על הפרק
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: בזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום
מקור מפורש
בפרק זה
19 כמ"ש בזהר : ראה זח"ג לט, א. וראה אגה"ק פי"ח. לקו"ת ואתחנן ח, ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי
מקור מפורש
בפרק זה
קיד ראה גם תניא פ"ט (יד, א). פי"ד (כ, א). סוף פ"מ. אגה"ק סי' יח. ספר הערכים חב"ד כרך א ע' תקפז, תרד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרכ"ז [ולא נחם אלקים]
מקור מפורש
בפרק זה
והענין שיש ב' מיני אהבות, הא' שנעשי' מאלי' ע"י התבוננות בה' אחד, והיא כשלהבת העולה מאליה ובוערת ברשפי אש ואין בה שום מבוקש (אגה"ק סי' י"ח בד"ה כתיב מה יפית), והוא ענין אהבה בתענוגי' שמתענג על ה' עונג נפלא בשמחה רבה ועצומה שמחת הנפש וכלותה בטעמה כי טוב ה' ונעים כו', וע"ז כתיב שמחו צדיקי' בה' ולא כל אדם זוכה לזה.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א מגילה נקראת
מקור מפורש
בפרק זה
צ"ע מה שע"י קבעומ"ש זה בא ג"כ לבחי' מאדךלב שלמעלה מהכלי (כי בכל לבבך פי' יחידה שבנפש ובכל נפשךלב אהבה שמתקבל במוח בחי' כלי) אלא הכלי לזה הוא תושבע"פ ע' בלק"ת ד"ה שמע בסופו, ואולי יש לקשרו עם מה שא' יעקב בשכמל"ו שז"ע ציקי קדירה , ודוקא ע"י בירור דיעקב יוד בעקבי דוקא ציקי קדירה, עי"ז יתעלה למעלה מבחי' ישראל עלה במח' כ"א לאשתאבא בגופא דמלכא כמו שפי' רש"י על מארז"ל ע"ש של הקב"ה שיהי' שמם הוי' , שזהו בחי' גבוה יותר מהפי' שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אלקה שלך כו', ומה שבא לבכל מאדך אין זה סותר למה שאה"ר בא ע"י אהרן דוקא שהרי מאדך הכל מלמטלמ"ע, ואה"ר דאהרן זהו מתנה מלמעלמ"ט כמ"ש באגה"ק סי' י"ח, ועוד דזהו הכל בבחי' מלמטלמ"ע עצמו בבחי' ביטול היש לבד ועדיין לא הגיע לבחי' ביטול אמיתי דונחנו מ"ה דמשה ואהרן, וקרוב הדבר שבחי' בכל מאדך זה זהו לפי' המשנה בכל מאדך בכל ממונך , מאחר שנותן יותר מרגילותו הרי כופה ומשבר א"ע א"כ זהו ע"ד שפי' במ"א בענין מס"נ באחד מסירת הרצון כי מה לי קטלא כולו או קטלא פלגא , אבל מה שפי' במ"א בכל מאדך אה"ר , זהו בעבודה בחי' היותר גבוה, וע' בד"ה בך"ה בכסליו פי' צדקה קטרת שנעשה מדוממים מעשה המצות, יש לחברו למ"ש בד"ה קחו מאתכם מעלת אתכפיא שזהו עבודת עבד וכמ"ש בד"ה שמע הנ"ל די"א ע"ג בסופו וז"ל וכל דבר שאינו בביטול רצון אינו נק' עבודה כלל.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ תבא, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וסדר העליות וההמשכות הן בהדרגה מלמטלמ"ע כו', דתחלה צ"ל העבודה שע"פ טו"ד והיא העבודה בהבירורים דבי"ע כו', ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת שנכלל בזה ב' האכילות הנ"ל דשבתא דלילא ושבתא דיומא כו', דבכדי לבא לבחי' רעו"ד שהו"ע ומל ה' אלקיך את לבבך זהו דוקא ע"י ההקדמה דומלתם את ערלת לבבכם כו' וכמשנת"ל (ד"ה פנחס), ומכ"ש דמדרי' הג' הנ"ל שהיא בבחי' מתנה דבאמת גם העבודה דאהבה בתענוגים היא בבחי' מתנה וכמ"ש עבודת מתנה אתן כו' וכמ"ש באגה"ק סי' י"ח, והיא באה לאחר העבודה האמיתי' בבחי' רעו"ד כו' (ובאגה"ק שם ע"י הקדמת יראת הרוממות כו'), וע"כ הכל בא בסדר והדרגה מלמטלמ"ע כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
