שיוך לסעיף
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
ד משנה חלה פ"ד מ"ה וכחכמים. טור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה יד
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
סב משנה חלה פ"ד מ"ה כחכמים. טור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"ה. וכ"ה לעיל סעיף א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה טז
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
עא שו"ת רש"ל סי' נח. דרישה סימן שכד ס"ק ד. וכמבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"א, שבשני מינים אין מצטרפין. וראה שיח השדה שער הכללים כלל ה ד"ה וע' בשו"ע הרב. חקרי הלכות ח"ג ע, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
531 משנה חלה פ"ד מ"ה (שני קבין שנטלה חלתו של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, חזר ועשאו עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר, וחכמים מחייבין), וקיי"ל כחכמים. טור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"ה (המפריש חלה מעיסה שאין בה שיעור, אינה חלה. לפיכך שתי עיסות שאין בשום (אחת) מהן כשיעור, והפריש מכל אחת חלה, ואחר כך עירב העיסות ועשאן עיסה אחת, חייבת בחלה). וכן הוא לקמן סי"ד (ולפיכך אין חלה זו שוה כלום, כיון שהפרישה בשעה שהיו פטורות).
*
וכבר נתבאר לעיל סי' תנו ס"ג (וטוב לצמצם בעשרון זה שהוא מודד בה קמח לפסח, ולא יעשנו אלא כמו מ"ג ביצים ... שהוא יכול להפריש חלה כשיצרף אותן יחד ... שאסור לאדם לעשות עיסתו פחות מעשרון במתכוין כדי לפטרה מן החלה). הרי שגם לכתחלה יותר טוב לעשות כן.
אלא שכאן מיירי שמצמצם בשיעור כל עיסה ועיסה – שיהי' בה עשרון, ומפריש חלה מכל עיסה בפני עצמה, ואם כן שוב אין צריך לצרפם בכלי.
אך מכל מקום יש לחוש, שמא מקצת העיסות לא הי' בהן שיעור חלה, ושמא החלה שהפריש לא הועילה, ושמא יניחם אחר כך בכלי אחד, ונמצא מתחייבות בחלה ואוכל טבל.
וגם בלא חשש זה (היינו כשאינו לש אלא עיסה אחת ואין לחוש בו שיצטרפו אחר כך בכלי). מכל מקום אין לעשות כן לכתחלה, כדלעיל סי' תנו ס"ג (אם אינו רוצה ללוש אלא עיסה אחת, ואם יצמצם בה העשרון לא יוכל להפריש ממנה חלה בברכה, מחמת חשש ברכה לבטלה ... לפיכך יש לו למדוד העשרון בריוח, כדי שיוכל להפריש מעיסה זו בברכה בלי שום ספק).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
579 וכן הוא המנהג כיום במאפיות המצות לפסח, אשר מדייקים שיהי' הקמח בכל עיסה מעט פחות מעשרון, כדלעיל ס"א (וצריך לצמצם בשיעור כל עיסה ועיסה שלא תהא גדולה משיעור חלה, ואם כן יש לחוש שמא מקצת העיסות לא היה בהן שיעור חלה). ואחר האפיה מצרפין את המצות בכלי לשיעור הפרשת חלה, כדלעיל ס"ו (יפריש חלה לאחר אפייה, מיד שיתן כל המצות לכלי אחד, והכלי מצרפן לשיעור חלה אף אם לא היה בכל עיסה בפני עצמה כשיעור, ומפריש חתיכה ממצה אחת על כל המצות שבכלי). ומפרישין את החלה כשהמצות עדיין בתוך הכלי, כמבואר כאן (טוב לחוש לכתחלה לסברא האחרונה, לתרום ממצות הללו מן המוקף, אף שהיו מצורפין כבר בכלי).
וכן נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע; אלא שהוא הי' מפריש (בב' ניסן ובערב פסח) אחרי שהביאו לפניו מספר קופסאות גדולות של מצות, דהיינו שאחר שיצאו מהתנור, היו נארזות בחבילות נייר, והיו מניחים כמה חבילות בכל קופסה, וקופסאות אלו הביאו לפניו, והיו נפתחות, והונחה על כולן יחד מפה אחת של נייר, כדי לצרף בזה את כל הקופסאות שיחשבו ככלי אחד, כמבואר ביו"ד סי' שכה ס"א (ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן), וש"ך שם ס"ק ה (לא ידעתי למה כתבו בשם יש מי שאומר, שהרי אין חולק בדבר).
ומכל מקום לא הי' מסתפק בהפרשת פרוסת מצה אחת על כל הקופסאות יחד, אלא הי' בוצע פרוסת מצה אחת מכל קופסה בנפרד, וכדלקמן בסמוך "שיש אומרים שאין נקרא מן המוקף אלא כשנוגעין זה בזה", היינו מה שהמצות הארוזות בנייר נוגעות זו בזו.
