141

להשפיע על בן נח, ובודאי באופן של "כפיה", לקיים את שבע המצוות, היתה כרוכה בסכנה דומה, שעלולים היו להחשיב זאת כהתערבות באמונתם וכו' וכו',

ובמיוחד כאשר יש לומר לבן נח זאת⁶⁹: קיים מצוות אלו "מפני שציוה בהן הקדוש־ברוך־הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו".

ומובן, שבדרך כלל חייבים היו ישראל להיזהר מכך משום פיקוח נפש. ובמקרים היוצאים מן הכלל שבהם נעשה הדבר, היה זה בזהירות מתאימה, וללא פרסום.

לכן מובן, שלא פרסמו בנושא זה שאלות ותשובות. ויש לומר, שמאותה סיבה, אין הלכה זו – "לכוף" – מוזכרת בשולחן ערוך ובנושאי כליו, כי בתקופות אלו היה זה בגדר פיקוח נפש^*.

ומובן, שכאשר חשש זה אינו קיים כלל, כבמדינותינו, קיים הציווי "לכוף".

י. שאלות על הלכות שאינן מדגישות איסור סיוע לעבודה זרה על

ידי גויים

לכאורה, ניתן לשאול על כך שאלה המתעוררת לפי ההלכה שבשולחן ערוך⁷⁰: "ויזהר מלהשתתף עם עכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא⁷¹ ישמע על פיך", שמכך מובן, שהסיבה לכך שאסור לגרום לנכרי להישבע בעבודה זרה היא משום האיסור "לא ישמע על פיך", ולפי האמור לעיל, הרי יש בכך איסור בפני עצמו, ואדרבה, יהודי חייב להשפיע ("לכוף") על הנכרי שלא לעבור על איסור עבודה זרה?

יותר מכך: נפסק בשולחן ערוך⁷², ש"דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים... אסור למכור לעובדי אותם אלילים... (משום לפני עור⁷³) ואם קונה... לסחורה מותר". כלומר, מותר למכור זאת למי שאינו "עובד אותם אלילים", למרות שהלה ימכור זאת ל"עובד אותם אלילים", כי "אלפני עור מפקדינן אבל אלפני דלפני לא מפקדינן"⁷⁴ (=אנו מצווים על איסור של "לפני עור", אך לא על דבר שיגרום לאדם אחר להגיע ל"לפני עור"). וכן