142
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישנה דעה75, שאסור למכור "לעובדי אותם אלילים" דוקא כאשר "אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות ממקום אחר, אבל אם יכולים לקנות ממקום אחר מותר למכור להם...", כי במקרה זה אינו קיים האיסור "לפני עור".
ותמוה: אם יש ציווי לכפות על בני נח לקבל את שבע המצוות, הרי, לכאורה, בודאי שאסור לבצע פעולה שמאפשרת להם לעבור על שבע המצוות, אפילו כאשר אינו קיים האיסור "לפני עור"!
ואמנם, הציווי למשה רבינו – לכוף – הוא בעיקר להשתדל שבאי העולם יקבלו זאת על עצמם53, כדלעיל, אך בכל זאת מובן וברור, שאין מקום לבצע פעולה שתסייע להם לעבור על שבע המצוות, להיפך ממה שמשפיעים עליהם לקבל על עצמם!
יא. "לכוף" – כאשר לא נגרם נזק
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
הציווי "לכוף את כל באי העולם..." חל כאשר קיומו אינו גורם נזק ליהודי (הפסד, מניעת רווחים וכדומה)76. וכיון שבשולחן ערוך, בהלכות שהוזכרו לעיל, מדובר במסחר ובמכירה, וכן לגבי השאלה והלוואה77, כך שמרויחים מן ההשאלה ומן ההלוואה מיידית או לטווח רחוק, או מפני דרכי שלום וכדומה (למניעת האיסור "לא תחנם"78) – מותר למכור זאת להם,
לעומת זאת, מפני האיסורים "לא ישמע" ו"לפני עור", שהם איסורי לאו, אסור למכור זאת גם כאשר יש הפסד או מניעת רווחים.
ולכן, בעניננו, בזמן ובמקום כבמדינה זו, שבהם השתדלותו של היהודי להשפיע על אומות העולם לקבל על עצמן את שבע המצוות, אינה כרוכה כלל בשום סכנה ח"ו ואף לא בהפסד או במניעת רווחים כספיים, ואדרבה, השתדלות זו תגרום לסיוע ליהודי, כדלהלן, הרי החובה "לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח" חלה בכל תוקפה.
יב. קיום שבע המצוות על ידי בן נח – תועלת לישראל
בנוסף לעיקר, שההשתדלות להשפיע על אומות העולם לקבל על עצמן את שבע המצוות היא ציווי שנאמר ל"משה רבינו מפי הגבורה", כפי שפוסק הרמב"ם במפורש,
נוסף עוד ענין, שהשתדלות זו תביא לידי תועלת וסיוע ליהודים:
הערות
שולחן ערוך, יורה דעה קמ״ח - הטקסט מספריא
שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל גּוֹיִים עוֹבְדֵי אֱלִילִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם עַד יוֹם חַגָּם, כְּגוֹן יְרָקוֹת וְתַבְשִׁיל. וְכֵן אָסוּר לְהַשְׁאִיל וְלִשְׁאֹל וּלְהַלְווֹתָן בְּלא רִבִּית (טוּר וְהַפּוֹסְקִים), וְלִלְווֹת מֵהֶם וּלְפָרְעָן, וְלִפָּרַע מֵהֶם מִלְוֶה בִּשְׁטָר אוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, אֲבָל מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִים מֵהֶם מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם, וּבִזְמַן דְּיָדָם תַּקִּיפָה, אֲפִלּוּ בִּשְׁטָר חָשִׁיב כְּמַצִּיל מִיָּדָם. וְאִם הִיא מִלְוֶה בְּרִבִּית, אֲפִלּוּ בְּמַשְׁכּוֹן חָשִׁיב כְּמַצִּיל מִיָּדָם.
עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן בְּיוֹם חַגָּם, אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג, מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
אִם הָיָה חַגָּם שֶׁל אוֹתָם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים יָמִים הַרְבֵּה, ג' אוֹ ד' אוֹ י', כָּל אוֹתָם הַיָּמִים כְּיוֹם אֶחָד הֵם, וְכָל אוֹתָם הַיָּמִים אֲסוּרִים עִם ג' לִפְנֵיהֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אֵינוֹ אָסוּר, אֶלָּא יוֹם חַגָּם בִּלְבַד.
אָסוּר לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לְגוֹי בְּיוֹם חַגָּם, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע לוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאֵינוֹ עוֹבְדָם. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁלַח בְּיוֹם חַגּוֹ דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לְאֵיבָה, מְקַבְּלוֹ, וְיִזְרְקֶנּוּ בְּפָנָיו לְבוֹר אוֹ לְמָקוֹם הָאָבֵד, כִּלְאַחַר יָד.
יוֹם שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בּוֹ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ וּמַקְרִיבִים וּמְקַלְּסִים לֵאלֹהֵיהֶם, יוֹם חַגָּם הוּא, וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר חַגֵּיהֶם.
עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשֶׂה הוּא חַג לְעַצְמוֹ וּמוֹדֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְקַלְּסָהּ, בְּיוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ, וְיוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, וְיוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְיוֹם שֶׁעָשָׂה בּוֹ מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ יוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד.
אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לָעוֹבְדִים בּוֹ בִּלְבַד, אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הֵם אֵינָם מוֹדִים בּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם.
אָסוּר לִכָּנֵס לְבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ וְלִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּחוּץ, מֻתָּר; אֲבָל יֹאמַר לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ.
אָסוּר לִכְפֹּל לוֹ שָׁלוֹם לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ טוֹב לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְחִיל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְיִצְטָרֵךְ לִכְפֹּל לוֹ שָׁלוֹם.
עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַהוֹלְכִים לְחַגָּם לְמֵרָחוֹק, בַּהֲלִיכָה אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. וְהַבָּאִים מֻתָּרִים, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִים שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר. אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ שָׁם, בַּהֲלִיכָה מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ; וּבַחֲזָרָה, אָסוּר. וְאִם יִשְׂרָאֵל מוּמָר (לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים) הוּא, גַּם בַּהֲלִיכָה אָסוּר.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב אֱלִילִים, לְפִיכָךְ מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּיוֹם חַגָּם וּלְהַלְווֹתָם וְכָל שְׁאָר דְּבָרִים. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ נוֹתְנִים הַמָּעוֹת לַכֹּהֲנִים, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם תִּקְרֹבֶת אוֹ נוֹי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בּוֹ; וְעוֹד דְּאִית בָּזֶה מִשּׁוּם אֵיבָה אִם נִפְרֹשׁ עַצְמֵנוּ מֵהֶם בְּיוֹם חַגָּם, וְאָנוּ שְׁרוּיִם בֵּינֵיהֶם וּצְרִיכִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם כָּל הַשָּׁנָה. וְלָכֵן אִם נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָם שְׂמֵחִים בְּיוֹם חַגָּם, יִשְׂמַח עִמָּהֶם מִשּׁוּם אֵיבָה דְּהָוֵי כְּמַחֲנִיף לָהֶם (הַכֹּל בַּטּוּר). וּמִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ יַרְחִיק מִלִּשְׂמֹחַ עִמָּהֶם אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אֵיבָה בַּדָּבָר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן) וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּזְּמַן הַזֶּה, בְּיוֹם [ח' שֶׁאַחַר נִיטֶל שֶׁקוֹרְאִים ניי' יֹאר] אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִימָן אִם יַגִּיעַ לָהֶם דּוֹרוֹן בֶּחָג הַהוּא, אִם אֶפְשָׁר לוֹ יִשְׁלַח לוֹ מִבָּעֶרֶב; וְאִם לֹא, יִשְׁלַח לוֹ בֶּחָג עַצְמוֹ (ת"ה סִימָן קצ"ה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.