מצות כמו תפילין וציצית וסוכה ולולב עם ד' מינים הם הכל בחי' המשכה מלמעלה למטה, והכל הוא בבחי' חיצוניות שנשפל המצות בדברים גשמים ובחיצוניות, והיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם , דהיינו שבזמן הזה הוא בחי' עלי' וירידה הכל בחי' לעשותם בתומ"צ ולעתיד לקבל שכרם שיהי' העלי' וירידה בחי' שכר בחיצוניות ממש עין בעין כו', ובתורה עצמה יש בה ג"כ ב' בחי' הנ"ל בחי' ירידה ועלי' כי ענין התורה במחשבה הוא בחי' עלי' שמעלה מחשבתו הגשמי לחכמה עילאה שבתורה ובמה שלומד בתורה הוא בחי' ירידה והמשכה כל הקורא בתורה הקב"ה כו' וענין קריאה הוא בחי' המשכה כו' וכמארז"ל שת"ת כנגד כולם היינו כנגד כל המצות שיש בהם העלאות והמשכות ובתורה עצמה יש בה ב' הבחי' הנ"ל העלאות והמשכות כנ"ל.
40 והיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם : ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וז"ש בזה"ק דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי , דהיינו שגם בזה העולם המעשה היום לעשותם אשתכח יתיר, כי המעשה (גדול) [גדל] והולך גידולי גידולין מן אור זרוע לצדיק בשדה אשר ברכו ה' המאיר לארץ וחוצות , וגם אנחנו אלה פה היום כולנו חיים בדרכיו דרך הקדש יקרא לה , ולא יחצו העם וכו', כאשר יפרש שיחתי ויגיד עלי רעי אשר כנפשי , חמדת לבבי כרע כאח לי , מוכ"ז שיחי', אליו תשמעון וישמע אליכם אלקים .
1144 היום לעשותם : דברים ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וכן מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית , או אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי , שלחי זה נדון כמחיצה ג', ע"ד
44 עירובין שם (מבוי שאינו
ראוי לשיתוף (מפולש, רש"י), הכשירו בלחי , הזורק לתוכו חייב ... לחי משום
מחיצה (וקסבר שלשה מחיצות דאורייתא, רש"י)). רא"ש סוכה פ"א סי' ט (מבוי
שאינו ראוי לשיתוף, פירוש שהוא מפולש, הכשירו בלחי , הזורק לתוכו חייב ... לחי משום
מחיצה). מהרש"א שם ה, ב ד"ה בא"ד שלא יועיל (מבוי מפולש לא הוי רשות
היחיד ... לחי משום מחיצה, ועושה אותו רשות היחיד מדאורייתא לחייב חטאת בזורק מרשות
הרבים ). מ"א שם (משמע בדברי הפוסקים, דכשיש שני מחיצות ולחי , הוי רשות היחיד
דאורייתא, כדאיתא בעירובין דף י"ב דלחי משום מחיצה. וכ"כ הרא"ש פ"ק
דסוכה).
ואף שנתבאר לקמן סי"א (דין רשות
הרבים , אם הוא רחב ט"ז אמה, שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד (אם
מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער)), ושם נסמן (הערה 80 ). והיינו שגם מן התורה לא סגי בב' מחיצות ולחי , אלא
באמה מכאן ואמה מכאן .
היינו דוקא במקום שהיא רשות הרבים
גמורה, שבזה לא סגי בלחי . משא"כ כאן לא מיירי במבוי מפולש שהוא רשות הרבים
גמורה, אלא במבוי המפולש שהוא עצמו אינו רשות הרבים , כדלקמן רס"י שסד (מבוי
המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים , והוא עצמו אינו רשות הרבים , כגון שאין רבים בוקעים
בו, או שאין ברחבו ט"ז אמה). שדוקא בזה נידון לחי כמחיצה, לעשותו רשות יחיד
מן התורה.
ונתבארו הדברים בשו"ת אבני נזר חו"מ
סי' קז (אף דמן התורה לחי משום מחיצה, והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב. מכל
מקום היכי דרבים בוקעים, היינו במקום שהוא רשות הרבים , לא הוי רשות היחיד אפילו מן
התורה).
וכן הוא בשו"ת
דברי נחמי' סי' כג (נראה לי דהא דאמרינן דלחי ... הוי כמחיצה, היינו היכא דבלאו
הכי יצא מתורת רשות הרבים , כגון שהחלל שבין ב' מחיצות אינם רחבים י"ו אמה, או
בקעה כו', אז מהני הלחי ); אלא שהוא כתב כן אף לענין צורת הפתח (ומסתפק בהאמור לקמן
סי' שסד ס"ד).
ונתפרש יותר בשו"ת
אגרות משה ח"א סי' קעט (ומשמע בפשיטות דמה שאין מועיל לחי ברשות הרבים הוא גם
מדאורייתא, אף למאן דאמר לחי משום מחיצה. דהרמב"ם לא נקט דהכשירו בלחי הזורק
לתוכו חייב אלא בהלכה ט, במבוי שהוא כרמלית, ולא בהלכה י, כשכתב שלחי אינו מועיל
בהכשר רשות הרבים , לא כתב שמכל מקום הזורק לתוכו חייב, משמע דאף מדאורייתא אין
מועיל לחי לרשות הרבים . ואף רש"י שבהא דאמר רבי יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף
הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב, פירש שהוא מפולש, וכן פירש הרא"ש בסוכה, ולא
כתבו שהוא הדין רשות הרבים , אלמא דברשות הרבים לא יועיל לחי אף לחייב להזורק לתוכו).
ואף שגם לענין רשות הרבים תניא עירובין
כב, א (יתר על כן אמר רבי יהודה , מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים , עושה
לו לחי מכאן ולחי מכאן , או קורה מכאן וקורה מכאן , ונושא ונותן באמצע ).
לא קיי"ל כרבי יהודה , אלא כרבנן שם
(אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך ).
ואף שהי' מקום לפרש, שגם רבנן מודים שמן
התורה סגי בלחי מכאן ולחי מכאן , כמבואר בתוס' שם ד"ה דרבנן (הוה מצי לשנויי
דרבנן לא פליגי אדרבי יהודה אלא מדרבנן, אבל מדאורייתא מודו ליה).
מכל מקום אין זו מסקנת הגמרא, אלא (דרבנן
אדרבנן [נמי] לא קשיא, הכא איכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שֵם ד' מחיצות). והיינו
שגם מן התורה לא סגי בב' מחיצות ולחי מכאן ולחי מכאן , אלא דוקא באמה מכאן ואמה
מכאן , כמו בפסי ביראות ד"איכא שֵם ארבע מחיצות".
ויתירה מזו נתבאר כאן בסמוך (אם הוא
פתוח לרשות הרבים , הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות היחיד מן התורה, מפני שלפעמים
נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים ). והיינו שבפתוח לרשות הרבים , אף
מחיצה ממש ברוח השלישי אינה מועלת לעשותה רשות היחיד מן התורה.
ואם יש שתי מחיצות, וברוח שלישי ורביעי
יש אמה מכאן ואמה מכאן , יתבאר לקמן סי"א (והערה 80 ).
*
יוצא
אם כן סיכום הלכה זו (המבוארת כאן ולקמן סי' שסד):
(א)
מבואות המפולשים לרשות הרבים , והן עצמן רשות הרבים גמורה (שמה, יא), אין מועילים
מהתורה לעשותו רשות היחיד, אלא אמה מכאן ואמה מכאן (שמה, ה. שמה יא), או צורת הפתח
מכאן וצורת הפתח מכאן (שסד, ד). אבל מדברי סופרים, גם זה וזה אינו מועיל, אלא דלת
מכאן ודלת מכאן (שסד, ד).
(ב)
מבואות המפולשים לרשות הרבים , והם עצמם אינם רשות הרבים , אין הלחי מועיל לעשותו
רשות היחיד מהתורה (שמה, ו), אלא עושין לו צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן (שסד,
א).
(ג)
מבואות המפולשים לכרמלית, והן עצמן אינן רשות הרבים , מועיל הלחי מן התורה לעשותו
רשות היחיד, שהלחי נידון כמחיצה (שמה, ו). אבל מדברי סופרים, הלחי אינו מועיל, אלא
צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן (שסד, א).
(ד)
ואם רוחב המבוי הוא יותר מעשר אמות אין הלחי מועיל לו (שסד, א), אלא צורת הפתח
מכאן וצורת הפתח מכאן .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד (אם
79 דקיי"ל כרבנן עירובין
כב, א (יתר על כן אמר רבי יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו
לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע , אמרו לו אין
מערבין רשות הרבים בכך ... דרבי יהודה ... דאיכא שתי מחיצות מעלייתא ... דרבנן ...
ליכא שֵם ד' מחיצות). מלחמות שם ו, א (רבי יוחנן ... בשתי מחיצות כרבנן סבר לה,
לפיכך ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים ... אשתיירו
להו שתי מחיצות דאינון רשות הרבים כרבנן ... ורבי יוחנן כרבנן סבירא ליה). וראה גם
לקמן סי' שסד ס"ד (והערה 34 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער ).
80 שאז הוי רשות היחיד מן
התורה, כדלעיל ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם
ד' מחיצות, אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען, ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה
לכאן בכל זוית ... אם אין ביניהם אלא י"ג אמות ושליש, הרי זה רשות היחיד מן
התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב). וכל שכן כאן שיש ב' מחיצות שלימות משני
צדדיו, ו"אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית ", כזה:
ואף דלעיל שם אינו מועיל אלא כשאין
ביניהם אלא י"ג אמות ושליש. משא"כ כאן יש בין המחיצות ט"ז אמה, וגם
כשיש אמה מכאן ואמה מכאן נשארו ביניהם י"ד אמות.
היינו לומר שדוקא כשאין ביניהם אלא י"ג
אמות ושליש, התירו לעולי רגלים "לעשות כן סביב הביראות שברשות הרבים" .
אבל מן התורה הרי זה רשות היחיד אפילו הריוח הוא יותר מ"י"ג אמות ושליש",
כל זמן שהוא פחות מט"ז אמה.
וכדאמרינן בעירובין כב, א (יתר על כן אמר
רבי יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן
או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע , אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך ...
הכא איכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שםֵ ד' מחיצות). הרי שגם ברשות הרבים של ט"ז
אמה, אם יהי' לה שֵם ד' מחיצות (אמה מכאן ואמה מכאן ), הרי זה רשות היחיד מן התורה.
והטעם שגם כאן מועלת אמה מכאן ואמה
מכאן , אף שהפרצה היא יותר מי"ג אמה ושליש, הוא כמבואר בתוס' עירובין ו, ב ד"ה
וכי תימא (דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו). ובדברי נחמי' סוס"י
כג (י"ג אמה ושליש ... מנא לן שיעור זה מדאורייתא). נתיבות שבת פי"ז
הערה כח.
ואף שיתבאר לקמן סי"ב (מבואות
המפולשים לרשות הרבים מב' ראשיהם ... רחבים י"ג אמה ושליש ... הם רשות הרבים
אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים ). הרי שגם מן התורה מועיל לפעמים י"ג אמה
ושליש. ואם כן אפשר שגם מן התורה אין הדיומדין מועילים אלא עד י"ג אמה ושליש.
מכל מקום הרי נתפרש בגמרא הנ"ל,
ששתי מחיצות גמורות, ועוד אמה מכאן ואמה מכאן , מועילות אף ברשות הרבים של ט"ז
אמה.
ואפשר שבזה גופא מסתפק רבינו, אי סגי מן
התורה אמה מכאן ואמה מכאן אף ברחב ט"ז אמה, או דוקא ברחב י"ג אמה ושליש,
ולכן באה כאן הלכה זו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי
מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק
זה לראות אם צדקו דבריו).
*
ואף שכתב הריטב"א שם יז, ב (כך הוא
דין תורה, דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות, ש[תה]א
חשובה מחיצה גמורה, ולא תפסל בשום פרצה בעולם, ובאו חכמים ואסרו, שלא לטלטל בו אלא
לצורך עולי רגלים).
עיקר הכוונה בזה היא, שלא תיפסל אף
במקום שהפרוץ מרובה על העומד, אם הפרצה הוא פחות מט"ז אמה (כדלעיל הערה 42 ).
ואף שכתב בשו"ת צמח צדק סי' צה (הפלטיא אם יש לה ד' מחיצות,
אע"פ שיש בכל צד מבוי י"ו אמה, יש לומר מדאורייתא אינו רשות הרבים , כיון
שיש לו ד' מחיצות, ובכל אחד עומד מרובה כפלי כפלים על הפרוץ, לא גרע מפסי ביראות).
והיינו עכ"פ כשעומד מרובה על הפרוץ, בכל אחד מד' רוחות.
לא כתב כן אלא בתור הוה אמינא ומהדו"ק
(בהיפוך הגליון), להנדפס בחידושיו על הש"ס לד, א (כיון שהוא פרוץ ברוחב י"ו
אמה בשני מקומות הנ"ל, אע"פ שזולתן יש לו ד' מחיצות גמורות, מכל מקום
כיון שהוא ענין רשות הרבים מצד שבני העיר מתקבצים שם, ואינו סתום מד' רוחות לגמרי,
כי אם יש בו שני פתחים גדולים ברוחב י"ו אמה, יש לומר דחשוב רשות הרבים ).
וכדרכו לכתוב בתחלה ראשי פרקים בשולי הגליון (לפעמים בהיפוך הגליון), ואחר כך ביאר
את ההלכה בפרטיות בכתי"ק.
וגם לפי הקס"ד, שבמקום שכל המחיצות
הם "עומד מרובה על הפרוץ", סגי אפילו בפרצה יתירה מט"ז אמה; הרי
פירש דהיינו במקום המוקף בד' מחיצות: "אע"פ שיש בכל צד מבוי י"ו
אמה, יש לומר מדאורייתא אינו רשות הרבים , כיון שיש לו ד' מחיצות, ובכל אחד עומד
מרובה כפלי כפלים על הפרוץ, לא גרע מפסי ביראות". משא"כ במקום שיש רק ג'
מחיצות, או שאין להם "אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית", כמו ב"פסי
ביראות", אזי אם יש ביניהם פרצות שהן יותר מט"ז אמה הן רשות הרבים גמורה
לכל הדעות.
וגם בד' מחיצות גמורות מסיק: "כיון
שהוא פרוץ ברוחב י"ו אמה בשני מקומות הנ"ל, אע"פ שזולתן יש לו ד'
מחיצות גמורות ... יש לומר דחשוב רשות הרבים" . ומכל שכן במקום שיש רק ג'
מחיצות, וגם ביניהן יש פרצות ט"ז אמה.
*
ומה שנתבאר לעיל ס"ו (אפילו אין בו
אלא ב' מחיצות ולחי , שלחי זה נדון כמחיצה ג' ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן
התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב), הרי שגם לחי מועיל לעשותה רשות היחיד מן
התורה.
היינו דוקא במקום שאינה רשות הרבים מצד
עצמה, אלא כרמלית, שאז "לחי זה נדון כמחיצה שלישית" לעשותו "רשות
היחיד גמורה מן התורה". ונתבאר לעיל שם (הערה 44 ).
*
לסיכום
יוצא לנו מכל זה:
(א)
מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות, אמה מכאן ואמה מכאן , ובינם פחות מי"ג אמה ושליש,
הוי מן התורה רשות היחיד, וחכמים לא גזרו בפסי ביראות.
