יורה דעה סימן קנא

דְּבָרִים שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לְמִין מִמִּינֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר לִמְכֹּר לְעוֹבְדֵי אוֹתָן עֲבוֹדוֹת כּוֹכָבִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְאִם קוֹנֶה הַרְבֵּה בְּיַחַד, שֶׁנִּכָּר הַדָּבָר שֶׁהוּא קוֹנֶה אוֹתָם לִסְחוֹרָה, מֻתָּר. וְכֵן אִם אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ אוֹתָם לִדְבָרִים אֲחֵרִים, וְהַיִּשְׂרָאֵל יוֹדֵעַ שֶׁכִּדְבָרָיו כֵּן הוּא, מֻתָּר. וּדְבָרִים שֶׁאֵינָם מְיֻחָדִים לָהּ, מוֹכְרִים אוֹתָם סְתָם. וְאִם פֵּרֵשׁ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהוּא קוֹנֶה אוֹתָם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר לִמְכֹּר לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן פְּסָלַן מִלְּהַקְרִיבָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הַגָּה: אָסוּר לִמְכֹּר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים מַיִם, כְּשֶׁיּוֹדְעִים שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַיִם לְהַטְבִּיל. (תא"ו ני"ז). הָיוּ מְעֹרָבִים דְּבָרִים הַמְיֻחָדִים עִם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מְיֻחָדִים, כְּגוֹן לְבוֹנָה זַכָּה בִּכְלַל לְבוֹנָה שְׁחֹרָה, מוֹכֵר הַכֹּל סְתָם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְלַקֵּט הַזַּכָּה לְבַדָּהּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַגָּה: וְדַוְקָא לְכֹהֵן (עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים) אוֹ לְגּוֹי שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁיַּקְטִיר הַלְּבוֹנָה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲבָל לִסְתָם גּוֹי, שָׁרֵי. יֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאָסוּר לִמְכֹּר לָהֶם דְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לַעֲבוֹדָתָם, הַיְנוּ דַּוְקָא אִם אֵין לָהֶם אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִקְנוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם יְכוֹלִים לִקְנוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם כָּל דָּבָר. (מָרְדְּכַי דפ"ק דע"ז). וְיֵשׁ מַחְמִירִין. וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְכָל בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ. (ר"ן שָׁם וּבְתוֹסָפוֹת וַאֲשֵׁרִ"י והגמ"ר פ"ק דְּשַׁבָּת לְדַעַת הָרַב).