תקפח
לא עבדת54 את ה' אלקיך בשמחה שצ"ל עבודה בשמחה, וכתי' שמחו צדיקים55 בהוי'56 נאמר צדיקים דוקא. אך הענין הוא דהנה יש ב' אופנים בענין השמחה כמו שאנו רואים עד"מ באדם שהגם שהוא שמח עכ"ז השמחה היא מכוסה ונעלמת ואינה בהתגלות כ"כ, אבל יש בחי' שמחה שהיא בגילוי כ"כ שיוצא מהכלי כו', וכך עד"ז יובן שלהיות57 שצ"ל עבודה בשמחה עכ"ז צ"ל השמחה מכוסת בהעבודה והעיקר היא העבודה דהיינו שלזולתו יהי' רק גילוי העבודה ורק בפנימיותו צ"ל בשמחה. והשמחה היא מהתבוננות שכאשר יתבונן שמקיים רצון המלך ממה"מ הקב"ה58, והרי בגשמיות אינו דומה עבד הטבח לעבד השר שעבד השר עם כי הוא ג"כ עבד כו', עכ"ז הוא עבד השר כו' (הדבק59 לשחרר60 וישתחוו לך ). וכך עד"ז יובן שכאשר יתבונן בעשותו א' ממצות ה' הרי הוא עובד את הקב"ה והרי הוא עבד ה' (ועבד מלך מלך61 ) לכן מצד זה הוא בשמחה גדולה מאד, אך אעפ"כ צ"ל השמחה מכוסה בהעבודה דהיינו שנראה לזולתו רק העבודה שעושה דהיינו שמתעטף בציצית או מניח תפילין והשמחה ש"מ צ"ל מכוסה בעבודת עבד שבהמצוה62, וז"ע תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' שבחי' שמחה שמכוסה בהעבודה צ"ל אצל כל אדם כו', אך יש בחי' שמחו צדיקים בהוי' שענין השמחה הוא בא"א ואינו עד"ז כלל כ"א שעיקר הגילוי הוא השמחה והשמחה היא בהוי', וזהו שמחו צדיקים בהוי' שהשמחה בש' הוי' עצמו ולא מצד שהוא עבד ה' כו', ששמחה גדולה ונפלאה יותר עד אין קץ מבחי' העבודה64 בשמחה הנ"ל63. ועד"ז יובן שרש ענין ההפרש בין ניסוך היין שבכל השנה לניסוך היין שביו"ט ובפרט בחגה"ס שהוא זמן שמחתינו65, שניסוך היין שבכל השנה עם כי פעולת היין שמוציא מהעלם אל הגילוי עכ"ז יש הפרש בזה בין רב למעט, שבכל השנה הגם שמנסכין את היין בכלי שיר66 עכ"ז מפני כי בחול אינו זמן הגילוי להיות גילוי השמחה מבחי' בינה לא נמשך השמחה בגילוי כ"כ כ"א רק ע"ד העבודה בשמחה, רק מועדי' לשמחה68 שהוא זמן שאז מתגלה ההעלם והכיסוי
הערות
- 54. תחת אשר לא עבדת : תבוא כח, מז.
- 55. תחת. . שמחו צדיקים : ראה לקו"ת תבוא מב, סע"ג [ובהנסמן במ"מ לשם]. סה"מ תר"ל ע' קיד. עטר"ת ע' רעז ואילך. מאמר ד"ה כי תשא תשי"ז.
- 56. שמחו צדיקים בהוי' : תהלים צז, יב. ראה גם תניא ספ"י. אגה"ק סי"ח (הובא בלקו"ת תבוא מג, א).
- 57. שלהיות : וכ"ה בקונטרס הנ"ל ע' 5. בסה"מ תרל"ג ח"ב כאן ע' תקמב: שעם היות.
- 58. ממה"מ הקב"ה : ברכות כח, ב.
- 59. הדבק לשחוור וישתחוו לך : ספרי דברים א, ז. הובא ברש"י שם ובפ' לך טו, יח.
- 60. לשחרר : וכ"ה (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 80. בקונטרס הנ"ל: לשחרור. בסה"מ תרל"ג: לשחוור.
- 61. ועבד מלך מלך : ב"ר פט"ז, ג. רש"י בהעלותך יב, ח. לעיל הערה 59.
- 62. והשמחה ש"מ. . עבד שבהמצוה : ראה סה"מ תרמ"ד ע' רסט.
- 64. ששמחה. . העבודה : בסה"מ תרל"ג ח"ב כאן ע' תקמג: שהיא שמחה. . עבודה. בקונטרס הנ"ל כבפנים.
- 63. וז"ע תחת אשר לא עבדת. . הנ"ל : ראה סה"מ תרמ"ד שם.
- 65. זמן שמחתינו : נוסח תפלת העמידה וקידוש ליו"ט. ראה גם לקו"ת שמ"ע פט, א.
- 66. שמנסכין את היין בכלי שיר : ראה רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג, ה"ג.
- 68. מועדי' לשמחה : נוסח תפלת העמידה וקידוש ליו"ט. ראה גם לקו"ת צו טו, ב.
תניא, ליקוטי אמרים י׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כְּשֶׁהָאָדָם מַגְבִּיר נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית וְנִלְחָם כָּל כָּךְ עִם הַבַּהֲמִית, עַד שֶׁמְּגָרֵשׁ וּמְבַעֵר הָרָע שֶׁבָּהּ מֵחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ״, וְאֵין הָרָע נֶהְפָּךְ לְטוֹב מַמָּשׁ – נִקְרָא ״צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר״ וְ״צַדִּיק וְרַע לוֹ״. דְּהַיְינוּ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִין מְעַט מִזְּעֵר רָע בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, אֶלָּא שֶׁכָּפוּף וּבָטֵל לַטּוֹב מֵחֲמַת מִיעוּטוֹ, וְלָכֵן, נִדְמֶה לוֹ כִּי ״וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ״ כּוּלּוֹ לְגַמְרֵי, אֲבָל בֶּאֱמֶת, אִלּוּ חָלַף וְהָלַךְ לוֹ לְגַמְרֵי כָּל הָרָע שֶׁבּוֹ – הָיָה נֶהְפָּךְ לְטוֹב מַמָּשׁ.
וּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה, צַדִּיק גָּמוּר שֶׁנֶּהְפַּךְ הָרָע שֶׁלּוֹ לְטוֹב, וְלָכֵן נִקְרָא ״צַדִּיק וְטוֹב לוֹ״, הוּא עַל־יְדֵי הֲסָרַת ״הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״ לְגַמְרֵי מֵהָרָע, דְּהַיְינוּ, לִמְאוֹס מְאֹד בְּתַעֲנוּגֵי עוֹלָם־הַזֶּה לְהִתְעַנֵּג בָּם בְּתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם לְמַלֹּאת תַּאֲוַת הַגּוּף בִּלְבָד, וְלֹא לַעֲבוֹדַת ה׳, מִפְּנֵי הֱיוֹתָם נִמְשָׁכִים וְנִשְׁפָּעִים מֵהַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא. וְכָל מַה שֶּׁהוּא מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא – הַצַּדִּיק גָּמוּר הוּא שׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, מֵחֲמַת גּוֹדֶל אַהֲבָתוֹ לַה׳ וּקְדוּשָּׁתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה בְּתַּעֲנוּגִים וְחִיבָּה יְתֵרָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, כִּי הֵם זֶה לְעוּמַּת זֶה, כְּדִכְתִיב: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי, חָקְרֵנִי וְדַע לְבָבִי וְגוֹ׳״, וּכְפִי עֵרֶךְ גּוֹדֶל הָאַהֲבָה לַה׳, כָּךְ עֵרֶךְ גּוֹדֶל הַשִּׂנְאָה לְסִטְרָא אָחֳרָא וְהַמִּיאוּס בָּרַע בְּתַכְלִית, כִּי הַמִּיאוּס הוּא הֵפֶךְ הָאַהֲבָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַשִּׂנְאָה.
וְצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר, הוּא שֶׁאֵינוֹ שׂוֹנֵא הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, וְלָכֵן אֵינוֹ מוֹאֵס גַּם כֵּן בָּרַע בְּתַכְלִית.
וְכָל שֶׁאֵין הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס בְּתַכְלִית, עַל כָּרְחֲךָ נִשְׁאַר אֵיזֶה שֶׁמֶץ אַהֲבָה וְתַעֲנוּג לְשָׁם, וְלֹא הוּסְרוּ ״הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״ לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל, וְלָכֵן לֹא נֶהְפַּךְ לְטוֹב מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה עֲדַיִין בַּ״בְּגָדִים הַצּוֹאִים״, אֶלָּא שֶׁהוּא בָּטֵל בְּמִיעוּטוֹ וּכְלָא חֲשִׁיב, וְלָכֵן נִקְרָא צַדִּיק וְרַע – כָּפוּף וּבָטֵל – לוֹ. וְעַל כֵּן, גַּם אַהֲבָתוֹ לַה׳ אֵינָהּ בְּתַכְלִית, וְלָכֵן נִקְרָא צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר.
וְהִנֵּה, מַדְרֵגָה זוֹ מִתְחַלֶּקֶת לְרִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת בְּעִנְיַן בְּחִינַת מִיעוּט הָרָע הַנִּשְׁאָר מֵאַחַת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים, וּבְעִנְיַן בִּיטּוּלוֹ בְּמִיעוּטוֹ בְּשִׁשִּׁים עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, אוֹ בְּאֶלֶף וּרְבָבָה וְכַיּוֹצֵא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל. וְהֵן הֵם בְּחִינוֹת צַדִּיקִים הָרַבִּים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, דִּתַמְנֵיסַר אַלְפֵי צַדִּיקֵי קָיְימֵי קַמֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אַךְ עַל מַעֲלַת צַדִּיק גָּמוּר, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי: ״רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מוּעָטִים כוּ׳״, שֶׁלָּכֵן נִקְרָאִים ״בְּנֵי עֲלִיָּה״, שֶׁמְּהַפְּכִין הָרָע וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לִקְדוּשָּׁה, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר בַּהַקְדָּמָה, שֶׁכְּשֶׁרָצָה רַבִּי חִיָּיא לַעֲלוֹת לְהֵיכַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי, שָׁמַע קָלָא נָפִיק וְאָמַר: ״מַאן מִנְּכוֹן דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירוּ לְמִיתְקָא עַד לָא יֵיתוּן הָכָא וְכוּ׳״:
וְעוֹד נִקְרָאִים בְּנֵי עֲלִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁגַּם עֲבוֹדָתָם בִּבְחִינַת ״וַעֲשֵׂה טוֹב״ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, הוּא לְצוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ וּמַעְלָה מַּעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְלֹא כְּדֵי לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּלְבָד לְרַוּוֹת צִמְאוֹן נַפְשָׁם הַצְּמֵאָה לַה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא כִּדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים: ״אֵיזֶהוּ חָסִיד – הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ״; עִם קַן דִּילֵיהּ, לְיַיחֲדָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בַּתַּחְתּוֹנִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת תֵּצֵא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ וְנִשְׁמְתֵיהּ כוּ׳, וּמָסַר גַּרְמֵיהּ לְמִיתָה עֲלַיְיהוּ לְמִיפְרַק לוֹן כוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
[וּשְׁנֵיהֶם עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד, כִּי עַל יְדֵי הַבֵּירוּרִים שֶׁמְּבָרְרִים מִנּוֹגַהּ מַעֲלִים ״מַיִּין נוּקְבִין״, וְנַעֲשִׂים יִחוּדִים עֶלְיוֹנִים לְהוֹרִיד ״מַיִּין דְּכוּרִין״, שֶׁהֵם הֵם מֵימֵי הַחֲסָדִים שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה מֵרַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, שֶׁכּוּלָּן הֵן בְּחִינַת חֲסָדִים וּ״מַיִּין דְּכוּרִין״, דְּהַיְינוּ, הַמְשָׁכַת קְדוּשַּׁת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְהִתְלַבֵּשׁ בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר]:
רש"י על דברים א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
פנו וסעו לכם. זוֹ דֶּרֶךְ עֲרָד וְחָרְמָה:
ובאו הר האמרי. כְּמַשְׁמָעוֹ:
ואל כל שכניו. עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר:
בערבה. זֶה מִישׁוֹר שֶׁל יַעַר:
בהר. זֶה הַר הַמֶּלֶךְ:
ובשפלה. זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם:
ובנגב ובחוף הים. אַשְׁקְלוֹן וְעַזָּה וְקֵיסָרִי וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי:
עד הנהר הגדל. מִפְּנֵי שֶׁנִּזְכָּר עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאוֹ גָּדוֹל, מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר "עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ", "הִדַּבֵּק לַשַּׁחֲוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ", ״קְרַב לְגַבֵּי דְהִינָא וְאִדַּהֵן" (שבועות מ"ז):
פנו וסעו לכם TURN YOU AND JOURNEY — this was the journey to Arad and Hormah mentioned in Numbers 21:1—3.
ובאו הר האמרי — Understand this according to what it literally implies.
ואל כל שכניו AND TO ALL ITS NEIGHBOURING PLACES — Ammon, and Moab, and Mount Seir.
בערבה IN THE PLAIN — this is the plain of the forest.
בהר IN THE MOUNTAIN — this is the King’s mountain.
ובשפלה AND IN THE LOW LAND — this is the low land of the south country.
ובנגב ובחוף הים AND IN THE SOUTH COUNTRY AND BY THE SEA COAST — Ashkelon and Gaza and Caesarea, etc., all as is stated in Sifrei Devarim 6:1.
עד הנהר הגדל TO THE GREAT RIVER [THE RIVER EUPHRATES] — Because it is mentioned in connection with the Land of Israel, it terms it "great". A popular proverb says: A king’s servant is a king, attach yourself to a captain and people will bow down to you; go near to an anointed (a distinguished) person and you become anointed (distinguished) yourself (cf. Rashi on Shevuot 47b and Genesis 15:18).
בראשית רבה ט״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן וגו' (בראשית ב, יג), עֲדַיִן לֹא עָמַד כּוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, אֶתְמְהָא. אֶלָּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל (בראשית ב, יד), שֶׁהוּא חַד. פְּרָת אַוְתִּינְטִין שֶׁל נְהָרוֹת. רַבִּי חֲנִינָא בַּר אָמֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דניאל ח, ג): אוּבָל, אַוְתִּינְטִין שֶׁל נְהָרוֹת, וְהָכְתִיב (דניאל י, ד): וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל, אֶלָּא לְפִי שֶׁדָּנִיֵּאל רָאָה שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת, אֶחָד בְּחִדֶּקֶל וְאֶחָד בְּאוּבָל, וְחִדֶּקֶל גָּדוֹל מֵאוּבָל לְפִיכָךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, וַהֲלוֹא הוּא בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר עַבְדָא דְמַלְכָּא, מַלְכָּא. הִדָּבֵק לְשִׁיחֵין וְיִשְׁחוּן לָךְ. רַב אָמַר לְחִיָּא בְּרֵיהּ בְּנֵה לִי בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָן, אֲמַר לֵיהּ אַעֲבַרְתְּ נַהֲרָא בְּנֵהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר עַד מָקוֹם שֶׁהַנָּהָר מְהַלֵּךְ שָׁם הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵי זוֹ זוֹ תַּרְבַּקְנָה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר הוּא פְּרָת, וְהוּא (יחזקאל א, א): נְהַר כְּבָר. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה עַד שֶׁעוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּסְפִינוֹת. פְּרָת שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. פְּרָת שֶׁמְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁכָּלָה בְּמַגְרֵיפָה. כְּבָר שֶׁמֵּימָיו כָּלִין. כְּבָר שֶׁפֵּרוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינָן יוֹרְדִין בִּכְבָרָה. רַבִּי הוּנָא אָמַר כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, פְּרָת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אוֹמְרִים לַפְּרָת לָמָּה אֵין קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם אֵינִי צָרִיךְ מַעֲשַׂי מוֹדִיעִים אוֹתִי, אָדָם נוֹטֵעַ בִּי נְטִיעָה וְהִיא עוֹשָׂה לִשְׁלשִׁים יוֹם, זוֹרֵעַ בִּי יָרָק, וְהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. אוֹמְרִים לַחִדֶּקֶל לָמָּה קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלִי וְנִרְאֶה. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי מַאֲכָל לָמָּה אֵין קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין אָנוּ צְרִיכִים, פֵּרוֹתֵינוּ מְעִידִין עָלֵינוּ. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי סְרַק לָמָּה קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִרְאֶה. אָמַר רַב הוּנָא לֹא מִשּׁוּם הַטַּעַם הַזֶּה, אֶלָּא אִילָנֵי מַאֲכָל עַל יְדֵי שֶׁהֵם כְּבֵדִים בְּפֵרוֹתֵיהֶם לְפִיכָךְ אֵין קוֹלָן הוֹלֵךְ, אֲבָל אִילָנֵי סְרַק עַל יְדֵי שֶׁהֵן קַלִּים בְּפֵרוֹתֵיהֶם קוֹלָן הוֹלֵךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ז, ב): וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי וגו'.
רש"י על במדבר י״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
פה אל פה. אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה (שם), וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי — "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה'):
ומראה ולא בחדת. מַרְאֶה זֶה מַרְאֵה דִבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ, וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל י"ז), "חוּד חִידָה" וְגוֹ'; יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּ"ל (שמות ל"ג), "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (ספרי):
ותמנת ה' יביט. זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ג), "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (ספרי):
בעבדי במשה. אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה — בְּעַבְדִּי אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירוֹא מִפָּנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם, וְאִם תֹּאמְרוּ אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו — זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (שם):
פה אל פה MOUTH TO MOUTH [I HAVE SPOKEN WITH HIM] — I have Myself told him to separate from his wife. And where did I tell him this? On Sinai, when I said to him, (Deuteronomy 5:27 Deuteronomy 5:28) “Go, say to them (to the people), ‘Get you into your tents (rejoin your wives). But as for thee, remain thou here by Me, [and I will speak unto thee]’” (Shabbat 87a; cf. Sifrei Bamidbar 103).
ומראה ולא בחידת AND IN A מראה AND NOT IN RIDDLES — When it says מראה, this refers to the clearness of the Divine communication, i.e. that I express My communication unto him in the clearest form in which it can be put and do not obscure it in riddles, as e.g. was the manner in which it was said to Ezekiel: (Ezekiel 17:2), “Put forth a riddle etc.” — One might, however, think that it refers to the “appearance of the Shechinah” (i.e. that he saw God)! It, however, states, (Exodus 33:20) “Thou cannot see My face” (Sifrei Bamidbar 103).
ותמנת ה' יביט AND THE SIMILITUDE OF THE LORD DID HE BEHOLD — This refers to beholding the after-effects of God’s Providence, just as it is stated, (Exodus 33:22 Exodus 33:23) “[And it shall be when My glory passeth by] thou shalt see what is behind Me” (Sifrei Bamidbar 103).
בעבדי במשה [WHY WERE YE NOT AFRAID TO SPEAK] AGAINST MY SERVANT, AGAINST MOSES — It does not state “against My servant Moses”, but “against My servant, against Moses”, which suggests: why were ye not afraid to speak against My servant, even though he were not a Moses; and why were ye not afraid to speak against a Moses — even though he were not My servant — in either of these cases you ought to have feared him! How much the more ought you to be afraid to speak against him (Moses) he being also My servant — and the servant of a king is a king (a noble person) himself! You should have said: The King does not love him without reason! — But if you reply that I am not cognizant of his doings (i. e. that I love him though he does not deserve it, since I am not aware of his treatment of his wife) — then this statement is even worse than your previous one (Midrash Tanchuma, Tzav 13; cf. Sifrei Bamidbar 103).
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
לוי האונן מותר לעבוד ולשורר ואין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן ומוסיפין עד לעולם ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא עבודתה בפה ואחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס ואין אלו המשוררים על פי הכלים עולין למנין השנים עשר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.