שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך יא ג'תשפט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
א) במתכת ובחוט של מתכת אין תפירה, ואף שאין ראי' מפורשת לדבר הנה זכר לדבר ממה שכל מלאכות שבת למדין אנו ממשכן, ואף שהי' גם חוט של זהב בהאריג, אבל פשיטא שלא תפרו בחוטים אלו, דמילתא דתמיהא כזו צריך הי' להיות ציווי מפורש בזה, וממ"ש במנחות מא, א דנקטה בסיכי שלפירוש הערוך היינו יתדות, הנה מובן ששם צ"ל ענין של חיבור ואינו נוגע כלל באיזה אופן, אם של תפירה או באופן אחר, ופשוט ג"כ, שגם בכלאים לא נזכר בכתוב ענין של תפירה כ"א יחדיו, ובמילא אין מזה ראי' לחיוב על תפירה בשבת.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יג ד'תרכד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
- לפענ"ד אינה שייכת בזה, כי במה היתר הנ"ל באם יש איזה דבר המכריח נסיעתו ג' ימים לפני השבת ובאופן כזה, אבל אם אין כל סיבה לזה ויכול לנסוע באופן אחר פשיטא שמחוייב לעשות כזה, ובלשון הגמרא (מנחות מא, א) טצדקי למיפטר נפשך , אף שהוא בנוגע לקיום מצות עשה ושהוא חובת מנא, עאכו"כ בנוגע לעבור על מצות ל"ת, וכדברי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת שלו חלק יו"ד ריש סי' צ"ב, וכמדומה שציינתי לשו"ת בזה על גליון העתק מכתבי.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא הוספות הלכות שבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
א) במתכת ובחוט של מתכת אין תפירה, ואף שאין ראי' מפורשת לדבר הנה זכר לדבר ממה שכל מלאכות של שבת למדין אנו ממשכן, ואף שהי' גם חוט של זהב בהאריג, אבל פשיטא שלא תפרו בחוטים אלו, דמילתא דתמיהא כזו צריך הי' להיות ציווי מפורש בזה, וממ"ש במנחות מא, א דנקטה בסיכי שלפירוש הערוך היינו יתדות, הנה מובן ששם צ"ל ענין של חיבור ואינו נוגע כלל באיזה אופן, אם של תפירה או באופן אחר, ופשוט ג"כ, שגם בכלאים לא נזכר בכתוב ענין של תפירה כ"א יחדיו, ובמילא אין מזה ראי' לחיוב על תפירה בשבת.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
0 להעיר (מנחות מא, א) סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית . . מה תהא עליי,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ג) ופליגא דמלאכא כו' טצדקי למיפטר נפשך (מנחות מא, א) וברמבים (סוף הלי ציצית ) דכן (כמלאכא) יעשה ,אדם חסיד" ובשו"ע שם ,נכון להיות כל אדם זהיר".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ג) ופליגא דמלאכא כו' טצדקי למיפטר נפשך וברמב"ם דכן (כמלאכא) יעשה "אדם חסיד" ובשו"ע שם "נכון להיות כל אדם זהיר".ד) וי"ל דהוא אבוהן דכולהו – כל הסוג דדיני שמים .
85 מנחות מא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו שמצינו בגמרא "דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא (דלא הוה לי' ציצית .
99 מנחות מא, א (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
יש יותר עונשים בתורה מאשר ענין השכר, וכידוע (בפירוש מארז"ל "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא") ש"הלאוין הם יותר מהעשיים" , שהרי ישנם שס"ה מצוות לא תעשה, ואילו מצוות עשה הם רק רמ"ח, ונמצא, שענין העונש שבתורה הוא יותר מאשר ענין השכר, כיון שהענין של מצוות לא תעשה קשור בעיקר עם ענין העונש [ומה שמצינו "ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה" , הרי זה לימוד וחידוש בגמרא, אבל בפשטות, עיקר הענין דמצוות לא תעשה הו"ע העונש], ואילו הענין של מצוות עשה קשור בעיקר עם ענין השכר [ומה שמצינו ענין של עונש על ביטול מצות עשה, הרי זה רק "בזמן דאיכא ריתחא" ].
616 מנחות מא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וע"ד המובן בנוגע לקרבן פסח , שאף שלא מצינו איסור להיות טמא או בדרך רחוקה קודם זמן הקרבת הפסח – אף שחיוב הקרבת הפסח הוא רק למי שאינו "טמא לנפש או בדרך רחוקה" – מ"מ מובן שכדי לאפשר הקרבת הפסח בזמנו, צריך הוא להזהר קודם זמן חיוב הקרבת הפסח, שלא להיות טמא או בדרך רחוקה ].
1563 להעיר ממנחות מא, א: "סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית .. מה תהא עלי'".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכמו ב"סור מרע", שדוקא בזה (משא"כ בתורה וב"עשה טוב") ישנה היראה ש"ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה" , ויראה זו נוגעת בעצם הנפש (יותר גם מאהבה הטבעית), כמבואר בכ"מ .
1830 וכפי שרואים בפועל, שכשמדברים עם מישהו אודות "סור מרע", הרי זה פועל אצלו להתנער ("זיך אָפּטרייסלען") ולהתיירא מענין של עבירה, שלא למרוד ח"ו בהקב"ה, כי, במקום של רע כו' לא נמצא הקב"ה בגלוי, וכידוע המשל מעשיית הדירה למלך, שתחילה צריך לנקות את הדירה, כי כל זמן שהדירה אינה נקי' לא יכול המלך לבוא לשם (ראה לקו"ת בלק ע, ג).
ולהעיר גם שעיקר ענין העונש הוא על מצוות לא תעשה (שזהו"ע דסור מרע), משא"כ העונש על מצוות עשה – איתא בגמרא (מנחות מא, א) שהוא רק "בזמן דאיכא ריתחא" (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח ניסן, פ' החודש, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יד, טו
"אמר לי' רב יוסף לרב יוסף ברי' דרבה, אבוך במאי זהיר טפי (אע"פ שאמרו חז"ל "לא תהא יושב ושוקל מצוותי' של תורה כו' קלה שבקלות כו' חמורה שבחמורות"), אמר לי' בציצית" (אע"פ שהחיוב דציצית הוא רק אם לובש בגד של ארבע כנפות שחייב בציצית, אבל "אין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית" , כיון שמצות ציצית אינה חובת גברא , אלא חובת מאנא, טלית (שמלא) – כמבואר באגה"ק ש"אף שגילוי זה ע"י עסק התורה והמצות הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל ..
2117 מנחות מא, א. וראה אוה"ת שלח ע' תקנ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות רלא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכל' הזה אמר הבעש"ט ז"ל אפי' מלאך מיכאל הגדול שבמלאכים הי' נותן כל עבודתו והשגתו באלקות אפי' רק עבור מצות ציצית אחת מד' ציציות שיש לכל א' מישראל.
466 בהערות כ"ק אדמו"ר זי"ע לקיצורים והערות לתניא (ע' קמט): מצות ציצית אחת מד' ציציותיו . כן הוא בכת"י 7. אבל בכת"י 8, 9 אין התיבה מצות .
ויש להעיר ממנחות (כח, א) ד' ציציות . . שארבעתן מצוה א' ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות. – ומה שתפס לדוגמא מצות ציצית דוקא י"ל א) משום דבפועל מצינו מלאך מחמיר ומקפיד במצות ציצית דוקא, אף דלמדין מזה לשאר עשה ג"כ (מנחות מא, א). אבל זה גופא טעמי בעי. ב) מעניני וטעמי מצות ציצית שתכלת דומה כו' לרקיע כו' לכסא הכבוד, וא"כ יש מקום לומר שמלאכים שהם ברקיע ולפני כסה"כ (ראה במדב"ר פ"ב, ו שמיכאל סובב לכסא) אין זקוקים כלל להזכרה דציצית. ואדרבה הם הרי רואים בתמידיות את העיקר ולא את הדומה לדומה. ולכן אומר דאפילו בזה הרי עבודה למטה בדומה לדומה היא באין ערוך לההשגה למעלה בכה"כ עצמו. – ובזה מובן ג"כ שדוקא בציצית הקפיד מלאך, דכל מי שיתמיד בעבודה פרטית ותגדל פשיטותה אצלו, וכמו זכירת הרקיע במלאך, תגדל אצלו התמי' בהעדרה, ואפילו אצל אחר , מפני רגילותו בה. ג) ד' ציציות הם כנגד ד' חיות המרכבה, והמתעטף בציצית, " כאילו מתקין כורסי' לקוב"ה" (ת"ז סוף תי' יו"ד באריכות). והנה מלאך מיכאל הוא, בתמידיות, אחד מחיות המרכבה (זח"ג רט"ז, א' ועוד). ואומר שאעפי"כ הי' נותן כל עבודתו כו'. – ובזה מדויק ג"כ מה שאמר אחת מד' ציציות, כי אינו אלא אחת מחיות המרכבה. ד) שמעלת המצות למטה מבאר בפנים שהיא מה שזהו למעלה מהשתל'. ואומר שאפילו ציצית שענינה המשכה בדרך דילוג צמצום ושערות, בכ"ז הי' נותן כל עבודתו כו', כי דוקא עי"ז נמשך מלמעלה מהשתלשלות. וכמבואר בארוכה בדא"ח בדרושי ציצית ומחלוקת קרח (וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע ח"ב ע' שעז ואילך. לקוטי שיחות חי"ג ע' 199-198. ר"ד ד' תמוז תש"מ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית י דיני כנפות הטלית יג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
יג טלית שהיתה ארוכה כשתים וכופלה לשתים ומתעטף בה יש אומרים שמטילין לה ציצית כשהיא כפולה דהיינו ב' ציצית במקום הכפל אחד מכאן ואחד מכאן משום דזה המקום נקרא כנף בשעת העטיפה שהטלית היא כפולה וב' ציצית בקרנות הא' מן ראשי הטלית התלוין.
לא רש"י מנחות מא, א ד"ה טלית כפולה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
יא אבל יש אומרים שהציצית לא נפסלה כלל בשביל שהיא תלויה בחתיכת בגד שאין בה שיעור טלית כיון שהיא תלויה בכנף כדרך כל הציצית התלויות בכנף ולכן אם יש בקרן של חתיכה ההיא שנחתכה או נקרעה מן הטלית ג' גודלין על ג' גודלין שזה שיעור הראוי להיות נקרא כנף הרי הציצית התלויה באותה החתיכה עומדת בכשרותה ולא נפסלה כלל ולכן א"צ להתירה מן החתיכה ולחזור ולהטילה אחר שיתפרנה אבל אם אין בקרן של אותה החתיכה מקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין אפילו לא נפרדה החתיכה לגמרי מן הטלית אלא עדיין נשארת מחוברת להטלית אם אין באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין הרי היא כמופרדת לגמרי מן הטלית ונפסלה הציצית התלויה בה מפני שהיא תלויה בדבר שאין נקרא כנף כלל ולכן כשירצה לתפור החתיכה עם הטלית צריך להתיר הציצית הפסולה התלויה בה ולחזור ולהטילה בה או שיעשה בה ציצית חדשה (ב) ולענין הלכה יש להחמיר כסברא הראשונה היכי דאפשר אבל אם אי אפשר בענין אחר כגון שאותה הציצית שנפסלה נפסק בה אחד מהחוטין ונשתייר בה כדי עניבה שאע"פ שהיא כשרה מכל מקום אי אפשר להתירה מן הבגד ולחזור ולהטילה כמ"ש בראש הסי' וציצית אחרים אינן מצויין כלל יש לסמוך על סברא האחרונה:
לג נימוקי יוסף שם - לפי' ה ב"י (ד"ה נקרעה) עיי"ש . פסקי רי"ד מנחות מא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
יב אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית ואין בו במקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין שיעור הראוי להיות נקרא בגד יש אומרים שאותו הכנף נפסל מלהטיל בה ציצית אפילו אם ירצה להתיר אותה הציצית התלויה בו ולהטיל בו ציצית אחרת חדשה אחר התפירה משום דאותו הכנף כיון שאין עליו שם בגד שהרי אין בו ג' על ג' גודלין לכן אין התפירה מועלת לו לחברו עם הטלית ואע"פ שהוא מחובר בו הרי הוא נחשב כמפורד ממנו ואינו נחשב בכלל הטלית והציצית התלויה בו אינה פוטרת את הטלית אפילו הטיל בו את הציצית לאחר שתפרו עם הטלית שהרי אין הציצית תלויה בטלית כלל והרי הכנף הזה נחשב לאחר התפירה כמו הגדיל (שקורין לייסט) שכתוב בסי' יא שאין מטילין בו ציצית מפני שאינו נחשב מכלל הטלית ואעפ"כ הוא עולה לשיעור ג' גודלין ולשיעור מלא קשר אגודל עיין שם ואע"פ שיש חולקין על סברא זו מכל מקום במקום שאפשר יש להחמיר:
מב נימוקי יוסף הלכות ציצית ד"ה חוץ לשלש . פסקי הרי"ד מנחות מא, א. פסקי הריא"ז הלכות ציצית דין חוטי ציצית אות יד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית טז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
טז אם נקרע הכנף במקום הראוי להטיל בו ציצית דהיינו תוך ג' גודלין לשפת הכנף ולמעלה ממלא קשר אגודל משפת הכנף יש אומרים שאפילו אין שם אלא קרע משהו לא יתפרנו בחוט הראוי לציצית כגון אם הטלית של פשתן לא יתפור את הקרע בחוטי פשתן רק בחוטי משי או שאר מינים ואם הטלית של משי לא יתפרנו בחוטי משי ואם הטלית של צמר לא יתפרנו בשל צמר אלא בשל משי או בשאר מינים ואיסור זה הוא גזירת חכמים שמא ישתייר מחוט התפירה ויניחנו שם בכנף לשם ציצית ויוסיף עליו ז' חוטין דהיינו ג' חוטין ארוכין ויכפול כל א' לב' וחוט א' קצר יקשרנו בראש החוט שנשתייר מהתפירה וחוט זה הוא פסול מפני שלא נטווה לשם ציצית ולפי סברא זו אפילו אין שום קרע בכנף רק שתופר סביב הנקב שהציצית תלויה בו כדי שלא יתרחב הנקב וכן התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית אם הוא תופר בחוט שראוי לעשות ממנו ציצית לזו הטלית צריך ליזהר שלא תהא שום תפירה תוך ג' גודלין לשפת הכנף ולמעלה ממלא קשר אגודל משפת הכנף מטעם שנתבאר אע"פ שיש חולקים על סברא זו מכל מקום יש להחמיר במקום שאפשר ואפילו לסברא זו אין איסור אלא א"כ תופר בחוט לבן אבל בחוט צבוע אין לחוש שמא יצרפנו לשאר חוטי הציצית דעכשיו אין נוהגין כלל לעשות ציצית צבועים:
נו רש"י מנחות מא, א. שו"ת הרא"ש כלל ב סי' יא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית טז שיעור טלית א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
א שיעור טלית שחייבת בציצית שיערו חכמים אם היא גדולה כל כך שקטן שהגיע לכלל חינוך מצות ציצית דהיינו שהוא בן ט' שנים שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו וא"צ לשמור טליתו שלא יאבד ממנו ואם הוא מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו ורוב רחבו וגדול בן י"ג שנים הלובשה אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק היא נקראת כסות וחייבת בציצית ואסור להתלבש בה בלא ציצית אפילו בביתו ואם אין הקטן בן ט' שנים מתכסה בה ראשו ורובו אע"פ שהגדול בן י"ג שנים יוצא בה באקראי לשוק בטלה דעתו אצל כל אדם מפני שאינה נקראת כסות כלל ולכן היא פטורה מן הציצית וי"א שאם הקטן בן ט' מתכסה בה ראשו ורובו אע"פ שאין גדול בן י"ג שנים יוצא בה באקראי לשוק היא נקראת כסות וחייבת בציצית והלכה כסברא הראשונה לכן צריך [ליזהר] שלא לעשות טלית קטן פחות מזה השיעור שנתבאר לפי הסברא הראשונה ואם רוצה להתלבש בטלית שהיא פחותה מזה השיעור יטיל בה ציצית כדי לחוש לסברא האחרונה אבל לא יברך עליה:
ט מנחות מא, א. טור ולבוש.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יח זמן ציצית ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ה סדינים וכרים אע"פ שאדם ישן בהם לפעמים ביום כיון שעיקרם לא נעשה אלא בשביל הלילה לכן נקראים כסות לילה ופטורין מן הציצית ולדברי האומרים כסות לילה חייב בציצית אם לובשו ביום צריך להטיל הציצית לסדינים וכרים שהרי אדם ישן בהם בבוקר ואעפ"כ המנהג פשוט שלא להטיל בהם ציצית כלל בין שהם של צמר בין שהם של פשתן מפני שיש אומרים שלא חייבה תורה אלא אותן בגדים שאדם מתכסה בהן דרך לבישה שנאמר אשר תכסה בה אבל דרך הצעה כגון סדינים וכרים אינן נקראים כסות כלל ומכל מקום כיון שיש חולקין על סברא זו לכן אם הסדינים או הכר של צמר יעשה קרן אחת עגולה כדי לפטור מן הציצית לדברי הכל:
כד תוספות מנחות מא, א (סוף ד"ה תכלת).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן טו (ב)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
הנה הש"ע השמיט הסברא הראשונה שכתבתי בפנים, והיא סברת התוספות, וסבירא ליה דאפילו נקרע לגמרי למעלה משלש, כיון שיש במה שנקרע שיעור כנף כשרה הציצית הישנה, והיינו כפירושו דהנימוקי יוסף לפי שכן דעת הרמב"ם כמו שכתב בבית יוסף עיין שם, ולכן כתב בסעיף ב דכנף זה לא היה בבגד זה כו', והוא מפירוש רש"י, משמע דאם היה מבגד זה היה כשר.
כז מנחות מא, א ד"ה ממקום אחר .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ומשום הכי נמי אמרו דהלל דוקא היה מחייב את העניים (ואשכחן כהאי גוונא עונש על ביטול מצוה אף שפטור מדינא, גבי ציצית כרב קטינא פרק התכלת, לפי דעת הטור וש"ע סי' כ"ד, דלא ס"ל כמ"ש המרדכי שם דדוקא במי שמחזר עלילות כו'), על שלא נהגו במדת חסידות כמותו לסבול חיי צער כדי לזכות בכתר תורה [וכהאי גוונא אשכחן בצרפית שאמרה לאליהו להזכיר עוני ולהמית כו', אע"פ שהיתה צדקת].
קצט מנחות מא, א (בזמן דאיכא ריתחא ענשינן ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אבל אסור מדברי סופרים .
1769 אליה
זוטא סקי"א (ואפשר דדוקא לענין חיובא בעינן קשירה, אבל איסורא אפילו בלא
קשירה איכא).
*
ולפי זה הי' מקום לומר שאסור לתחוב
סיכת בטחון בבגד לחבר בה ב' חלקי הבגד, דהוי ב' תפירות. וכן לאסור פירוק סיכת
הידוק (כליב) שהיא מחברת בב' תכיפות.
ואף שהתפירה היא בדרך כלל בחוט
שאינו של מתכת; נתבאר באגרות קודש ח"ח ע' צב (וחבור יכול להיות גם על ידי חוט
של מתכת, וכמו שגם במשכן אחד החוטים הי' של זהב), וכמבואר ברמב"ם הלכות כלי
המקדש פרק ט ה"ה (הזהב שבאריגת האפוד והחושן האמור בתורה ככה הוא מעשהו, לוקח
חוט אחד זהב טהור ונותנו עם ששה חוטין של תכלת וכופל השבעה חוטין כאחת, וכן הוא
עושה חוט זהב עם ששה של ארגמן, וחוט אחד עם ששה של תולעת שני, וחוט אחד עם ששה של
פשתים, נמצאו ארבעה חוטי זהב ונמצאו כל החוטים שמנה ועשרים).
ויתירה מזו הי' לכאורה מקום לומר,
שבהידוק בסיכת בטחון או סיכת הידוק, "מתקיים" חיבור זה, ויהי' חייב,
וכמבואר בדברי רבינו במהדורא בתרא לסי' שא ס"ז (במחט כשעושה ב' ראשיה לצד אחד
מיקרי ב' תפירות, ואפשר דלא בעיא קשירה, משום שמתקיים כך. ועיין ערוך דנקיט בסיכי
(במנחות מ"[א]) תפירה גמורה היא).
והיינו כדאמרינן מנחות מא, א (תנו
רבנן טלית כפולה (שהיתה ארוכה כשתים וכפלה , רש"י) חייבת בציצית , ורבי שמעון
פוטר (שאם תפשט נמצאת ציציות באמצעיתה, רש"י), ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת .
תפרה פשיטא. לא צריכא דנקטה בסיכי). ופירש הערוך (ערך סך הט') "ביתדות".
הרי מבואר בגמרא שעל ידי סיכי (סיכה של מתכת) נקרא "כפלה ותפרה" ,
"משום שמתקיים כך".
ומטעם זה
כתב הקרבן נתנאל פ"ז אות נ (ולכך תמה אני מאין נוהגין העולם שתוחבין עם מחט
... הקרייז עם המלבוש ... הא הוי שתי תקיפות). וכן
הוא במשנה ברורה ס"ק כז (אותן האנשים שתוחבין הקרייז עם הבגד במחט בשתי
תכיפות, לאו שפיר עבדי (קרבן נתנאל)).
והאריך באיסור זה האדמו"ר
מוהרשי"ש רובין הלברשטאם מצעשינוב, במכתבו לרבי, והשיב לו באגרות קודש
חי"א אגרת ג'תשפט (במענה על מכתבו עם המוסגר בו, שקו"ט בנוגע להשתמשות
במחט בטחון (כנראה כוונתו, זיכער נאדעל) בשבת. מובן שנבהלתי מהקס"ד בסיום
התשובה שלו, שלא רק אסור אלא שחושש גם לאיסור דאורייתא ח"ו ... מצוה לקיים
מנהג זקנות מישראל מכמה דורות מבלי מוחה בידם ... והם: א) במתכת ובחוט של מתכת אין
תפירה, ואף שאין ראי' מפורשת לדבר, הנה זכר לדבר ממה שכל מלאכות שבת למדין אנו
ממשכן. ואף שהי' גם חוט של זהב בהאריג, אבל פשיטא שלא תפרו בחוטים אלו, דמילתא
דתמיהא כזו צריך הי' להיות ציווי מפורש בזה. וממ"ש במנחות מא, א דנקטה בסיכי
שלפירוש הערוך היינו יתדות, הנה מובן ששם צריך להיות ענין של חיבור ואינו נוגע כלל
באיזה אופן, אם של תפירה או באופן אחר ... ב) כבר ידוע דעת רבנו יואל אשר נפסקה
הלכה כמותו (שו"ע או"ח סי' שי"ז ס"ג) אשר צריכה להיות תפירה
של קיימא ... ובמחט בטחון ביחוד הנה רואים במוחש בכל ענינים שמשתמשים בהם לשם
חיבור שאי אפשר שישארו כך לעולם ... ומאסף לכל הדיעות בזה בספר קצות השולחן להרב
אברהם חיים נאה חלק שמיני סי' קמ"ו סעיף י"ב עיי"ש בארוכה בכל
הנ"ל).
ובבדי השלחן שם ס"ק כב (מצוה
עלינו ליישב מנהגן של ישראל שנהגו משנים קדמוניות ולא מיחו בידם. והנה לשיטת רבינו
יואל שהתיר לקרוע תפירת בית הצואר שעשה הכובד משום דלאו לקיימא עביד ... ונראה
דסברי דתחיבת מחט אינה תפירה כלל, שאין תפירה אלא בחוטים ... ואע"פ שמוכח
מהערוך הנ"ל דחבור ביתדות קרי לה הגמרא תפירה, התם לענין חיבור טלית לציצית
דינו כתפירה כיון דסוף סוף הוי מחובר, אבל בשבת דבעינן מלאכת מחשבת).
ומה שהובא לעיל ממהדורא בתרא לסי'
שא, לענין סיכת בטחון, שאף בה הוי תפירה מן התורה "משום שמתקיים בכך",
הוא רק כדי לבאר את הגמרא לפי שיטות אלו, אף דלא קיי"ל כן.
והוא דאמרינן שבת ס, א (מחט שאינה
נקובה, למאי חזיא, אמר רב יוסף הואיל ואשה אוגרת בה שערה). וכתב על זה רבינו
במהדורא בתרא לסי' שא ס"ה וס"ז (והא דלא מוקמינן מתניתין במחט שבצעיף
וחלוק, יש לומר שבימיהם לא נהגו הנשים בצעיף שלנו ... יש לתרץ בפשיטות לפי דעת
ריב"א במרדכי פ"ד, דתפירה שאינה של קיימא חייב, אם כן במחט כשעושה ב'
ראשיה לצד אחד מיקרי ב' תפירות, ואפשר דלא בעיא קשירה משום שמתקיים כך. ועיין ערוך
דנקיט בסיכי (במנחות מ"[א]) תפירה גמורה היא).
והיינו שעיקר התירוץ הוא
"שבימיהם לא נהגו הנשים בצעיף שלנו". אמנם יש לתרץ תירוץ נוסף, לפי דעת
ריב"א (דלא קיי"ל כוותיה), שהיא דעה הא' דלעיל סי' שיז ס"ז (שאין
חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה של קיימא, ולעולם יש בסתירתה משום קורע ... ויש
מתירין בתפירה שאינה של קיימא לנתק או לחתוך. וכן עיקר), ולפי דעת הערוך (דלא
קיי"ל כוותיה) שגם בחוט של מתכת יש תפירה.
נמצא, שלדידן יש בסיכת בטחון (וכן
בסיכת הידוק) שני טעמים להיתר:
(א) כיון שהתפירה אינה עשויה כדי להתקיים
כך, שקיי"ל להיתר.
(ב) כיון שהתפירה היא במתכת, שאפשר
קיי"ל שאין בה תפירה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית , מעיד עדות שקר בעצמו .
866 מ"א סי' כד ס"ק ג (כתוב בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקורא קריאת שמע בלא ציצית , מעיד עדות שקר בעצמו). והוא ב זהר ח"ג קעה, א (קורין קריאת שמע בלא ציצית וסהדין סהדותא דשקרא).
*
בשוע"ר הוצאות זיטאמיר תר"ז ואילך, נוספה כאן הגהה על הגליון:
אולי רוצה לומר אם לבש טלית בלא ציצית . עיין לקמן רס"י כד וסי' ס"ו סעיף ג'. וכן משמע לשון הזוהר ח"ג קע"ה .
ולא נתפרש מי כתב הערה זו (ומהלשון "אולי רוצה לומר", מובן שלא נכתבה על ידי רבינו).
והוא כמבואר לקמן רס"י כד (שאין אדם חייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שתחייב בציצית , אלא דוקא אם רוצה להתלבש מטלית בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית ).
ובסי' סו ס"ג (ואינו כמעיד עדות שקר, כיון שאין עליו טלית החייבת בציצית ).
ולכן כתב ש"אולי רוצה לומר אם לבש טלית בלא ציצית" , אבל אם קורא קריאת שמע בלא טלית של ד' כנפות, אינו מעיד עדות שקר בעצמו.
מכל מקום נראה יותר דמיירי הכא במי שקורא קריאת שמע בלא טלית של ד' כנפות ובלא ציצית , שהרי זהו תוכן המשך הדברים כאן:
כיון שכל הקורא קריאת שמע בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו, לכן צריך להלביש הציצית בבוקר לפני קריאת שמע (ולא אחר כך). והואיל שכל אדם צריך להיות זהיר וזריז להקדים המצוה בכל מה דאפשר, לכן, לא יסתפק בלבישת הציצית קודם קריאת שמע, אלא תיכף ומיד אחר נטילת ידים, שידיו נקיות ויכול לברך יתעטף בציצית .
וכל זה הוא כדי שיתעטף בציצית קודם קריאת שמע. אבל אם לובש טלית של ארבע כנפות בלא ציצית , הרי עובר מהתורה, ולא רק בשעת קריאת שמע, ולא רק מעיד עדות שקר.
וכן נראה גם ברס"י כה (ואחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו), הרי שהן לענין ציצית והן לענין תפילין מיירי במי שיניח ויקיים מצוות ציצית ומצות תפילין אחר כך, ורק בשעת קריאת שמע אין עליו תפילין וציצית , והוי כאילו מעיד עדות שקר.
ואף שמבואר לקמן סי' כד ס"א "שאין אדם חייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שתחייב בציצית" . הרי סיים שם "מכל מקום טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז ללבוש טלית מצוייצת כל היום, כדי שיזכור המצות בכל רגע". וכדאמרינן מנחות מא, א (דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא (דלא הוה ליה ציצית , כדאמרינן לעיל, משום כסות לילה, רש"י). אמר ליה , קטינא קטינא , סדינא בקייטא (בקיץ) וסרבלא (מנט"ל. כגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה] דפטורה מציצית , רש"י) בסיתוא (בחורף), ציצית של תכלת מה תהא עליה . אמר ליה ענשיתו אעשה (בתמיה). אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן ... הא לא מיחייבא (הן טלית דסדין ודסרבלא ומאי איכפת ליה , רש"י) ... הכי קאמר ליה טצדקי (תבקש תחבולות , רש"י) למיפטר נפשך מציצית ). ובפסקי דינים צמח צדק ב, א (בציצית נזהרין כל העולם, ואין זה מדת חסידות לבד, כי אם מצוה דאורייתא, כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם כו'). הובא באגרות קודש ח"ח אגרת ב'תריט.
ועוד יתבאר לקמן סי' כד ס"ב (אפילו מי שאינו יכול להתלבש בציצית כל היום, לכל הפחות יזהר שיהיה לבוש בציצית בשעת קריאת שמע ותפלה). וכאמור בפרשה שלישית של קריאת שמע "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'". ולכן נאמר בזהר, שאם אינו לובש אז ציצית , מעיד עדות שקר בנפשו.
ואף שלקמן סי' סו ס"ג מחלק בין תפילין לציצית , וכותב לענין ציצית "ואינו כמעיד עדות שקר, כיון שאין עליו טלית החייבת בציצית" .
היינו דוקא לענין ברכה, כדלקמן שם (לפיכך אסור להפסיק בברכתן אפילו בין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה, אלא לובשן בלא ברכה). אבל לענין להקדים עטיפת ציצית לפני קריאת שמע אמרינן בזהר שהוא מעיד עדות שקר בעצמו.
גם הובאה לקמן שם דעה הא', שאין חילוק בזה בין ציצית לתפילין (אם שכח להניח ציצית ותפילין, יש אומרים שיכול להפסיק בין הפרקים להניחן ולברך עליהן).
והרי גם אם קורא קריאת שמע בלי תפילין ואחר כך מניח תפילין וקורא קריאת שמע פעם ב', לא הוי מעיד עדות שקר, כדלקמן סי' לד ס"ה (ואם לבו נוקפו שקרא קריאת שמע בלא תפילין לר"ת וסייעתו והעיד עדות שקר בעצמו, יחזור ויקרא קריאת שמע אחר התפלה), דהיינו שמי שחושש לשיטת ר"ת, יקרא קריאת שמע אחר התפלה עם תפילין דר"ת, ולא יהי' כמעיד עדות שקר.
ומה שנתבאר לקמן רס"י כה (יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו). מיירי לכאורה, שאחר כך יניח תפילין בלי קריאת שמע, וכדלקמן סי' סו סי"א (שיתפלל עם הצבור בלא תפילין ויעיד עדות שקר בעצמו ... וכשיבואו תפילין לידו אחר כך, יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהם איזה מזמור).
אמנם באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"י אגרת ג'שב (בודאי המה נזהרים בקריאת שמע קטנה בתפילין, ואז אפשר לטעום מיני מזונות). ובתורת מנחם ח"ו ע' 15 ואילך (מצינו אצל חסידים ואנשי מעשה לקרות קריאת שמע קטנה ללא תפילין ... כיצד קורין קריאת שמע בלא תפילין, היפך מארז"ל "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו"? וכבר שקו"ט בזה כו"כ , ומסקנת דבריהם שהפירוש ד"הקורא קריאת שמע בלא תפילין" (שחשיב כעדות שקר) הוא למי שאינו מניח תפילין כלל, אבל הא שאינו מניח תפילין בשעת קריאת שמע (אלא לאחרי זה) ודאי לא חשיב עדות שקר ח"ו).
וראה מה שדנו בזה ערוך השלחן רס"י ח. באר יעקב (קרויזהאר) סי' כד סק"ג. יד שאול. מחנה יוסף (ציצית ) ע' פא. פד. קטו. יגדיל תורה (נ.י.) ל ע' רצו. עא ע' רכח. קובץ דברי תורה (כפ"ח) חוב' ב-ג. אהלי שם ח ע' רכו. קובץ הערות וביאורים תשעב ע' 60. תשעג ע' 50. תשעד ע' 61. תשעה ע' 86. דובר שלום ע' כא.
*
וכל זה הוא כדי להתעטף בציצית "תיכף ומיד אחר נטילת ידים", קודם קריאת שמע. ויתירה מזו יש להשתדל להתעטף בציצית קודם נטילת ידים, כדלקמן ס"כ (אם רוצה ללבוש הטלית קטן מיד בקומו, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית , והרי עדיין אין ידיו נקיות ולא יכול לברך, יכול ללובשו בלא ברכה, ולכשינקה ידיו, ימשמש בציציותיו ויברך).
ויתירה מזו נתבאר בפסקי הסדור סמ"ב (והמדקדקים נוהגין לישן בטלית קטן, כדי שאם יישן על היום לא יהיה ערום בלא מצות. וגם לא יצטרך ללבשו קודם נטילת ידים, לעבור על קדושת הזהר שנתבאר בדין השכמת הבקר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית י דיני כנפות הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
יג טלית שהיתה ארוכה כשתים וכופלה לשתים ומתעטף בה, יש אומרים שמטילין לה ציצית כשהיא כפולה , דהיינו ב' ציצית במקום הכפל, אחד מכאן ואחד מכאן, משום דזה המקום נקרא כנף בשעת העטיפה שהטלית היא כפולה , וב' ציצית בקרנות האחד מן ראשי הטלית התלוין .
1131 תנא קמא מנחות מא, א (תנו רבנן טלית כפולה (שהיתה ארוכה כשתים וכפלה , רש"י) חייבת בציצית , ורבי שמעון פוטר (שאם תפשט נמצאת ציציות באמצעיתה, רש"י)). טור בדעת הרא"ש הלכות ציצית סי' ח (ומלשון א"א הרא"ש ז"ל נראה שחייבת אף על פי שלא תפרה כלל). ב"י (והרי"ף (ציצית יא, ב) והרא"ש (סי' ח) כתבו ברייתא זו ולא פסקו הלכה כדברי מי, ונראה שסמכו דמן הסתם משמע דהלכה כת"ק, וזהו שכתב רבינו ומלשון א"א ז"ל יראה שחייבת אף על פי שלא תפרה ). רמ"א סעיף ו (ויש אומרים דחייבין אפילו בלא תפירה). ט"ז (דפוסקים כת"ק דרבי שמעון ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ב ואם נפסק חוט אחד מהח' חוטין, אע"פ שנשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחלה לעשותו בבגד אחר , דקודם עשיית החוטין בבגד צריך להיות כל חוט מהח' חוטין ארוך י"ב גודלין, כמו שנתבאר בסי' י"א:
1508 מנחות מא, סע"א (ושוים שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה , ובלבד שלא תהא מופסקת), ופרש"י (שיהו כל חוטיה שלמים). ב"י (דסלקא דעתך אמינא אף על פי שנפסק בעודו בכנף הראשון, כיון שנשתייר בו כדי עניבה והיה כשר בעודו שם, גם כשקבעו בכנף שני ליתכשר, קמ"ל, דכיון דתחלת קביעותו בכנף זה הוי בחוט מופסק, אף על פי שיש בו כדי עניבה פסול). מ"א ס"ק א (אם נפסק חוט אחד, אפילו נשתייר בו כדי עניבה, אסור לכתחלה לעשותו בבגד אחר (ב"י גמ')). ט"ז סי' יב ס"ק ג (ומבואר בב"י סי' ט"ו דאם יש כדי עניבה, דכשר בדיעבד, מכל מקום אם התיר אותה ועשאה על טלית אחר , אינו רשאי לעשות כן, דהוי כלכתחלה).
ומ"ש "לכתחלה", לכאורה פירושו, בשעת הטלת הציצית בבגד (דהוי לכתחלה), ואז צריך להיות כל חוט ארוך י"ב גודלין, וכמובא לעיל מהט"ז שם (אם התיר אותה ועשאה על טלית אחר , אינו רשאי לעשות כן, דהוי כלכתחלה), וכמובא לעיל מהב"י (דכיון דתחלת קביעותו בכנף זה הוי בחוט מופסק, אף על פי שיש בו כדי עניבה פסול). וכמו הלשון "אין מבטלין איסור לכתחלה", שאין הכוונה שבדיעבד מותר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ו אין יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם ציצית התלוים בה ולתפרה בבגד אחר .
1521 תוכן ההלכות שבסעיפים שלפנינו (עד סוף הסימן) הם ארבע שיטות הפוסקים בהאמור בברייתא וגמרא מנחות מא, א (טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור, תוך שלש לא יתפור):
(א) פירוש רש"י, שאם נקרעה במקום הראוי להטיל בו ציצית, לא יתפרנו, שמא ישתייר מהחוט ויניחנו לשם ציצית. והיא דעה הראשונה בשו"ע ס"ד, ותתבאר לקמן סט"ז.
(ב) שיטת רב עמרם גאון לפירוש הרא"ש, שאם החתיכה שנקרעה היא פחות מג' על ג', אין התפירה מועלת לחברה, ואינה נחשבת מכלל הטלית, והציצית שיתלו בה אינה פוטרת הבגד. והיא דעה השנית בשו"ע ס"ד, ותתבאר לקמן סי"ב.
(ג) שיטת רב עמרם לפירוש הנימוקי יוסף, שאם החתיכה שנחתכה מהטלית אין בה שיעור כנף ג' על ג', נפסלו הציצית התלויים בה . והיא דעה השלישית בשו"ע ס"ד, ותתבאר לקמן סי"א.
(ד) פירוש התוס', שאין הפרש בגודל החתיכה שנחתכה מהטלית, ובכל אופן נפסלו הציצית, אלא אם כן לא נפרדו לגמרי, ונשאר בחיבורה ג' גדולין. שיטה זו השמיט בשו"ע, אמנם תתבאר לקמן ס"י; כיון שכך פוסק הט"ז, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (כיון שהט"ז פסק ... כהתוספות ... לכן כל אדם צריך להחמיר).
ויתבאר לקמן שיש לחוש לארבע השיטות הנ"ל, במקום שאפשר.
*
וממשיכה הברייתא שם (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ), ופירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת , ותולה בה , משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה).
והיינו, שמה שהתירו (שלוש השיטות הראשונות הנ"ל) כשיש בחתיכה ג' על ג', הוא כדי רק לחזור ולתפור את החתיכה לאותה טלית שנחתכה ממנה, אבל לא להביא חתיכה מטלית אחרת, וכמובא בקונטרס אחרון ס"ק ב (משמע דאם היה מבגד זה היה כשר).
אבל לפי פירוש התוס', שפוסלים אף אם תופר את החתיכה לאותה טלית שנחתכה ממנה (אלא אם כן נשאר בחיבורה ג' גודלין), קשה מה מוסיפה הברייתא לפסול כשהובאה מבגד אחר .
אלא על כרחך צריך לפרש לפי שיטתם, שהברייתא באה להשמיע כאן ההיתר המבואר ברשב"א, שדוקא חתיכה של אמה על אמה פסולה כיון שאין בה שיעור טלית להתחייב בציצית, אבל אם יש בה שיעור טלית (אמה על שתי אמות), כשרה אף אם הביא חתיכה מבגד אחר , וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א (ולהתוספות משום דאין בכנף שיעור טלית ... אבל אם יש בכנף שיעור טלית לא נפסלה הציצית שבו, כמו שכתב הרשב"א). שיטת הרשב"א הובאה בשו"ע ס"ג, ותתבאר לקמן ס"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואפילו אינו נוטל כנף הבגד לבדו, אלא חותך חתיכת בגד גדולה סביב הכנף ותופרה עם הכנף שבה שהציצית תלויה בו בבגד אחר שיש בו ג' כנפות, אסור לעשות כן, ואם עשה כן הרי הציצית הזאת שהובאה מבגד אחר פסולים, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, שבשעת עשיית הציצית על כנף צריך שיהיה הכנף מחובר לעיקר הבגד, ואז פוטרין הציצית את הבגד, אבל זו הציצית שהובאה מבגד אחר , כיון שבשעת עשייתה בהכנף לא היה הכנף מחובר להבגד זה, לכן אינה פוטרת את הבגד הזה, עד שיתיר אותה מן הכנף ויחזור ויטילנה בו לאחר שיהיה הכנף מחובר לבגד זה :
1523 ברייתא מנחות מא, א (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ), ופירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה , משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה). טור ו שו"ע סעיף ב (אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר , משום דעל כנפי בגדיהם (שלח טו, לח) בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשייה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
יא אבל יש אומרים שהציצית לא נפסלה כלל בשביל שהיא תלויה בחתיכת בגד שאין בה שיעור טלית , כיון שהיא תלויה בכנף כדרך כל הציצית התלויות בכנף, ולכן אם יש בקרן של חתיכה ההיא שנחתכה או נקרעה מן הטלית ג' גודלין על ג' גודלין, שזה שיעור הראוי להיות נקרא כנף, הרי הציצית התלויה באותה החתיכה עומדת בכשרותה ולא נפסלה כלל, ולכן אין צריך להתירה מן החתיכה ולחזור ולהטילה אחר שיתפרנה.
1534 רב עמרם, לפירוש נימוקי יוסף שם, כמבואר ב ב"י (ולפירוש רב עמרם שכתב נמוקי יוסף, לא קפדינן אלא אם יש בקרע שיעור כנף או לא) עיי"ש . פסקי רי"ד מנחות מא, א (אם נקרעה כנף טליתו למעלה משלש יתפור , דכיון דאית בה שלש חשובה היא ולא בטל שם כנף מעליה, וכשמחזירה לטלית שנקרעה ממנה, למילתא קמייתא קא הדרה, ואינו צריך שום מעשה עכשיו בציצית, שבעשיית תלייה הראשונה נכשרת, כיון שלא בטל שם כנף מעליה. אבל אם נקרעה בתוך שלש , בטל שם כנף מעליה ובטל ליה מעשה הראשון, ואם רוצה להחזירה לטלית , צריך להתיר הציצית אחר שתפר הכנף, ויתלנה פעם אחרת. ואם יתפרנה עם הציצית שהיא תלויה בה, הוה ליה תעשה ולא מן העשוי, כיון שבטל שם כנף מעליה בעודה קרועה ולא מיקריא ציצית, ובתפירתה נמצאת ציצית עשויה מאיליה בלי שום מעשה שיעשה בציצית). דעה בתרא בשו"ע ס"ד (ורב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד, וכמאן דליתיה דמי ... ויש אומרים דלרב עמרם לא נפסל אלא ציציות שהיו בו בעת שתפרו, אבל אם אחר שתפרו הטיל בו ציציות, כשר).
שתי הדעות הובאו בפסקי הסדור סכ"ד (אבל אם נפסק לגמרי, יש אומרים שנפסלה ציצית הראשונה. ויש חולקין).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
טז אם נקרע הכנף במקום הראוי להטיל בו ציצית, דהיינו תוך ג' גודלין לשפת הכנף, ולמעלה ממלא קשר אגודל משפת הכנף, יש אומרים שאפילו אין שם אלא קרע משהו, לא יתפרנו בחוט הראוי לציצית, כגון אם הטלית של פשתן לא יתפור את הקרע בחוטי פשתן, רק בחוטי משי או שאר מינים, ואם הטלית של משי לא יתפרנו בחוטי משי, ואם הטלית של צמר לא יתפרנו בשל צמר, אלא בשל משי או בשאר מינים .
1554 ברייתא וגמרא מנחות מא, א – לפירש"י (טלית שנקרעה , חוץ לשלש (למעלה משלש אצבעות משפת הכנף, רש"י), יתפור (ולא חיישינן דילמא פייש מידי מן חוט התפירה, ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית, ואיכא תעשה ולא מן העשוי, דהא חוץ לג' לא חזו לתלות ציצית, רש"י), תוך שלש (הראוי להניח שם ציצית, רש"י), לא יתפור (דהכא חיישינן להכי כדפרישנא, רש"י)). שו"ת הרא"ש כלל ב סי' יא (הוי יודע, דהא דאמרינן טלית שנקרעה תוך ג' שאסור לתופרה, היינו טעמא, שמא ישייר מחוט התפירה ויעשה מהן ציצית, והוי תעשה ולא מן העשוי. הלכך, אפילו קרע כל דהוא אסור לתופרו, כשהוא בתוך ג' מן הכנף, שהוא מקום תליית הציצית). שו"ע סעיף ד (נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף, אינו רשאי לתופרו. ופירש"י דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו, ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית. ולטעם זה, אפילו נקרע כל שהוא, לא יתפור ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טו אם להתיר הציצית מבגד לבגד ודין נקרע הטלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ולכן כתב בסעיף ב דכנף זה לא היה בבגד זה כו', והוא מפירוש רש"י, משמע דאם היה מבגד זה היה כשר.
1591 על הברייתא מנחות מא, א (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ), פירש"י (מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה , משום דעל כנפי בגדיהם בעינן, וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית טז שיעור טלית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
לכן צריך [ליזהר] שלא לעשות טלית קטן פחות מזה השיעור שנתבאר לפי הסברא הראשונה .
1602 ולענין מדת הטלית החייבת בציצית בזמנינו, קשה לברר מכאן מהו שיעור "גדול בן י"ג שנים הלובשה אינו מתבייש לצאת בה באקראי לשוק". ויותר קל לברר את השיעור העיקרי המובא כאן (בן ט' שנים ... מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו ורוב רחבו). ונתבאר שיעורו בפסקי הסדור ס"ב (ורוחב הטלית קטן צריך להיות אמה של תורה, שהיא רוחב כ"ד גודלין מרווחים מאדם בינוני ... כל האורך שתי אמות, לבד מבית הצואר ... ובזה מקיים המצוה לדברי הכל). והיינו ששיעור רוחב טלית שמתכסה בו ילד בן תשע מאמצע ראשו עד רוחב רוב גבו, הוא אמה אחת.
וכיון שיש כמה דעות בשיעור אמה , ורבינו הי' סובר בתחלה שהשיעור הוא הגדול יותר, ואחר כך חזר בו, והוכיח שהשיעור הוא הקטן יותר. ביאר בשם רבינו, אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש, בשו"ת שארית יהודה יו"ד סי' לו (שיעור הגריס והרביעית והסלע, וקומת אדם, ותינוק בן ט', שבכל זה שמעתי מפיו הקדוש שאחד באחד יגשו, והעמיק והרחיב בזה בשכל מבעית וחשבונות רבים), והיינו ששיעור הטלית שמכסה את ראש הילד בן תשע, ורוב גבו, הוא אמה אחת לפי השיעור הקטן יותר.
לפי שיעורי הגרא"ח נאה היינו 49 ס"מ. וראה הליכות מנחם ע' יג, אודות מדידת הטלית קטן של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שנהג בשיעור גדול יותר, כשיטות המחמירות (25 אינטש. 63.5 ס"מ), וכעין מה שהורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשיעור מקוה (ראה סדר תיקוני מקואות פ"ז ס"ו, ופ"י סי"ד).
*
עוד דעה הובאה בפסקי הסדור ס"ג (ובקטנים שהגיעו לחינוך, דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג, אפשר להקל ולסמוך על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד).
והיינו שהעיקר הוא כדעת הפוסקים ששיעור הטלית החייבת בציצית הוא אמה על שתי אמות. אמנם לענין חנוך ילדים קטנים, סומכים על דעת הפוסקים שאמה על אמה חייבת בציצית.
שתי הדעות האלו (אמה על אמה או אמה על ב' אמות), תלויים בשני הפירושים בברייתא מנחות מא, א (ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ), אם הפירוש הוא שאמה על אמה הוא שיעור טלית שחייבת בציצית, או שאמה על אמה הוא שיעור טלית שפטור מציצית.
השיטה ששיעור החיוב הוא אמה על אמה , נתבארה בשו"ת פרי הארץ (למוה"ר ישראל מאיר מזרחי, קושטא תפ"ז) חאו"ח סי' א (ולענ"ד נראה להביא ראיה כעת לדון דשיעור הטלית להתחייב בו הוי אמה על אמה , והוא ממ"ש בפרק התכלת , טלית שנקראה חוץ לשלש כו', ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר כו', ומדנקט לרבותא אפילו אמה על אמה , אלמא דאמה על אמה הוי שיעורא דטלית, דאי לאו הכי מאי איריא דנקט אמה על אמה ומאי רבותא אשמועינן). הוכחה זו הובאה גם בפסקי דינים צמח צדק ג, ג (ופשט לשון הגמרא אפילו אמה על אמה , משמע דהוי שיעור טלית, דאם לא כן מהו הרבותא).
אמנם להלכה קיי"ל כהשיטה ששיעור החיוב הוא אמה על שתי אמות, ונתבאר בפסקי דינים צמח צדק שם (ולהמ"א ורבינו דמתירים אפילו מבגד אחר , צריך לומר דחולקים וסבירא להו דשיעור טלית הרבה יותר מאמה על אמה . וכן כתב בסידור). וכן נתבאר בתהלה לדוד סי' טז (ולמה שכתב הרב בסי' טו ס"ז, ביש בו שיעור טלית אפילו בבגד אחר כשר, אם כן נהפוך הוא, דעל כרחך צריך לומר דאמה על אמה אין בה שיעור טלית, והרב ז"ל בסדור כתב שתי אמות אורך).
והיינו שרבינו אזיל לשיטתו שפסק בסי' טו ס"ז (במה דברים אמורים, כשאין בחתיכה ההיא שמביא מבגד אחר שיעור טלית שחייבת בציצית, שיתבאר בסי' ט"ז, אבל אם יש בה שיעור טלית שחייבת בציצית, אין צריך להתיר הציצית ממנה כשיתפרנו בבגד אחר ), ושם נסמן (הערה כג ), שלפי שיטה זו על כרחינו לפרש גמרא הנ"ל, שדוקא אמה על אמה פסולה – כיון שאין בה שיעור טלית, משא"כ אם יש בה שיעור טלית (שהוא יותר מאמה על אמה ) כשרה.
ומפרשים דמיירי התם שיש לו שני טליתות קרועים שכל אחד מהם הוא "אמה על אמה" , וכשמחברם יחד יש לו שיעור אמה על שתי אמות, שהוא שיעור טלית החייבת בציצית.
*
ואפשר שתלוי במחלוקת הגאונים והראשונים ברס"י ח אם כסות שאין בה כדי עטיפת הישמעאלים חייבת בציצית או לא.
לשיטת הגאונים (שברס"י ח), שמתעטפים בה כעטיפת הישמעאלים. פשוט שאף הקטן אינו יכול להתעטף כעטיפת הישמעאלים בטלית שהיא אמה על אמה , אלא כשהיא אמה על שתי אמות.
אבל לשיטת הראשונים, שהיו לובשים אותה בלא עטיפה, כמנהגנו בלבישת הטלית בעת התפלה, ומגביהים צדי הטלית על הכתפים מכאן ומכאן, שתי כנפות נמשכות לפניו ושתים נמשכות לאחוריו לכסות את גבו. זה שייך בקטנים גם בטלית אמה על אמה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יט זמן ברכת ציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
א אין חייב להטיל ציצית אלא בטלית שרוצה ללבשה, שנאמר אשר תכסה בה , אבל אם אינו רוצה ללבשה אינו חייב להטיל בה ציצית .
1655 תצא כב, יב. מנחות מא, א (אשר תכסה בה אמר רחמנא , האי לאו לאיכסויי עבידא ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יט זמן ברכת ציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ב עשה טלית לצורך תכריכים, אע"פ שלובשה לפעמים בחייו, אין צריך להטיל בה ציצית , כיון שעיקרה אינה עשויה אלא להתכסות בה בשעה שפטור מן הציצית , הוי ליה ככסות המיוחדת ללילה, שפטור מלהטיל בה ציצית אפילו אם לובשה ביום.
1659 מנחות מא, א (ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו (לתכריכין, רש"י) שפטורה ). נימוקי יוסף הלכות ציצית (ואף על פי שלובש אותה לפעמים בחייו, כיון שאין עיקר עשייתה לאיכסויי מחיים, הויא ליה ככסות לילה, שהיא פטורה אף ביום). שו"ע סעיף ב (עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלובשו לפעמים בחייו, פטור). מ"א ס"ק ב (פטור, כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים, הוה ליה [כ]כסות לילה, שפטורה אפילו ביום (נ"י)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית כד שכר לבישת הציצית ועונשה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכל הזהיר במצות ציצית , זוכה ורואה פני השכינה:
1729 מנחות מג, ב (כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה). ספרי שלח פיסקא קטו (וכל המבטל מצות כנף מהו אומר (איוב לח, יג), לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה). טור ו שו"ע ס"ו (גדול עונש המבטל מצות ציצית , ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו'. הזהיר במצות ציצית , זוכה ורואה פני שכינה).
וכן הוא לקמן הלכות תלמוד תורה פ"ג בקונטרס אחרון ד"ה ולרבי ישמעאל (ואשכחן כהאי גוונא עונש על ביטול מצוה אף שפטור מדינא, גבי ציצית , כרב קטינא פרק התכלת , לפי דעת הטור ושו"ע סי' כ"ד). והוא דאמרינן מנחות מא, א (דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא (דלא הוה ליה ציצית , רש"י), אמר ליה , קטינא קטינא , סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא (כגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה] דפטורה מציצית , רש"י), ציצית של תכלת מה תהא עליה . אמר ליה , ענשיתו אעשה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן ... הא לא מיחייבא (הן טלית דסדין ודסרבלא, ומאי איכפת ליה ) ... אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר נפשך מציצית ).
הלשון "זוכה ומקבל פני השכינה" הוא גם לקמן סי' קכב ס"ב וסי' קנה ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר