140

אלא על כל מי שיש בידו⁶⁶ לכוף, כמוכח מההלכה שצויינה לעיל (בסעיף ד) לגבי עבד, אשר בעל "כסף משנה" מציין את הטעם לכפיה "שכיון שזה ברשות ישראל שהרי עבד הוא, חייב לכופו לקבל שבע מצוות", מפני ש"צוה משה... לכוף כל באי העולם...",

לפיכך מובן, שכל מי שבידו האפשרות לפעול בכך, ובודאי מי שיש לו קשר, על ידי מסחר וכדומה, עם בני נח – חייב להשתדל ולהשפיע⁶⁷ עליהם לקבל את שבע המצוות שלהם⁶⁸.

ט. בעבר – סכנה ופיקוח נפש

עדיין נדרש עוד הסבר: אם הציווי "לכוף" חל גם בזמננו, מדוע אין הלכה זו מופיעה במפורש בשולחן ערוך ובנושאי כליו?

זאת ועוד: ציווי זה מחייב כל יהודי שבידו האפשרות "לכוף", והרי ידוע שבדורות הקודמים היו יהודים רבים שהיה בידם הכוח והתנאים המתאימים לכך, והם בודאי קיימו ציווי זה. ועוד, בודאי התעוררו בקשר לכך שאלות שונות (מהו בדיוק החיוב לכפות, באיזה אופן לעשות זאת וכדומה) – ומדוע אין אנו מוצאים דיון בענין זה בספרי השאלות והתשובות?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: ידוע בדברי ימי ישראל בעבר, שגם במקומות שבהם הגיור לא היה אסור לפי חוקי הממשלה, בכל זאת נמנעו ישראל מכל פעולה העשויה להתפרש כסיוע או עידוד להתגייר, אף במקרים שבהם הגר מעוניין להתגייר מעצמו, ובודאי נמנעו מכל פעולה שעלולה להיחשב כתעמולה או השתדלות לגייר אנשים, כי גם במקומות אלו היתה בכך סכנה מפני הבלבולים והעלילות שהיו עלולים לנבוע מכך, ובמיוחד מפני החשש העצום שפעולות אלו ינוצלו כלפי יהודים במדינות אחרות, כפי שהדברים משתקפים בויכוחים של ימי הבינייים, ואף בדורות האחרונים –

ומובן, שאף ההשתדלות של יהודי