יורה דעה סימן קנ

מִצְוָה לְהִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים ד' אַמּוֹת.

יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת לְפָנֶיהָ, לֹא יָשׁוּחַ לְהָסִיר הַקּוֹץ וְלִטֹּל הַמָּעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ, אֶלָּא יֵשֵׁב אוֹ יִפְנֶה אֲחוֹרָיו אוֹ צִדּוֹ לְצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל.

פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּגוֹן בְּדִין זֶה, אִם יֵשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר כְּגוֹן אִם יָמוּת אִם לֹא יִשְׁתֶּה, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. (ר"ן פ"ק דעב"ז). שָׂרִים אוֹ כֹּהֲנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבִגְדֵיהֶם, אוֹ שֶׁנּוֹשְׂאִים צֶלֶם לִפְנֵיהֶם כְּדֶרֶךְ הֶגְמוֹנִים, אָסוּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם אוֹ לְהָסִיר הַכּוֹבַע לִפְנֵיהֶם, רַק בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מְעוֹתָיו; אוֹ שֶׁיָּקוּם לִפְנֵיהֶם קֹדֶם בּוֹאָם. וְכֵן יָסִיר הַכּוֹבַע וְיִשְׁתַּחֲוֶה קֹדֶם בּוֹאָם (ת"ה סִימָן קצ"ו). וְיֵשׁ מְקִלִּין בַּדָּבָר, הוֹאִיל וְיָדוּעַ שֶׁגַּם הַגּוֹיִים אֵינָם מְסִירִים הַכּוֹבַע אוֹ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶלֶם, רַק לְהַשַּׂר (שָׁם בְּשֵׁם ר"י מאפנו"ם ומהרי"ו). וְטוֹב לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.