יורה דעה סימן קנב

עוֹבֵד כּוֹכָבִים הָעוֹשֶׂה מִשְׁתֶּה לְחֻפַּת בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל שָׁם אֲפִלּוּ אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְשַׁמָּשׁ שֶׁלּוֹ עוֹמֵד עָלָיו וּמְשַׁמֵּשׁ. וּמֵאֵימָתַי אָסוּר, מִשֶּׁיַּתְחִיל לְהָכִין צָרְכֵי הַסְעֻדָּה; וּלְאַחַר יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, ל' יוֹם. וְאִם אוֹמֵר שֶׁמַּזְמִינוֹ בִּשְׁבִיל הַחֻפָּה, אָסוּר עַד י"ב חֹדֶשׁ; וּלְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ מֻתָּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדָם חָשׁוּב.

אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשֶׂה חֻפָּה שׁוֹלֵחַ לְבֵית הַיִּשְׂרָאֵל עוֹפוֹת חַיִּים אוֹ דָּגִים, מֻתָּר. וְהוּא הַדִּין דְּמֻתָּר אִם שָׁלַח לוֹ לְבֵיתוֹ בָּשָׂר שָׁחוּט כְּדִינוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ).