בבא קמא קיא, א - גמרא - ספריית פנימי

א

דְּמֵינָח נִיחָא לַהּ בְּכֹל דְּהוּ – כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ, מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ.

ב

נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: נָתַן אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה – יַחֲזִיר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחֲזִיר אָשָׁם אֵצֶל כֶּסֶף.

ג

הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּיָהֵיב לֵיהּ אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב, וְכֶסֶף לִידַעְיָה בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִידַעְיָה – זֶה זָכָה בְּשֶׁלּוֹ וְזֶה זָכָה בְּשֶׁלּוֹ!

ד

אָמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּיָהֵיב אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב, וְכֶסֶף לִידַעְיָה בְּמִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כֵּיוָן דְּלָאו מִשְׁמַרְתּ[וֹ] דִּידַעְיָה הִיא – לִידַעְיָה קָנְסִינַן לֵיהּ, הִלְכָּךְ יַחֲזִיר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם; וְרַבָּנַן סָבְרִי: שֶׁלֹּא כַּדִּין (הוּא) עֲבוּד בְּנֵי יְהוֹיָרִיב דְּקַיבִּלוּ אָשָׁם מִקַּמֵּי כֶסֶף, הִלְכָּךְ לְדִידְהוּ קָנְסִינַן לְהוּ, וְיַחְזוֹר אָשָׁם אֵצֶל כֶּסֶף.

ה

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אִם קָדְמוּ בְּנֵי יְהוֹיָרִיב וְהִקְרִיבוּ אֶת הָאָשָׁם – יַחְזוֹר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר וְיַקְרִיבוּהוּ בְּנֵי יְדַעְיָה, וְזָכוּ הַלָּלוּ בְּמַה שֶּׁבְּיָדָן.

ו

אָמְרִי: לְמַאי חֲזֵי? אָשָׁם פָּסוּל הוּא! אָמַר רָבָא: לְעוֹרוֹ.

ז

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אִם קַיָּים אָשָׁם – יַחֲזִיר אָשָׁם אֵצֶל כֶּסֶף.

ח

וְהָא רַבִּי יְהוּדָה – יַחֲזִיר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם אִית לֵיהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דִּנְפַק מִשְׁמַרְתּוֹ דִיהוֹיָרִיב, וְלָא תְּבַעוּ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּאַחוֹלֵי אַחִילוּ גַּבַּיְיהוּ.

ט

תַּנְיָא אִידַּךְ, אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אִם קַיָּים אָשָׁם – יַחְזוֹר כֶּסֶף אֵצֶל אָשָׁם. פְּשִׁיטָא – הָכִי אִית לֵיהּ!

י

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דִּנְפַק מִשְׁמַרְתָּם דְּהָנֵי וּדְהָנֵי, וְלָא תְּבַעוּ. מַהוּ דְּתֵימָא אַחוֹלֵי גַּבֵּי הֲדָדֵי, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּלָא תָּבְעִי, לִהְדְּרוּ בְּרֵישָׁא.

יא

שֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵילוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ [וְכוּ׳]. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָבָא, דְּאָמַר קְרָא: ״הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה׳ לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ״ – מִכְּלָל דְּכֶסֶף בְּרֵישָׁא.

יב

אָמַר הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר״ – הָכִי נָמֵי מִכְּלָל דְּמוּסָפִין בְּרֵישָׁא?

יג

וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה״, וְאָמַר רָבָא: ״הָעוֹלָה״ – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה!

יד

אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא מֵ״אֲשֶׁר יְכַפֵּר בּוֹ״ נָפְקָא לֵיהּ, וַעֲדַיִין לֹא כִּיפֵּר.

טו

נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם הֵבִיא מְעִילָתוֹ וְלֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ; אֲשָׁמוֹ וְלֹא הֵבִיא מְעִילָתוֹ – שֶׁלֹּא יָצָא?

טז

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ״.

יז

וּמִנַּיִן שֶׁאִם הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא מְעִילָתוֹ, שֶׁלֹּא יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵיל הָאָשָׁם״ – הָאָשָׁם בִּכְבָר.

יח

יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִים, כָּךְ חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ״ – אַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִים בְּהֶקְדֵּשׁ, וְאֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.

יט

וְיִלְמַד הֶקְדֵּשׁ מֵהֶדְיוֹט, וְהֶדְיוֹט מֵהֶקְדֵּשׁ.

כ

הֶקְדֵּשׁ מֵהֶדְיוֹט – מָה ״אָשָׁם״ דְּהָתָם קֶרֶן, אַף ״אָשָׁם״ דְּהָכָא קֶרֶן. וְהֶדְיוֹט מֵהֶקְדֵּשׁ – מָה הֶקְדֵּשׁ אֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב, אַף הֶדְיוֹט נָמֵי אֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.

כא

הֲדַרַן עֲלָךְ הַגּוֹזֵל עֵצִים.