(ב)
אם יש בינם פחות מט"ז אמות, אפשר שמועילות מן התורה לעשותו רשות היחיד, אבל
חכמים גזרו בו אף בפסי ביראות.
(ג)
אם יש בינם ט"ז אמות, הוי רשות הרבים מן התורה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום
86 אוצר הגאונים (תשובות)
שבת ו, א (ואיזו הוא רשות הרבים גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ...
שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רבוא). עירובין ו, ב (מדינות ועיירות
שאין בהם ששים רבוא ... אין נעשות רשות הרבים ). עתים סי' רו (ואיזו הוא רשות הרבים
גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ... שווקים גדולים שממלאין ופתוחין
למקום שיש בו ס' רבוא). רש"י עירובין ו, א ד"ה רשות הרבים (ועיר
שמצויין בה ששים ריבוא). שם ע"ב ד"ה ירושלים (ויש בה דריסת ששים ריבוא)
וד"ה אבולי דמחוזא (היו בה ששים ריבוא). נט, א ד"ה עיר של יחיד ( לא היו נכנסין בה
תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים , דלא דמיא לדגלי מדבר). תוס'
עירובין ו, א ד"ה כיצד (פירש הקונטרס רשות הרבים ... ומצויין בה ששים רבוא.
וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ס' רבוא). שבת ו, ב ד"ה כאן בזמן שישראל
שרויין במדבר (משמע קצת דאינה רשות הרבים , אלא אם כן מצויין שם ששים רבוא, כמו
במדבר). סד, ב ד"ה רב ענני (אנו שאין לנו רשות הרבים גמור, דכל רשות הרבים
שלנו כרמלית היא שהרי אין ... ס' ריבוא בוקעים בו). ס' התרומה סי' ריד (אין
שולטין בה ששים רבוא, דומיא דדגלי מדבר). רא"ש עירובין פ"א ס"ח
(ורשות הרבים פירש רש"י צריך שיהא ... מצויין בה ששים רבוא). ביצה פ"ג ס"ב
(דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים ריבוא בוקעין בו). סמ"ג לאוין סה,
מלאכת הוצאה (ואומר הרב ר' ברוך ... לדידן דלית לן רשות הרבים ... שילכו שם ששים
רבוא [בכל יום]). סמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר של יחיד שלא היו
נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים , לפי שאינה דומה
לדגלי מדבר). טור ושו"ע ס"ז בשם יש אומרים (ויש אומרים שכל שאין ששים
רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים ).
*
והנה כמעט בכל המקורות הנ"ל נתבאר
הפירוש בזה (שאין צריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברשות הרבים זו עצמה, כי אם ) שיהיו
בתוך העיר ס' רבוא, שרשות הרבים הם "פתוחין למקום שיש בו ס' רבוא"; "מדינות
ועיירות שאין בהם ששים רבוא"; "עיר שמצויין בה ששים ריבוא"; "עיר
של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם".
וגם במקומות שמדברים ברשות הרבים עצמה,
כותבים רק שתהי' בו "דריסת ששים ריבוא"; "מצויין בה ששים רבוא";
"מצויין שם ששים רבוא כמו במדבר"; "ס' ריבוא בוקעים בו"; " שולטין
בה ששים רבוא דומיא דדגלי מדבר". שפשטות הלשון מורה, שכיון שיש בעיר הזאת ס'
רבוא, לכן יש ברשות הרבים הזה "דריסת" ס' רבוא, שהם "מצויין בה",
והם "בוקעים בו", והם "שולטין בה".
וכן נתפרש לקמן סי' שנז ס"ז (ואפילו
בזמן הזה, שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה, מפני שאין ששים ריבוא בוקעים בה,
מכל מקום מתחלפת היא בעיר גדולה שיש בה ס' ריבוא). והיינו שאף בתקופת כתיבת השלחן
ערוך, היו דרים רוב ישראל בעיירות הקטנות שאין בהם ששים ריבוא, מכל מקום היו גם
עיירות גדולות שיש בהן ששים ריבוא, ואשר לכן יש לרשות הרבים שבהם דין רשות הרבים
גמורה. ומקורו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג פראג סי' לא (ואף על גב שאין לנו
עתה רשות הרבים ... ס' ריבואות בוקעין בו ... בעיר ... גזרו אטו רשות הרבים ).
ופירש בדרכי משה סי' שנז ס"ק ג (בעיר דשכיחי רשות הרבים ). ובמ"א שם ס"ק
יא (בעיר גדולה שיש ס' ריבוא).
וכן הוא לקמן סי' שצב ס"א (עיר של
רבים ... ששים ריבוא בוקעים בה בכל יום). והיינו שאם ששים ריבוא בוקעים בעיר הזאת,
אזי רשות הרבים שבה היא "רשות הרבים גמורה". ומקורו ברש"י עירובין
נט, א ד"ה עיר של יחיד (שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא
חשיבא רשות הרבים , דלא דמיא לדגלי מדבר). ובסמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר
של יחיד, שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים ,
לפי שאינה דומה לדגלי מדבר).
וכן הוא לקמן סי' שנה בקונטרס אחרון ס"ק
ג (מחמת שאין ששים ריבוא בעיר).
וכן הוא לעיל סי' רמו ס"ד (בעיר
שאין בה רשות הרבים , אלא כרמלית). ושינה מלשון הב"י ומ"א שם (לדידן דלית
לן רשות הרבים ).
ויתירה מזו נתפרש לקמן סי' תד ס"ב
(שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה, ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה,
כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר, שהיו רשות הרבים גמורה). והיינו שבדגלי מדבר היו כל
הרחובות שבי"ב מיל אלו רשות הרבים גמורה (ולא רק הרחוב הראשי), אע"פ שלא
עברו ששים רבוא בכל יום – בכל אחד מהרחובות שבדגלי ישראל – כיון שיש בכל המחנה
ששים רבוא.
*
אלא שמלשון האמור כאן "שכל שאין
ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים" , נראה לכאורה
הפירוש שצריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברחוב הזה עצמו. וכן נראה לכאורה לקמן סי'
שסג סמ"ב (להאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים ... אלא אם כן
בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). ומקורו בשו"ע כאן ס"ז (ויש אומרים שכל
שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים ).
ודברים אלו אי אפשר להולמם, שהרי אין
הדבר במציאות כלל שיעברו ששים ריבוא ביום אחד ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמה,
שהרי בכל המעת לעת יש רק 84 אלף שניות. וכיון שהולכים ברשות הרבים רק ביום ולא
בלילה (כדמוכח מהלכות עד דכליא ריגלא דתרמודאי, ועוד), הרי במשך י"ב שעות
היום יש רק 42 אלף שניות. וכדי שיעברו ששים ריבוא ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמות,
אי אפשר הדבר אלא אם כן יעברו כל שניה 15 איש, והיינו על ידי שיצטופפו כולם יחד
ב15 שורות (בתוך 16 אמה), וירוצו כל היום באופן שכל שניה יעברו 15 איש. וזה הרי לא
מציאותי כלל.
ויתירה מזו נתבאר לעיל, שלא מדובר כאן
ברחוב ארוך שהוא רחב ט"ז אמה, אלא "ושווקים, הרחבים ט"ז אמה על ט"ז
אמה". האומנם שייך הדבר שיעברו בשוק זה, שהוא ט"ז על ט"ז, 15 אנשים
כל שניה ושניה במשך כל היום.
מכל שכן שאינו שייך שיהי' זה "שוק" ,
שבאים אליו אנשים לקנות בו (ולא לרוץ בו).
ויתירה מזו נתבאר לעיל ס"ה (ד'
קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה ... אם אין ביניהם
אלא י"ג אמות ושליש ... סביב הביראות שברשות הרבים ), שהוא דין פסי ביראות
שבמשנה עירובין יז, ב (עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה). ובמשנה שם
כב, א (אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין , וחכמים אומרים אינו צריך ).
האומנם אפשר הדבר במציאות ש"דרך רשות הרבים" יעבור שם, ויעברו בו ס'
רבוא בכל יום – בין הדיומדין לבין הבאר, אשר לכל היותר יש בינם ריוח של חמש אמות!?
ויתירה מזו תנן שבת ק, ב (אם היה רקק
מים, ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב). וכן נפסק לקמן סט"ז (רקק
מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה ... אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי שהוא
הילוך שעל ידי הדחק ... הרי הוא רשות הרבים , כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו).
האומנם שייך במציאות שיבקעו בתוך הרקק ששים רבוא בכל יום!?
ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' שסג סמ"ב
(מבוי ששוה מתוכו, ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים ... גבוה י' טפחים מתלקט מתוך
ד' אמות ... אם רבים בוקעים עליו אסור
... ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא
כמו שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי
סופרים), אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). הרי מדובר כאן במבוי סתום,
שאינו מפולש, שעולים אליו ששים רבוא בכל יום, בשיפוע של י' טפחים מתוך ד' אמות.
היתכן מציאות כזאת?
ואם כן נצטרך לומר שדיני רשות הרבים
שנתבארו בש"ס ובשו"ע אינה שייכת במציאות כלל, והיא מציאות שלא היתה ולא
נבראה מבריאת העולם ועד עתה, והיא הלכתא למשיחא. וכיון שכל זה אינו במציאות כלל,
אם כן מה הם כל דיני רשות הרבים המלאים בש"ס ופוסקים?
וכן נתבאר בתורת מנחם תשמ"ה ע'
2466 (לדעת הרבה גדולי הראשונים, כל שאין ששים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות
הרבים (מן התורה), ועל פי דבריהם כתבו הפוסקים (והובא בשו"ע אדמו"ר
הזקן) דקיי"ל "שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה". יבוא מישהו
בזמננו, בעיר שבודאי יש בה "ששים ריבוא עוברים בו כל יום", ויטעון מאחר
שנפסק בשו"ע "שאין לנו עכשיו רשות גמורה", הרי זה סימן, ששוב לא
אפשרית מציאות של עיר שהיא רשות הרבים גמורה ... מובן מעצמו הגיחוך בטענה כזו ...
יש עיירות שעוברים בהן ששים ריבוא בכל יום, יש להן דין רשות הרבים גמורה מן התורה
בלי שום פקפוק בדבר!).
וכן האריך להוכיח באגרות משה ח"א
סי' קלט, ומסיק "שהששים ריבוא קאי על העיר". ומוכיח כן גם מגמרא נוספת (דהא
בעירובין דף כ"ב איתא ואפילו במעלות בית מרון הוא רשות הרבים , ופרש"י
שמהלכין בה בזה אחר זה, ולא שנים יחד, ואם כן אף אם ילכו בלא הפסק כל הכ"ד
שעות של המעת לעת לא יעברו ס' ריבוא, ומכל מקום הוא רשות הרבים ).
אלא על כרחך צריכים אנו לפרש, שגם האמור
כאן "ששים רבוא עוברים בו בכל יום", הכוונה היא שיש ששים ריבוא בעיר
הזאת, ואנשי העיר הזאת, שהם ששים ריבוא, "שולטים" ו"בוקעים" ו"עוברים"
ברחוב זה, ויש להם דריסה ברחובות אלו, בכל יום.
וכך הוא גם בנושא הסוג השני של רשות
הרבים , שנקרא "סרטיא" בברייתא הנ"ל, והם "דרכים שעובר בהן
מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה", שאינו שייך במציאות כלל אשר ששים ריבוא
יעברו דרכו בכל יום מעיר לעיר. ואפילו במסעות בני ישראל במדבר, לא נסעו באותה דרך
רק פעם אחת, ולא עברו בה "בכל יום". אלא ודאי כוונת פוסקים אלו היא
לומר, שסרטיא היא דרך שבין כמה עיירות, אשר בעיירות האלו דרים (ביחד) ששים ריבוא,
וכל יום הולכים אנשים מהם בסרטיא זו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
כוותייהו, כמ"ש הרמב"ם , ואפילו
266 הל' שבת פי"ז הל"ג
(ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסין לא בטלו המחיצות).
ונתבאר לקמן סי' שסד ס"ד (בהגהה
שבהערה 34 ),
שאף שלפי הקס"ד (בעירובין כב, א) סובר רבי יוחנן כרבי יהודה דאתי רבים ומבטלי
מחיצה, מכל מקום "למסקנא בדף כב יש לומר דכאן וסבירא ליה" – כרבנן, דלא
אתו רבים ומבטלי מחיצה.
וכן מסיק לקמן סי' שסג סמ"ב (שמן
התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמו דיני עירובין מן התורה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
ד' לשמואל, ושתי דבוקות לרב.
423 כשתי הדעות שהובאו לקמן
סי' שסא ס"ה (אומרים בה פי תקרה יורד וסותם, אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה
במילואה. ויש אומרים שאפילו היא במילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם,
ונשאר קירוי עליהם, אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו
בזו).
וכמבואר בתוס' שם (שיש ברביעית לחי או
פס, דאיכא שֵם מחיצה ... אמרינן פי תקרה), ושם ד"ה ושמואל אמר אפילו ביתר
מעשר (מהני פי תקרה אפילו ביתר מעשר, כיון דאיכא שֵם ארבע מחיצות ). והיינו כיון
שגם ברוח רביעית אין הפרצה במילואה. וכדאמרינן בעירובין כב, א (הכא איכא שֵם ארבע
מחיצות ), ופירש"י (היכר היקף דופן לכל רוח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסג דיני מבוי ולחי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
המחיצה , ואילו היה
1781 משנה עירובין כב, א
(רבי יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן [את פסי
הביראות] יסלקנה לצדדין , וחכמים אומרים אינו צריך ). היינו שרבי יהודה סובר דאתי
רבים ומבטלי מחיצה, וחכמים סוברים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה.
וגמרא כב , א (רבי יוחנן ור'
אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כוחן של מחיצות). ודנים בגמרא שם אם "כאן
וסבירא ליה" (כדעת חכמים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה), או "כאן ולא סבירא
ליה". ולפי מסקנת הגמרא נראה ד"כאן וסבירא", כדעת חכמים , וכדלקמן
סי' שסד ס"ד (בהגהה שבהערה 34 ) "למסקנא בדף כב יש לומר דכאן וסבירא ליה",
דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה.
וכן פסק הרמב"ם הל' שבת פי"ז
הל"ג (ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסין לא בטלו המחיצות). והרמב"ן
במלחמות שם ו, א (ורבי יוחנן כרבנן סבירא ליה).
וכן נתבאר לעיל סי' שמה בקונטרס אחרון ס"ק
ב (דאף שהרבים בוקעים על המחיצה עצמה לא מבטלו לה, לרבנן דקיי"ל כוותייהו,
כמ"ש הרמב"ם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסד דין מבוי המפולש ועשוי כנדל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
כגון שאין רבים בוקעים בו , או שאין ברחבו ט"ז אמה , וע"ד שנתבאר בסימן שמ"ה,
1808 הגהות אשרי עירובין פ"א ס"ח (ודוקא דליכא בקיעה אלא מבני
מבוי, אבל אם בקעי כל בני העיר מכאן ומכאן דרך אותו מבוי המפולש ... אז לא סגי בצורת
הפתח, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא). הובא בתוספת שבת ס"ק ב בהגהה, ומסיים (והב"י
והד"מ לא הביאו זה, ולא ידעתי למה).
וכן הוא ברבנו ירוחם ני"ב ח"ד (כל מבוי מפולש, או
דרך, והוא רחב י"ו אמה ורבים בוקעין בו ומצויין שם, הוי רשות הרבים ). ריטב"א
עירובין כב, א (הילכך אי אפשר לערב רשות הרבים א[לא] כשאין הדרך סלולה שם לרבים , ויש
להם מעבר אחר, אלא שפעמים בוקעים בה רבים , כעין מבואות המפולשין לרשות הרבים , דבכי
הא מיערבא בצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן ... הא כל שהדרך סלולה לרבים ... אין
מערבין אותה).
הובא ונתבאר בחידושי צמח צדק רד, א (ופירוש וענין שהמבואות
עצמו אינן רשות הרבים , כתב בחידושי הריטב"א דכ"ב, שאין בקיעתם תדירה
וסלולה להדיא, רוצה לומר דלא בקעי בה רבים כל כך ... בעינן שהדרך סלולה שם לרבים ,
ואם לא כן אינו נחשב רשות הרבים אע"פ שרחב י"ו אמה).
והיינו שכל רחוב הסלול לכל בני העיר (כמו כמעט כל הרחובות שבעיירותינו), אין צורת הפתח מועלת בו, אלא
דלתות. ורק רחוב הסלול לבני המבוי בלבד (כמו הסימטאות הנקראות בלשון המדינה alleyway ), מועלת בהם צורת
הפתח.
וראה גם נתיבות שבת פכ"א הערה צ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב שמח תשמח כו' שהקב"ה נק' חתן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
[ונמצא מובן מכ"ז דבחי' המעשה גשמי'] דישראל בתו"מ גדולה יותר מכל העלא' מ"ן אפי' ממס"נ באוי"ר בק"ש כו' מצד שהמעשה סוף הכל שנעוץ בו מתחלת כל התחלות [יותר, שזהו ענין הנ"ל] בסיבת התעוררו' הטיי' מוה"ע ית' ממש להיו' לו רצון וחפץ במל' דא"ס בעולמו' שאין זה בא רק מסיבת העלא' מ"ן [דישראל במעשה המצות] שמעוררי' בזה דוקא לבחי' הארת פנימי' דמל' דא"ס הנ"ל (שיתגלה בעוה"ב כמ"ש היום לעשות"ם דוקא [ולמחר כו')] והרבה יותר ממה שמעוררי' בנשמתם באהבה ויראה כו' כנ"ל).
155 היום לעשותם . . ולמחר : ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב שמח תשמח כו' סובב וממלא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וע"כ אנו מוצאים בכ"מ שבחי' המעשה דתומ"צ בישראל דוקא גדולה ביותר לעורר לבחי' הטיית עצמותו ומהותו ממש להיות חפץ במח' דאנא אמלוך להיות בבחי' סובב כו' הרבה יותר מהתעוררות נשמתם באהוי"ר במס"נ כמשארז"ל היום לעשותם וכה"ג וד"ל.
28 היום לעשותם : עירובין כב, א: היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
[יא] אך הנה לפי כל הנ"ל אין עיקר סיבת השכר הנפלא בג"ע ועוה"ב בעונג העצמו' דא"ס שנק' עדן כו' רק ע"י עוצם הירידה דנה"א בגוף בגלות קשה כמו [ב]שעבוד עול פרנסה וכה"ג, ובאמת הרי מצינו בכתובי' ובכל המקומות בדרז"ל דעיקר קבלת השכר בג"ע ועוה"ב אינו רק בקיום המצות בעוה"ז דוקא כמו שא' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ואלו דברים שאדם אוכל כו' וכמ"ש כ"י יש להם חלק לעוה"ב
298 היום לעשותם . . שכרם : ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א. וראה גם לקמן פ' בשלח קנט, א. קפד, ד. לקו"ש ואתחנן (כרך כט) ע' 41 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה פח, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בחי' כלי בית קיבול גמור לקבל אור דתורה כמו שהיא למעלה בשרשה בבחי' ח"ע דאורייתא מח"ע נפקת והיינו בחי' גלוי אוא"ס שבפנימית ח"ע דתורה הוא שנמשך למטה בבחי' חכמה תתאה חכמה שבדבור שזהו בים העליון להיות מתקבל בנש"י למטה ממש ששרשם בחי' המל' למעלה וע"כ הוצרך לקי"ס היינו שיקרע להם הים העליון ועי"ז דוקא יהיו בחי' כלי בית קיבול לקבל בנפשם מגלוי אא"ס שבחכמה עילאה דתורה שנק' קבלת התורה שהרי כל עיקר ענין קי"ס היה רק שיוכל להיות גלוי אורות דאצי' בבי"ע כמו בד' מחנות שכינה למעלה וכן בד' דגלים דישראל למטה שא"א להיו' זה כ"א ע"י בקיע' הים שלא יעלים ויפסיק שזהו כמו בקיע' הפרסא שבין אצילות לבריאה כנ"ל ואם לא היה קי"ס הרי לא היו יכולים בנ"י להגיע למדרג' זו להיות בית קיבול לקבלת התורה מאור א"ס שבח"ע דאצי' וכן לפי' הב' דהליכתם היה בתוך הים העליון בדרך העלאה שעלו נש"י למעלה באצי' שזה ג"כ א"א בלא קי"ס והוא הכנה בנפשם למ"ת שעל כל דבור פרחה כו' וד"ל אך הנה עיקר ענין קבלת התורה בהר סיני לא היה עכשיו רק בבחי' הנגלה שבתור' שהוא המעשה בפ"מ והוא התורה הנגלית לנו בענין קיום המצות מעשיות ובפ"מ כמ"ש הנסתרות כו' והנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות כו' דהיום לעשותם דוקא ובודאי יש גלוי אור א"ס בח"ע עד ח"ת דתורה הנגלית לנו בכל מצוה ומצוה שעושין בפ"מ דוקא אך הוא בהעלם ולבוש כידוע וגם במצות ת"ת שכנגד כולם הכל בבחי' הנגלה דוקא שהן הן כל הלכות דתשבע"פ באיסור והיתר טומאה וטהרה חייב זכאי כו' לברר לעה"ד טו"ר בפ"מ להבדיל בין טמא לטהור כו' שבדצ"ח גשמיים דוקא (וגם בג"ע דעשיי' ויצירה לומדין דיני נגעים בהרת ושער לבן וכל הדינין והלכות דטומאה וטהרה ואו"ה כו' כמו בעוה"ז הגם שהוא ע"ד הרוחניות בודאי מ"מ עיקר הלימוד שם הוא בפסקי ההלכות ע"ד הפשט רק שיודעי' ומשיגי' אפס קצהו מן הטעמים וסודות שבהן שיתגלו לע"ל כמשי"ת ב"ה) אבל הנה ידוע דאוריית' סתי' וגלי' וכל ענין מ"ת הי' על בחי' גליא שבתורה ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בגשמיות וגם חכמה שבתורה באה הכל ע"ד הנגלה כנ"ל (ומכריזין בג"ע ג"כ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו) ובחינת סתים שבתורה היינו בחי' הנסתר שבה שנקרא נסתרות לה' אלהינו הנק' פנימית התורה והוא התגלות טעמי המצות וסודותיהן בשרשן בח"ס בחי' פנימית ח"ע דתורה שלנו נקרא רק נובלות חש"מ לבד כו' ועכשיו הרי הן סתומים ונעלמים למעלה מעלה גם באצילות שהרי גם משה ביקש הראני נא כבודך כבוד ל"ב נ"ח הפנימים ונעלמים והשיבו ופני לא יראו כו' שפנימית סודות התורה כמוס עמדו סתום וחתום ולא נודע כלל וכלל כו' והיינו מ"ש על עדן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו דעין לא ראתה משמע אפי' משה והאבות וכה"ג רק למחכה לו בימות המשיח ועוה"ב וזהו שאמר היום לעשותם בגשמיות כנ"ל ולמחר לקבל שכרם למחר דוקא יומשך לכנ"י פנימית טעמי תורה וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות
18 ולמחר לקבל שכרם : ראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ וירא, כ' מ"ח צב"ר, ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה ממ"ש דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא מובן דקאי על מעשה המצות, היינו מצות מעשיות דוקא, דפקודין הוא ל' ציווי, וענין הציווי שייך בעשי' ופועל, דזהו רק במצות מעשיות, דהיום לעשותם היינו המצות כמו שבאו למטה ומלובשים בדברים גשמי', והן המה אברים דמלכא.
12 ואתחנן ז, יא ובפרש"י. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ פקודי צב"ר פּאַסטאָוו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
הוא זמן החשך שקרא לילה, ולכן נמשל הגלות ללילה שהוא זמן החשך, והכל שוים ואדרבה דחסרון האור נוגע יותר להמעולה ביותר שאינו ניכר מעלתו, ומסתיר על הבלתי נאה וגם משוקץ, וכמו שהוא במוחש שבעת החשך אינו נראה יפיו של דבר הנאה ביותר, ומסתיר על מיאוסה של המתועב, והחשך נותן מקום לפושעים, וכן הוא בזמן הגלות שמריבוי החשך ר"ל אינו ניכר מעלתן של ישראל בכחות הגלוים ומחשיך ח"ו יותר, והגאולה נמשלה ליום שהוא אור וגילוי, ובד"כ הנה עוה"ז ועוה"ב נמשלו ליום ולילה, שהעוה"ז נמשל ללילה מפני שהוא חשך ולא אור, וגילוי דלעתיד לבוא ע"י היום לעשותם נמשל לאור היום , וזהו דכתיב (תהלים צ"ב ג') להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, פי' כי בבקר שהוא בחי' יום שמתחיל בהאור בקר נק' בשם חסד ע"ש כי חסד אל כל היום שמאיר ביום כנ"ל, אבל בלילה הוא בחי' אמונה לבד שהוא בחי' מקיף, דזהו ב' ענינים הפכים שיש בהכח העצמי דאמונה, דכל אחד ואחד מישראל יהי' מי שיהי' ומה שיהי' הוא מאמין באמונה שלמה בהוי' אחד שהוא ית' מהוה את כל הנבראים ומחי' אותן וזן ומפרנס ונותן לחם לכל בשר, ובפנימית ועומק תוכיות נפשו בוטח בה' ומקוה אליו, ומ"מ יכול לעשות דברים שהם היפך רצון ה', ועוד יותר דיכול להיות שיבקש עזר מהשי"ת בדבר שהוא נגד רצון השי"ת ועל דרך המאמר גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, שהוא מאמין בה' ובה בשעה הוא עושה דבר עבירה, וכהא דתנינן (סנהדרין ד"ו ע"ב) ר' אליעזר אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה', וענין גזל סאה של חטים אין הכוונה גזילה ממש בגלוי בדבר הנראה וניכר לעין כל, אלא הפי' גזל הוא מי שהוא גזלן ע"פ דיני התורה, היינו מי שנוגע בפרנסתו של חבירו באיזה אופן שיהי', דזהו דכתיב (ישעי' א' ט"ו) ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, דע"פ פשוט הוא מה שנוגע לחבירו בעניני ממון הנוגעין לו בנפשו, דלבד זאת שהוא עצמו מחסיר פרנסת עצמו, כי רובא דרובא ר"ל הם גורמים רעה לעצמם גם בגופם, והשכר הנדמה לשעה נאבד והולך למקום שאינו ראוי, הנה עוד זאת שגורם רעה לנפשו ר"ל, ובעומק יותר ידיכם דמים מלאו הו"ע השפיכות דמים הבאים מהמריבות וקטטות בשנאת חנם הבאה בסבת הישות וכבוד המדומה, שהוא חשוב בעיני עצמו ומפני הישות שלו אינו נותן מקום לזולתו, דהזולת בהכרח ממעט מציאותו, ולכן אינו יכול לסבול
112 ס"פ ואתחנן. וראה עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות תרצ"א י"ט כסלו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אַ נשמה אַז זי קומט צוריק אין עולם האמת, דאָס הייסט אַז מיא קומט פון יריד, וואָרום האי עלמא איז דאָך אַ יריד, מיא לאָזט אַראָפּ אַ נשמה אויף דער וועלט, הייסט מיא שיקט דער נשמה אויפן יריד, היום לעשותם , די וועלט איז דער יריד וואָס מיא קאָן קויפן אַ מצוה אַ מדה טובה, אַז מיא קומט פון יריד זעהט מען דורך די סחורה וואָס מיא האָט דאָ אויף דער וועלט איינגעקויפט.
33 ס"פ ואתחנן ובפרש"י. עירובין כב, א. ע"ז ג, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות הוספות רשימה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו סדר המא' לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר, אומר תואר אדם שהוא תואר השכל, דמי שהוא באמת במעלת אדם הנה הוא מכיר את עצמו שאינו במדריגת צדיק ולא במדריגת בינוני ולא במדריגת עובד הוי' באהוי"ר שכלי' כ"א הלואי שיהי' ירא חטא ויזכיר לעצמו תמיד את יום המיתה, אשר אז לא יוכל לתקן את מעשיו ולא יוכל להתחרט על העבר ורק היום לעשותם .
60 ואתחנן ז, יא ובפרש"י. עירובין כב, א].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
2 עירובין כב, א (הובא בפרש"י ס"פ ואתחנז).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו וישב שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
חז"ל:
8 עירובין כב, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וירא שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
היו כמה ארועים – להבדיל – שבהם גויים מסרו את חייהם למען אמונותיהם ודעותיהם וכדומה.
35 מש"כ (ראה יב, לא): את בניהם גו' ישרפו באש – י"ל שהוא מפני אכזריות (ע"ד מחז"ל בעורב – עירובין כב, א), שהרי הם ההיפך מרחמנים וגמ"ח. וראה תניא ספ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וירא שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
35 מש"כ (ראה יב, לא): את בניהם גו' ישרפו באש – י"ל שהוא מפני אכזריות (ע"ד מחז"ל בעורב – עירובין כב, א), שהרי הם ההיפך מרחמנים וגמ"ח. וראה תניא ספ"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
2 עירובין כב, א. וש"נ. הובא בפרש"י עה'ית סייפ ואתחנן. וראה בארוכה לעיל ע' 41. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
ד) וביאור הענין, דהנה ענין השחרות הוא כמ"ש שחורות כעורב, וידוע שהעורב הוא אכזרי, וענינו בעבודה, שצריך להיות ענין האכזריות בנפשו על הגוף ונה"ב, אָפּזאָגן זיך פון די רצונות של הגוף ונה"ב, וכמו"כ צ"ל כללות קיום התומ"צ בדרך חוקה חקקתי גזירה גזרתי, וכהלשון עול תורה ועול מצוות, וכדאיתא בזהר והובאבתניא כהאי תורא דיהבין עלי' עול בקדמיתא כו', דתורא הוא הגוף ונה"ב, וצריך ליתן עליו עול, והו"ע האכזריות על הגוף ונה"ב.
33 ראה עירובין כב, א. כתובות מט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
גילוי רצונו בקום ועשה, רק בבחינת לא ), שענינם הוא להפריד הרע מן הטוב ולדחותו מן הקדושה, ועז"נ שחורות כעורב, פי' כשם שעורב הוא אכזרי (כדאיתא בגמרא ), כך יש בשערות הללו בחי' אכזריות, שהרי גם בדבר האסור ופסול כו' נמשך ניצוץ וחיות אלקי כו', ועכ"ז לא יעלה הניצוץ אלקי שבו להתכלל באורו וקדושתו ית' רק נדחה לחוץ, והרי זה כמו אכזריות על הניצוץ אלקי שבו.
710 עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
בדף זה
הנה שרש ענין ירידת הנשמה בעוה"ז להיות בבחי' מהלך ע"י אהבת בכל מאדך כנ"ל מובן עפ"י המבואר במ"א בטעם שעיקר התשובה בעוה"ז דוקא וכמ"ש היום היום דוקא ואין בעוה"ב בחי' תשובה אלא כאשר הוא כן יקום כו' שהוא מפני שבחי' ממלא כ"ע בכלל הוא בא בסדר השתלשלו' בבחי' אורו' וכלים באבי"ע הכל במדה וקצבה עפ"י מאמר קו המדה הידוע וכל עולם ועולם מד' עולמו' דאבי"ע מקבל במדה כמו שהוא לא ישונה באיזה
4 היום היום דוקא : ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי מב
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע כח
ומכל מקום אם רבים בוקעים עליו אסור (ואף על פי שמן התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה ואלו היה [ברחבו] ד' על ד' גבוהים [י'] טפחים מן הארץ מכל צדדיהם היתה שם רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לשם מרשות הרבים חייב מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם ולכן אין נידון ג"כ משום מחיצה למבוי מדברי סופרים.
שכב משנה וגמרא עירובין כב , א-ב, לרבנן דקיי"ל כוותייהו כמ"ש הרמב"ם הל' שבת פי"ז הל"ג (קו"א שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ג
מקור מפורש
בדף זה
ג ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו בלבד ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים.
נח ראה עירובין כב, א. ויק"ר פי"ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שנה (ג)
מקור מפורש
בדף זה
דגוד אחית לא דמי לגוד אסיק דהתם אפילו ששים ריבוא בוקעים לא מבטלי מחיצה מדאורייתא ואפילו עשויה בידי שמים כדאיתא בעירובין דף כ"ב הילכך גם מדרבנן לא מתסיר בפחות מששים ריבוא לפי מ"ש המג"א בסי' שס"ג (ואין ראיה כלל לכאן עיין במ"ש בסימן שמ"ה ) מה שאין כן הכא דאפילו גדיים מעכבי מדאורייתא כדאיתא בדף ק"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יט
ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום
86 אוצר הגאונים (תשובות)
שבת ו, א (ואיזו הוא רשות הרבים גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ...
שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רבוא). עירובין ו, ב (מדינות ועיירות
שאין בהם ששים רבוא ... אין נעשות רשות הרבים ). עתים סי' רו (ואיזו הוא רשות הרבים
גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ... שווקים גדולים שממלאין ופתוחין
למקום שיש בו ס' רבוא). רש"י עירובין ו, א ד"ה רשות הרבים (ועיר
שמצויין בה ששים ריבוא). שם ע"ב ד"ה ירושלים (ויש בה דריסת ששים ריבוא)
וד"ה אבולי דמחוזא (היו בה ששים ריבוא). נט, א ד"ה עיר של יחיד ( לא היו נכנסין בה
תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים , דלא דמיא לדגלי מדבר). תוס'
עירובין ו, א ד"ה כיצד (פירש הקונטרס רשות הרבים ... ומצויין בה ששים רבוא.
וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ס' רבוא). שבת ו, ב ד"ה כאן בזמן שישראל
שרויין במדבר (משמע קצת דאינה רשות הרבים , אלא אם כן מצויין שם ששים רבוא, כמו
במדבר). סד, ב ד"ה רב ענני (אנו שאין לנו רשות הרבים גמור, דכל רשות הרבים
שלנו כרמלית היא שהרי אין ... ס' ריבוא בוקעים בו). ס' התרומה סי' ריד (אין
שולטין בה ששים רבוא, דומיא דדגלי מדבר). רא"ש עירובין פ"א ס"ח
(ורשות הרבים פירש רש"י צריך שיהא ... מצויין בה ששים רבוא). ביצה פ"ג ס"ב
(דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים ריבוא בוקעין בו). סמ"ג לאוין סה,
מלאכת הוצאה (ואומר הרב ר' ברוך ... לדידן דלית לן רשות הרבים ... שילכו שם ששים
רבוא [בכל יום]). סמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר של יחיד שלא היו
נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים , לפי שאינה דומה
לדגלי מדבר). טור ושו"ע ס"ז בשם יש אומרים (ויש אומרים שכל שאין ששים
רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים ).
*
והנה כמעט בכל המקורות הנ"ל נתבאר
הפירוש בזה (שאין צריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברשות הרבים זו עצמה, כי אם ) שיהיו
בתוך העיר ס' רבוא, שרשות הרבים הם "פתוחין למקום שיש בו ס' רבוא"; "מדינות
ועיירות שאין בהם ששים רבוא"; "עיר שמצויין בה ששים ריבוא"; "עיר
של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם".
וגם במקומות שמדברים ברשות הרבים עצמה,
כותבים רק שתהי' בו "דריסת ששים ריבוא"; "מצויין בה ששים רבוא";
"מצויין שם ששים רבוא כמו במדבר"; "ס' ריבוא בוקעים בו"; " שולטין
בה ששים רבוא דומיא דדגלי מדבר". שפשטות הלשון מורה, שכיון שיש בעיר הזאת ס'
רבוא, לכן יש ברשות הרבים הזה "דריסת" ס' רבוא, שהם "מצויין בה",
והם "בוקעים בו", והם "שולטין בה".
וכן נתפרש לקמן סי' שנז ס"ז (ואפילו
בזמן הזה, שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה, מפני שאין ששים ריבוא בוקעים בה,
מכל מקום מתחלפת היא בעיר גדולה שיש בה ס' ריבוא). והיינו שאף בתקופת כתיבת השלחן
ערוך, היו דרים רוב ישראל בעיירות הקטנות שאין בהם ששים ריבוא, מכל מקום היו גם
עיירות גדולות שיש בהן ששים ריבוא, ואשר לכן יש לרשות הרבים שבהם דין רשות הרבים
גמורה. ומקורו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג פראג סי' לא (ואף על גב שאין לנו
עתה רשות הרבים ... ס' ריבואות בוקעין בו ... בעיר ... גזרו אטו רשות הרבים ).
ופירש בדרכי משה סי' שנז ס"ק ג (בעיר דשכיחי רשות הרבים ). ובמ"א שם ס"ק
יא (בעיר גדולה שיש ס' ריבוא).
וכן הוא לקמן סי' שצב ס"א (עיר של
רבים ... ששים ריבוא בוקעים בה בכל יום). והיינו שאם ששים ריבוא בוקעים בעיר הזאת,
אזי רשות הרבים שבה היא "רשות הרבים גמורה". ומקורו ברש"י עירובין
נט, א ד"ה עיר של יחיד (שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא
חשיבא רשות הרבים , דלא דמיא לדגלי מדבר). ובסמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר
של יחיד, שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים ,
לפי שאינה דומה לדגלי מדבר).
וכן הוא לקמן סי' שנה בקונטרס אחרון ס"ק
ג (מחמת שאין ששים ריבוא בעיר).
וכן הוא לעיל סי' רמו ס"ד (בעיר
שאין בה רשות הרבים , אלא כרמלית). ושינה מלשון הב"י ומ"א שם (לדידן דלית
לן רשות הרבים ).
ויתירה מזו נתפרש לקמן סי' תד ס"ב
(שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה, ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה,
כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר, שהיו רשות הרבים גמורה). והיינו שבדגלי מדבר היו כל
הרחובות שבי"ב מיל אלו רשות הרבים גמורה (ולא רק הרחוב הראשי), אע"פ שלא
עברו ששים רבוא בכל יום – בכל אחד מהרחובות שבדגלי ישראל – כיון שיש בכל המחנה
ששים רבוא.
*
אלא שמלשון האמור כאן "שכל שאין
ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים" , נראה לכאורה
הפירוש שצריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברחוב הזה עצמו. וכן נראה לכאורה לקמן סי'
שסג סמ"ב (להאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים ... אלא אם כן
בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). ומקורו בשו"ע כאן ס"ז (ויש אומרים שכל
שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים ).
ודברים אלו אי אפשר להולמם, שהרי אין
הדבר במציאות כלל שיעברו ששים ריבוא ביום אחד ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמה,
שהרי בכל המעת לעת יש רק 84 אלף שניות. וכיון שהולכים ברשות הרבים רק ביום ולא
בלילה (כדמוכח מהלכות עד דכליא ריגלא דתרמודאי, ועוד), הרי במשך י"ב שעות
היום יש רק 42 אלף שניות. וכדי שיעברו ששים ריבוא ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמות,
אי אפשר הדבר אלא אם כן יעברו כל שניה 15 איש, והיינו על ידי שיצטופפו כולם יחד
ב15 שורות (בתוך 16 אמה), וירוצו כל היום באופן שכל שניה יעברו 15 איש. וזה הרי לא
מציאותי כלל.
ויתירה מזו נתבאר לעיל, שלא מדובר כאן
ברחוב ארוך שהוא רחב ט"ז אמה, אלא "ושווקים, הרחבים ט"ז אמה על ט"ז
אמה". האומנם שייך הדבר שיעברו בשוק זה, שהוא ט"ז על ט"ז, 15 אנשים
כל שניה ושניה במשך כל היום.
מכל שכן שאינו שייך שיהי' זה "שוק" ,
שבאים אליו אנשים לקנות בו (ולא לרוץ בו).
ויתירה מזו נתבאר לעיל ס"ה (ד'
קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה ... אם אין ביניהם
אלא י"ג אמות ושליש ... סביב הביראות שברשות הרבים ), שהוא דין פסי ביראות
שבמשנה עירובין יז, ב (עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה). ובמשנה שם
כב, א (אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין , וחכמים אומרים אינו צריך ).
האומנם אפשר הדבר במציאות ש"דרך רשות הרבים" יעבור שם, ויעברו בו ס'
רבוא בכל יום – בין הדיומדין לבין הבאר, אשר לכל היותר יש בינם ריוח של חמש אמות!?
ויתירה מזו תנן שבת ק, ב (אם היה רקק
מים, ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב). וכן נפסק לקמן סט"ז (רקק
מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה ... אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי שהוא
הילוך שעל ידי הדחק ... הרי הוא רשות הרבים , כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו).
האומנם שייך במציאות שיבקעו בתוך הרקק ששים רבוא בכל יום!?
ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' שסג סמ"ב
(מבוי ששוה מתוכו, ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים ... גבוה י' טפחים מתלקט מתוך
ד' אמות ... אם רבים בוקעים עליו אסור
... ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא
כמו שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי
סופרים), אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). הרי מדובר כאן במבוי סתום,
שאינו מפולש, שעולים אליו ששים רבוא בכל יום, בשיפוע של י' טפחים מתוך ד' אמות.
היתכן מציאות כזאת?
ואם כן נצטרך לומר שדיני רשות הרבים
שנתבארו בש"ס ובשו"ע אינה שייכת במציאות כלל, והיא מציאות שלא היתה ולא
נבראה מבריאת העולם ועד עתה, והיא הלכתא למשיחא. וכיון שכל זה אינו במציאות כלל,
אם כן מה הם כל דיני רשות הרבים המלאים בש"ס ופוסקים?
וכן נתבאר בתורת מנחם תשמ"ה ע'
2466 (לדעת הרבה גדולי הראשונים, כל שאין ששים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות
הרבים (מן התורה), ועל פי דבריהם כתבו הפוסקים (והובא בשו"ע אדמו"ר
הזקן) דקיי"ל "שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה". יבוא מישהו
בזמננו, בעיר שבודאי יש בה "ששים ריבוא עוברים בו כל יום", ויטעון מאחר
שנפסק בשו"ע "שאין לנו עכשיו רשות גמורה", הרי זה סימן, ששוב לא
אפשרית מציאות של עיר שהיא רשות הרבים גמורה ... מובן מעצמו הגיחוך בטענה כזו ...
יש עיירות שעוברים בהן ששים ריבוא בכל יום, יש להן דין רשות הרבים גמורה מן התורה
בלי שום פקפוק בדבר!).
וכן האריך להוכיח באגרות משה ח"א
סי' קלט, ומסיק "שהששים ריבוא קאי על העיר". ומוכיח כן גם מגמרא נוספת (דהא
בעירובין דף כ"ב איתא ואפילו במעלות בית מרון הוא רשות הרבים , ופרש"י
שמהלכין בה בזה אחר זה, ולא שנים יחד, ואם כן אף אם ילכו בלא הפסק כל הכ"ד
שעות של המעת לעת לא יעברו ס' ריבוא, ומכל מקום הוא רשות הרבים ).
אלא על כרחך צריכים אנו לפרש, שגם האמור
כאן "ששים רבוא עוברים בו בכל יום", הכוונה היא שיש ששים ריבוא בעיר
הזאת, ואנשי העיר הזאת, שהם ששים ריבוא, "שולטים" ו"בוקעים" ו"עוברים"
ברחוב זה, ויש להם דריסה ברחובות אלו, בכל יום.
וכך הוא גם בנושא הסוג השני של רשות
הרבים , שנקרא "סרטיא" בברייתא הנ"ל, והם "דרכים שעובר בהן
מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה", שאינו שייך במציאות כלל אשר ששים ריבוא
יעברו דרכו בכל יום מעיר לעיר. ואפילו במסעות בני ישראל במדבר, לא נסעו באותה דרך
רק פעם אחת, ולא עברו בה "בכל יום". אלא ודאי כוונת פוסקים אלו היא
לומר, שסרטיא היא דרך שבין כמה עיירות, אשר בעיירות האלו דרים (ביחד) ששים ריבוא,
וכל יום הולכים אנשים מהם בסרטיא זו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסג דיני מבוי ולחי
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע כא, כד, כח
מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם , ולכן אין
1784 כן משמע בפירוש רש"י
שם ד"ה ומחתנא (ונהי דאסור לטלטולי מדרבנן, מיהו
לאו רשות הרבים דאורייתא היא לאחיובי עליה ), ותוס' שם ד"ה מני (לימא
לעולם רבנן, וקמשמע לן דאפילו לטלטל שרי, דמפסי ביראות לא שמעינן דבעולי רגלים
הקילו. ויש לומר דעדיפא קא משני ). הרי שלמעשה לא משני דאפילו לטלטל שרי, כיון
שמדברי סופרים עכ"פ אתו רבים ומבטלי מחיצתא.
וכן הובאו הוכחות אלו בקונטרס אחרון
לעיל שם (אבל איסורא מיהא איכא, עיי"ש בפרש"י ד"ה ומחתנא כו'
ובתוס' ד"ה מני כו'), ובסי' שנה בקונטרס אחרון ס"ק ג (אפילו ששים ריבוא
בוקעים לא מבטלי מחיצה מדאורייתא, ואפילו עשויה בידי שמים, כדאיתא בעירובין דף
כ"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ ואתחנן רצ"ב דרוזגעניק
מקור מפורש
בדף זה
וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, והנה תכלית הכל הוא ההשבה אל הלב כי הלב הוא העיקר הפועל בכל הענינים, ובכדי שיהי' ההשבה אל הלב הוא ע"י הדעת שהו"ע ההתבוננות בהעמקת הדעת, וזהו וידעת היום שיש בזה ב' ענינים הא' שהידיעה שלו יהי' ברורה כאור היום, והב' שהידיעה שלו צ"ל בזה דכל ענין העבודה הוא היום, והיינו בהיום לעשות' וזאת ישים אל לבו דתכלית ירידת הנשמה למטה הוא בשביל העבודה בתומ"צ וימים יוצרו דלכל אחד ואחד נקצב לו זמן היותו בעולם ואשר ע"כ הנה כל יום יהי' יקר אצלו.
4 שם ז, יא ובפרש"י. עירובין כב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר