יורה דעה סימן קמט

עִיר שֶׁעוֹשִים בָּהּ יָרִיד בְּיוֹם חַגָּם וְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְקַבְּצִים מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת. וְהוֹלְכִים שָׁם לִכְבוֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מֻתָּר לֵילֵךְ חוּצָה לָהּ וְאָסוּר לִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הָיְתָה חוּצָה לָהּ, מֻתָּר לִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אָסוּר לַעֲבֹר בָּהּ אִם הַדֶּרֶךְ מְיֻחָד לָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין עוֹבְרִין מֵאוֹתָהּ עִיר לְעִיר אַחֶרֶת.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאַכְסְנַאי. אֲבָל בֶּן עִיר, מֻתָּר. וְאִם הוֹלֵךְ בְּשַׁיָּרָא, מֻתָּר. הַגָּה: חָצֵר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּדִינוֹ כְּעִיר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א), וּבִזְמַן שֶׁאֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְקַבְּצִים שָׁם לְתַרְפּוּתָן מֻתָּר לִכָּנֵס שָׁם (טוּר בְּשֵׁם ר' יוֹנָה וְהָרֹא"שׁ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל עִנְיָן אָסוּר, אִם אֵין דֶּרֶךְ עוֹבֵר בּוֹ לְמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל כְּשֶׁדֶּרֶךְ עוֹבֵר לְמָקוֹם אַחֵר, לְכֻלֵּי עָלְמָא מֻתָּר. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אוֹתוֹ חָצֵר לְמָקוֹם אַחֵר, (רַשְׁבָּ"א) וּמִכָּל מָקוֹם מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לְהִתְרַחֵק מִלֵּילֵךְ בּוֹ אִם יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת קָצָר כָּמוֹהוּ (ד"ע וְכֵן מַשְׁמָע בְּסֵפֶר חֲסִידִים). וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קמ"ב.

הוֹלְכִים לְיָרִיד שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְלוֹקְחִים מֵהֶם בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֶכֶס, אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר, אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְאַף אִם יַנִּיחוּ לוֹ הַמֶּכֶס אָסוּר (טוּר). וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. עָבַר וְלָקַח בְּהֵמָה, נוֹשֵׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מֵהָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. וְאִם כְּסוּת וְכֵלִים לָקַח, יֵרָקְבוּ. לָקַח מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת, יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. לָקַח עֶבֶד, לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.

אִם הַמֶּכֶס הוּא לַכֹּהֲנִים, וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אוֹתוֹ, וְאֵין קוֹנִים מִמֶּנּוּ לֹא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא נוֹיָהּ, מֻתָּר. הַגָּה: וּסְתָם יָרִיד בַּזְּמַן הַזֶּה מֻתָּר, דִּסְתָמָא לָאו לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא. בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַמּוֹכְרִים לוֹמַר: וְעוֹד פָּשׁוּט לֶאֱלוֹהַ, מֻתָּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ דְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לַעֲנִיֵּי עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים (טוּר בְּשֵׁם ב"ה), אֲבָל אִם מְפָרֵשׁ בְּהֶדְיָא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהוּא לַעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים, אוֹ שֶׁאוֹמֵר: לְקַדֵּשׁ פְּלוֹנִי, אָסוּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ (שָׁם וְכֵן פָּשׁוּט בְּתוס' וּבְהגמי"י).

יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד שֶׁמּוֹכְרִים שָׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּצְרָכֶיהָ, אָסוּר לִשָּׂא וְלִתֵּן עִמּוֹ, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מָכַר, וּדְמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל אָסוּר. אֲבָל מֻתָּר לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהָלַךְ שָׁם (טוּר).