פרוסת המצה שהי' בוצע מכל קופסה היתה פחות מכזית, אבל כל הפרוסות יחד (שהפריש מכל הקופסאות), הי' בהן כזית, כנפסק ברמ"א יו"ד סי' שכב ס"ה (חלת האור לא היה לה שיעור. ומכל מקום נוהגין ליטול כזית).
ואף שיש מסתפקים אם מועיל צירוף כלי, לחבילות מצה הארוזות בנייר ומונחות בתוך כלי גדול (ראה מנחת שי על הל' חלה סי' יד); היינו במקום שמצרפים בזה את המצות לשיעור חלה. משא"כ כאן כבר נצטרפו המצות בכלי לשיעור חלה, בעת שהונחו במאפיית המצות לתוך כלי אחד גדול – לפני האריזה בנייר, כשהמצות נגעו זו בזו.
ומה שנהג לצרפם עתה בכלי ובנגיעה, אין זה אלא כאמור כאן (טוב לחוש לכתחלה לסברא האחרונה, לתרום ממצות הללו מן המוקף, אף שהיו מצורפין כבר בכלי. וטוב להחמיר שאף שמפריש מהן בעודן מצורפין בכלי, יזהר שיגעו זה בזה. לפי שיש אומרים שאין נקרא מן המוקף אלא כשנוגעין זה בזה).
ובודאי יודו כולם, אשר לחומרה והידור זה (להפריש מצות אלו מן המוקף, ואשר בעת ההפרשה יגעו זו בזו), סגי במה שהמצות הארוזות בנייר נוגעות זו בזו (וכן נתבאר במנחת שי סי' יח ס"ט).
*
ואף שהמצות האלו, שהרבי הפריש מהם על ידי צירוף כלי, בדעתו הי' לחלקן לקהל ולשלוחים, שכל אחד הי' מקבל פרוסה פחות משיעור חלה, ואם כן יהי' לכאורה דינו כנפסק בשו"ע יו"ד סי' שכו ס"ב (העושה עיסה לחלקה בבצק פטורה), וס"ד (שנים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה ... הרי זו פטורה), וברמ"א שם (והוא הדין באדם אחד שעשה ב' קבין ודעתו לחלקם, וחלקם).
כבר נתבאר בש"ך שם ס"ק ז (וחלקוה, בעודה בצק). ובט"ז שם ס"ק ב (אבל אם אין דעתו לחלקה בצק, אף על פי שדעתו לחלקה אחר אפיה חייב).
ואף שהכא שאני, שהרי כל צירוף הכלי לחייבו בחלה הי' גם כן אחר האפיה, ואחר הפרשת המצה התחיל הרבי לחלקן לקהל. והביא במנחת שי על הל' חלה פכ"ה שזה תלוי בדעות הפוסקים.
מכל מקום, מה שהרבי השאיר לעצמו הוא יותר משיעור חלה, ואם כן מועיל הצירוף לשיעור חלה, ומועלת ההפרשה לכולם.
או נאמר שהכא שאני, שהרי כל המצות נמסרים לרבי ושייכים אליו, ומה שהוא מדעת עצמו מחלק אחר כך פרוסות מצה לכל אחד מהקהל, אין זה נקרא דעתו לחלקם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
591 משנה חלה פ"ד מ"ה (שני קבין שנטלה חלתו של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, חזר ועשאו עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין), וכחכמים. טור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"ה (המפריש חלה מעיסה שאין בה שיעור, אינה חלה. לפיכך שתי עיסות שאין בשום (אחת) מהן כשיעור, והפריש מכל אחת חלה ואחר כך עירב העיסות ועשאן עיסה אחת, חייבת בחלה).
וכן הוא לעיל ס"א (חלה זו שהפריש מהעיסות שלא היה בהן שיעור חלה, אינה שוה כלום).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
601 שו"ת רש"ל סי' נח (אין שייך להצטרף לפי שרחוקים זה מזה, זה אפוי וזה עיסה, ודומה קצת לשתי מינים שאין שייך שם צירוף). דרישה סימן שכד ס"ק ד (מעט עיסה אין שייך להצטרף עם הסל, דרחוקה זה מזה, אפוי ועיסה, ודומה קצת לשני מינים שאין שייך שם צירוף).
וכמבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"א (שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור ... אם היו ממין אחד ... מצטרפין וחייבים בחלה, ואם משני מינים היו, אין מצטרפין). וראה שיח השדה שער הכללים כלל ה ד"ה וע' בשו"ע הרב. חקרי הלכות ח"ג ע, ב.
פתיחה בהקשר