אמנם יש אהבה שנעשית מאלי' ע"י ההתבוננות בה' אחד כו', והיא האהבה עצמיות שבהנפש שמצד עצמה שיש בה בעצם אהבה לאלקות כו' וכמשנת"ל, ובאה ג"כ ע"י התבוננות בעצמות אוא"ס ובאחדות ה' כו' (עמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו שזהו עבודת הנה"א עצמו כו'), אבל לא ההתבוננות היא סיבת האהבה כ"א היא אהבה עצמית כו', והיא כשלהבת העולה מאלי' ובוערת כרשפי אש ואין בה שום מבוקש שחפץ בהגילוי כ"א רק מעוצם אהבתו לה' בעצמו כו' (וכמו באהבת הבן להאב שהיא בהתגלות שאין בזה שום מבוקש לעצמו רק מאהבת אביו כו', והו"ע כברא דאשתדל בתר אבוהי' ואימי' יתיר מגרמי' ונפשו כו'), והיא בחי' אהבה בתענוגים (בסש"ב פמ"ג ובאגה"ק סי' י"ח), דהיינו שמתענג על ה' עונג נפלא בשמחה רבה ועצומה שמחת הנפש וכלותה בטעמה כי טוב ה' ונעים נעימות עריבות עד
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ג
מקור מפורש
בפרק זה
ואולי י"ל ע"ד הפשוט כי יראת הרוממות הנזכר כאן הכוונה על בחי' יראה תתאה ששרשה ממדת מל' רוממות מל' ית', ולשון נתעוררה הוא על יראה הבאה מלמעלה ממדת מל' אחר אתערותא דלתתא מיראה תתאה שבנפש, ונולדה הוא על יראה שבנפש, וכן פחד ה' בלבו, וכן משמע בהערה לתיקון חצות 18 ובאגה"ק סי' י"ח ותניא פמ"ג, כי שלם ביראה קאי על יראה תתאה שבנפש ושמלמעלה הבאה אח"כ, ועלי' נזכר באגה"ק הנ"ל יראת הרוממות, ע' היטיב שם ובסידור, ויתכן מאד.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ג
מקור מפורש
בפרק זה
ואהבת ה' ברשפי אש הנזכר כאן שרשה מז"א ונקרא אהבת עולם, וע' תניא פמ"ד שכתב על אהבת עולם דפמ"ג אהבה ברשפי אש ושלהבת כו' כמעלת הזהב על הכסף כו', וספמ"ג כלה שארי ולבבי כו', ועכ"ז אינה כלות הנפש ממש שנתבאר פרק נ' ליפרד מהפתילה והעצים לגמרי רק לדבקה בו ית' ע"י תורה ומצות, ע' אגה"ק סי' י"ח לענין אהבה הב' ועל כוסף זה שבגילוי רב כתיב צמאה נפשי 19 כו', א"כ הוא כסדר המדרי' דחילו ורחימו הנזכר בכ"מ ותו לא מידי.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק מ"ג
מקור מפורש
בפרק זה
ועיין באגה"ק סי' י"ח שביאר שם גם כן ב' מיני אהבה, וע"ע בתו"א פ' תשא בד"ה זה יתנו 17 נזכר גם כן ב' מיני אהבה והן הן שנזכרו באגה"ק הנ"ל, וכן נתבאר בתניא בחינוך קטן ב' מיני אהבה ע"ד הנ"ל בתו"א ואגה"ק, ולכאו' הן הן ב' אהבה שנזכר כאן פרק מ"ג אהבת עולם ואהבה רבה, אך האמת הוא ששם גם האהבה הראשונה הוא אהבה רבה (כלו' האהבה זוטא דשם) כי גם האהבה הא' שעל ידי התבוננות הכוונה ע"ד אהבה רבה שבנפש שנת"ל שהיא הרצון שלמעלה מהשכל רק שיציאתה אל הגילוי הוא על ידי השכל כנ"ל, וכן משמע להדיא בביאור אדמו"ר והגהותיו למאמר זה יתנו 18 הנ"ל שההפרש שם בין ב' האהבה הוא ההפרש שבין רצון לתענוג, ולמעלה הן ב' בחי' שבכתר בחי' עתיק (בחי' תענוג) הוא בחי' תחתונה שבמאציל שלמעלה מע"ס הנאצלים, ובחי' אריך (בחי' רצון) שרש וראש העשר ספירות הנאצלים, ולכן נפש האלקית הכלולה גם כן מעשר ספירות יש בכחה לבא לבחי' רצון שלמעלה מהשכל (אהבה רבה), לפי שהרצון הוא שרש וראש העשר ספירות, מה שאין כן בחי' תענוג שהוא מבחינת עתיק, זהו שנותנים מלמעלה בבחינת מתנה ואין בבחירת האדם לבא לזה מצד עבודתו, וזהו שרש ענין המבואר בתניא בפרק י"ד בענין השבועה תהי צדיק, עיין שם ונרשם לעיל, אבל אהבת עולם דכאן עיקרה הוא על פי השכל והתבוננות שנפש הבהמית ממש מתפעלת מזה שהמוח שליט על הלב, ומכל מקום כיון שלא פירש כאן האהבה רבה שבנפש בפרט ודילג מאהבת עולם לבחי' אהבה רבה שבאה מלמעלה י"ל שנכלל באהבת עולם דכאן גם אהבה רבה שבנפש, וכן משמע מפרק מ"ד עיין שם היטב במה שכתב שיש יתרון כו' כמעלת הזהב על הכסף, וכן בביאור אדמו"ר לד"ה זה יתנו זכר על האהבה קטנה דשם שֵם אהבת עולם ששרשה ממל', אף שבגוף הדרוש כתב שהיא אהבה רבה ע"ש, והוא לפי הכלל המבואר לעיל בההפרש שבין אהבת עולם לאהבה רבה, שאהבת עולם הוא על ידי ההתבוננות בגדולת ה' שנגעה גם לנפש הבהמית שמשיגה ומתפעלת מזה, ואהבה רבה הוא אהבת הנפש האלקית מצד שרשה שלמעלה מטעם ודעת רק שיציאתה אל הגילוי הוא על פי השכל כנ"ל, א"כ הלא גם באהבת עולם נכללה אהבה רבה דנפש האלקית, רק שלפעמים לא תתגלה אהבתה רק על פי השכל לבד ולפעמים תבוא ותתגלה כמו שהיא למעלה מהשכל ומכל מקום נקרא אהבת עולם מפני שתחלת יציאתה הוא על פי השכל, ועיקר אהבה רבה היא הבאה מלמעלה, ועיין בלשון אדמו"ר שהעתקתי על פרק ט"ו על הרע"מ אמור שמשם מובן על נכון ההפרש בין אהבת עולם שנגעה גם לנפש הבהמית לבין אהבה רבה דנפש האלקית שבא בלי יגיעת המוח בהתבוננות גדולת ה', והיינו שבאהבה יש ב' בחי', הא' אהבת ה', והב' שלא לרצות ההיפך, ומנגד לאהבה שהוא תאוות הגוף, וזהו האות, אם האהבה נגעה גם לנפש הבהמית אז מה שרצה לא ירצה כלל, מה שאין כן אם האהבה באה בלי יגיעה והיא של הנפש האלקית לבד אז יוכל לרצות גם תאוות הגוף שהוא מהרצון של נפש הבהמית שלא נכנע כלל, וגם בהתגברות האהבה יוכל ליפול מחשבת חוץ ח"ו.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים פרק מד
מקור מפורש
בפרק זה
.[ כברא דאשתדל בתר אבוי ] בקונטרס עה"ח סוף אות ט"ז מביא דהאהבה המבואר בפרק זה כברא דאשתדל היא האהבה המבואר בספ"י וי"ל דבכלל זה הוא ג"כ האה' הב' המבוארת באגה"ק סי' י"ח ד"ה מה יפית כו' וזלה"ק באגה"ק והשנית היא אהבה ותאוה שהנפש מתאוה ואוהבת וחפיצה לדבקה בה' לצרור בצרור החיים וקרבת אלקים טוב לה מאד ובו תחפוץ ורע לה מאד להתרחק ממנו ית' ח"ו כו' שזהו ג"כ מצד כי אתה אבינו וכמובן שם לקמן נר' הכוונה באגה"ק לקמן ויתבונן אין שהוא חיי החיים בכלל וחיי נשמתו בפרט וע"כ יכסוף ויתאוה להיות דבוק בו וקרוב אליו כוסף טבעי כבן הכוסף להיות תמיד אצל אביו כו' וי"ל דאהבה זו שבאגה"ק הנ"ל שייכה למ"ש בסש"ב פ"ך (כך הוא הל' שבההעתקה שלי ואולי טעות המעתיק הוא וצ"ל פ' י"ט ודוק) אלא ששם הוא בחי' רצון וכאן הוא בבחי' אהבה ע"ש.
פתיחה בהקשר